שאלה בענין טבילת כלים

[גאולה בקרוב]

דוגמא: קופסא של גפילטא-פיש שרוצים להשתמש בה לשימוש נוסף אחר ריקונה-
האם ידוע לגבי מאכלים שבכשרות מהדרין האם הבדצי"ם למינהם מקפידים גם לטבול את הכלים, או שהם סומכים לקולא בזה ואינם טובלים?

[רחמים]

יש פה כמה צדדים להקל:
א. י''א שכלי שנועד לאחסון ולא לאכילה ושתיה ישירות מהכלי או לבישול - פטור מטבילה.
ב. י''א שכלי שנוצר ע''ד להשתמש פעם אחת ולהזרק אינו חייב בטבילה.
ג. גם אם מידי מחלוקת לא יצאנו עדיין זה כלי זכוכית ודין טבילתו מדרבנן וספקא דרבנן לקולא.

ומסברא נראה שהבדצי"ם לא מטבילים את זה כמו שהם מוכרים קיטניות לא בדוקות.

[הפלס]

יש פה כמה צדדים להקל:
א. י''א שכלי שנועד לאחסון ולא לאכילה ושתיה ישירות מהכלי או לבישול - פטור מטבילה.
ב. י''א שכלי שנוצר ע''ד להשתמש פעם אחת ולהזרק אינו חייב בטבילה.
ג. גם אם מידי מחלוקת לא יצאנו עדיין זה כלי זכוכית ודין טבילתו מדרבנן וספקא דרבנן לקולא.

ומסברא נראה שהבדצי"ם לא מטבילים את זה כמו שהם מוכרים קיטניות לא בדוקות.

מכיון שהכלי אינו מיועד לשימוש חוזר, לא נהגו הבדצי"ם לטבול את זה, אולם מי שרוצה להשתמש בזה ככלי חייב לטובלו.

[שומר]

דעת החזוא שבכלי סגור בחנות פטור כאשר פותחים צריך להוציא התכולה או לטבול ולהחזיר התכולה כך מובא מהגר" בספר טבילת כלים ויש אריכות בזה שם

[ברכה והצלחה]

וראיתי לאחד מגדולי הדור שליט"א שמחמיר ולא מחזיר יין לבקבוק מטעם שבשימוש חוזר צריך הטבלה.

[גאולה בקרוב]

אם נניח שבשימוש חוזר יש חובת טבילה להרבה מהדעות, א"כ מסתבר שראוי לבדצי"ם כן להטביל, ולא לסמוך על סתם קונים שיזכרו/ ידעו זאת!

[היימישער]

חשוב על הפרוצדורה הכרוכה בענין, מי יעמוד ויטביל אלפי כלים דבר יום ביומו.

[רחמים]

מה הבעיה ? מנוף יוריד את הכל לתוך הים ויעלה את זה בין רגע! שהרי לא צריך כוונה לשמה או כח גברא בטבילת כלים, אלא אפי' נפל מעצמו למים נטהר.

[היימישער]

במציאות זה לא עובד ולו בגלל שלא כל מפעל נמצא ליד הים, ושצריך להפריד בין כלי לכלי שכל הכלים יטבלו לגמרי, ושיש כלים שינזקו מהשהות במי מלח עד שישטפו אותם היטב, ועוד הרבה בעיות טכניות.

[כרם]

שמעתי בזמנו עוד פרט.
הקשיתי, וכיצד ממלא היצרן את החומר שלו בכלי לא טבול?
והשיבו לי, כי מתנים עם המוכר שאין הכלי נעשה שלהם רק אחרי המילוי, וחובת הטבילה תחול רק כאשר הכלי נעשה של ישראל, ואז הוא כבר ממולא ואין הם ממלאים אלא בכלי של גוי.

[שומר]

רוב הפוסקים לא סוברים כדעת החזוא [ המהריל דיסקין] וכן נהגו וממילא לבדץ אין צורך להטביל בשביל מי שחושש לדעתו יטביל בעצמו ופשוט

[שבטיישראל]

וראיתי לאחד מגדולי הדור שליט"א שמחמיר ולא מחזיר יין לבקבוק מטעם שבשימוש חוזר צריך הטבלה.

כ"ק מרן גאב"ד ירושלם שליט"א מחמיר ע"ז כפי ששמעתי ממנו) למרות ענין השיור מקידושא לאבדלתא

[אין אדם אוסר]

אני שאלתי לבד"ץ ואמרו שהם אינם טובלים הכלים [אין איסור במילוי הראשוני שהם עושים הטעם כנראה שכלי סחורה מבואר דאינו טעון טבילה ורק אם כוונת המוכר להשתמש בזה לעצמו קצת אזי חייב אבל האכסון לשם מכירתו אינו טעון טבילה] אבל יש כאלה שרשום בקטן למטה בצד האות R באנגלית אז זה אומר שיוצר ע"י יהודים וממילא אינו טעון טבילה [אבל צריך לשאול שוב כי יתכן שהפכתי הדברים ומה שיש R אז מיוצר ע"י גוים ובלי R ע"י יהודים].
המהרי"ל דיסקין ידוע שאחז [עי' בשו"ת קו"א סי' ה קלו] שאם קנה בקבוק מלא, בשביל השימוש של הוצאת המשקים בלבד חשיב שימוש בשב ואל תעשה.

[לעומקו של דבר]

אבקש לשאול שאלה פרקטית בעניין זה של טבילת בקבוקים וצנצנות לפני שמשתמשים בהם

כמדומה שאע"פ שלא נוהגים להחמיר כהחזו"א לרוקן את האריזות, מכל מקום אם גמרו את הבקבוק ולאחריו רוצים להשתמש בו שוב נוהגים להחמיר להצריך טבילה
(אף שדין שימוש ראשון ושימוש שני אין לו מקור הלכתי)
אם לא שנסמוך על האג"מ שכשקונה כלי סגור ופותחו, נחשב שעשיית הכלי היא אצל הקונה וממילא בקונה יהודי א"צ טבילה

אך שמעתי שרוב הבקבוקים מיוצרים בארץ במפעל פיניציה (המחללים שבת ר"ל), והדרך לדעת זאת היא אם יש סימון כעין האות פ' בתחתית הבקבוק. אכן כך?

[לעומקו של דבר]

עשיתי קצת בדיקה בנושא ואבקש להשלים לי פרטים

חלק ההלכה:
(ענייני הלכה ליקטתי בעיקר מספר טבילת כלים ר"צ כהן)
ההוראה הידועה בשם החזו"א היא שכשפותחים בקבוק/ צנצנת עם אוכל הטעונה טבילה, יש לרוקן את הכלי ולטבלו, אך כשהכלי סגור אין חייב לטבלו (אולי בזכוכית דדרבנן הקיל? לא שמעתי)
אבל הכרעת הרבה פוסקים להקל, ראשון להם מהריל"ד שצויין כאן למעלה, ועיקר הטעם כמדומה שריקון הכלי מהאוכל אינו נקרא שימוש בכלי. וכן עמא דבר כמובן.
אמנם אם מרוקן את הכלי ואחר כך רוצה להשתמש בו שוב, בזה מוסכם להחמיר, למשל כ"ד הגרשז"א, ועוד רבים.
אמנם הגרמ"פ מחדש שכשקונים שבאופן כזה נחשב שהכלי נעשה בבית הקונה כשפתח את הכלי, וממילא נחשב שגמרו בידי ישראל. ומסיק שבדרבנן ודאי אפשר לסמוך על זה, וגם המיקל בדאורייתא אין למחות בידו. (אמנם לפ"ד כמדומה שגם בדאורייתא טובלים בלי ברכה כמובן).
כלי הגשת אוכל כגון בקבוק או קערת הגשה צריך טבילה לכו"ע ואין צד להקל בזה, לא כמש"כ רחמים למעלה.
להקל מטעם שבקבוקים היום נחשבים פקדון ברשות קונה היין, אין נראה, דא' נראה שאין הוא פקדון באמת, ב' שאין זה קולא שהרי סוף סוף למה לא יטביל, ובפרט שהמפקיד מרשה לו להטביל (ואכמ"ל כאן)
לכוון שלא לקנות את הבקבוק צ"ע כעת אם מועיל

לטבול כלי של מומר, החת"ס ושאר פוסקים פסקו שא"צ, אולם יש מיעוט שהחמירו אך אין נוהגים כן ובפרט בזמננו שמצרפים סברת תינוק שנשבה.

והנה לכאורה כשמחזירים יין מהכוס לתוך הבקבוק, אין שום חילוק בין זה לבין שהבקבוק מתרוקן והוא ממלא אותו שנית, דמאי שנא.

[לעומקו של דבר]

והשתא נברר המציאות:
דנתברר לי ע"י הבד"ץ דהע"ח, שבאמת רוב בקבוקים היום בארץ מיוצרים במפעל פינציה בירוחם שהם בני עמנו (אמנם מחללי ש"ק בפרהסיא ר"ל) וממילא אינם צריכים טבילה,
אבל יש מיעוט המיובא מחו"ל שסתמן נכרים
והמפעלים והיקבים אינם טובלים הכלים

והבד"ץ הנ"ל עושים השתדלות שביקבים שתחת השגחתם יקחו בקבוקים מחו"ל בכדי שלא להחזיק ידי מחללי שבת (אע"פ שמחו"ל אינו 'עבודה עברית', וי"ל)
(שאר בדצי"ם איני יודע כעת)
ופעם ראיתי שגם הגרח"ק מורה כן לעושי יין, שלא יקנו מפיניצה אלא מחו"ל (וצ"ע האם דעתו לא לחשוש שמחמת כן הקונים יבטלו טבילת כלים לדעת החזו"א דלמעלה)

ויש אפשרות פשוטה לבדוק את זה, בתחתית כל בקבוק זכוכית יצוק סמל המפעל, ובבקבוקי פיניציה רשום האות פ' (בצורה משולשת), ולכן אם יש בתחתית הבקבוק אות פ' הרי זה פטור מטבילה ואם לאו אלא סימן אחר הרי זה חייב טבילה
ומכיוון שהבירור בקלות כמובן שאין שיך כאן רוב

ונמצא להלכה ולמעשה: מי שמשתמש בבקבוק יין או מיץ ענבים מזכוכית, אסור להחזיר כלל יין מהגביע לבקבוק כיוון שהכלי אינו טבול ואסור להשתמש בו. אלא אם יש בתחתיתו האות פ' שאז שפיר דמי. וכן גם בצנצנת (כעין של גפילטע פיש). ומצווה לפרסם.

נא העירו הערותיכם, האם צדקתי בזה?

[יאיר1]

א. ההבדל בין שימוש ראשוני לשימוש שני, ברור, ששימוש ראשוני אינו שימוש אכילה כלל.
ב. בעקבות כך, ככל הנראה לא תועיל טבילה במפעל, כיון שאצלם אינו כלי אוכל, כפי שלא יועיל אם מוכר בחנות כלים יטביל את כל כליו.
ג. דין גמור ולא מנהג, לטבול כלי שרוצים לעשות בו שימוש חוזר, ועל כן בקבוק יין או צנצנת קפה שרוצה למלא בהם שוב מים או סוכר צריך להטבילה.
ד. למיטב ידיעתי, וצריך לברר, אין כיום שום מפעל זכוכית בבעלות יהודית, פיניציה בבעלות גוי באופן שככל הנראה מחייב בטבילה, נכון שהסימון פ אומר שיוצר שם.
ה. כאשר טובלים אין צורך להסיר את כל המדבקות במידה ואינו מקפיד עליהם, הואיל והם מכסות רק מיעוט מהכלי, שהרי המדבקה היא רק בחלק החיצוני ואינה מכסה את כולו, וממילא ביחד עם החלק הפנימי המדבקה מכסה מיעוט הכלי.
ו. מי שמזג יין ורוצה להחזיר לבקבוק, כגון שנותר יין אחר הקידוש, ישנה מחלוקת פוסקי זמננו בזה, הגריש"א מתיר והגרנ"ק אוסר. אותו הדיון יש לדון במי שלקח כפית קפה גדושה ורוצה להחזיר מעט, דבר שקשה מאד להיזהר בו.

[לעומקו של דבר]

ישר כח על הדברים המפורטים והמאירים

ג. דין גמור ולא מנהג, לטבול כלי שרוצים לעשות בו שימוש חוזר, ועל כן בקבוק יין או צנצנת קפה שרוצה למלא בהם שוב מים או סוכר צריך להטבילה.

ברור שדין, אלא שהגרמ"פ מיקל וכתבתי שרבים מהפוסקים חלקו עליו וכן נהגו (ויל"ע האם לא לחשוש לדבריו שלא לברך עכ"פ בדרבנן)

ד. למיטב ידיעתי, וצריך לברר, אין כיום שום מפעל זכוכית בבעלות יהודית, פיניציה בבעלות גוי באופן שככל הנראה מחייב בטבילה, נכון שהסימון פ אומר שיוצר שם.

הידיעה שפיניציה בבעלות גוי חשובה מאוד כמובן, אשמח אם יש למישהו מידע מדוייק (אולי לרב גוגל יש מידע)

ה. כאשר טובלים אין צורך להסיר את כל המדבקות במידה ואינו מקפיד עליהם, הואיל והם מכסות רק מיעוט מהכלי, שהרי המדבקה היא רק בחלק החיצוני ואינה מכסה את כולו, וממילא ביחד עם החלק הפנימי המדבקה מכסה מיעוט הכלי.

אמת (ונפלאתי על מדריך הכשרות של העדה שכתבו 'להסיר כל המדבקות קודם הטבילה', בשעה שאם אינו מקפיד א"צ להסיר, ופעמים הרבה גורם חומרא כי אחרי שמנסה להסיר ולא מצליח להסיר הכל, מה שנשאר נראה מכוער ואז נהיה מיעוט המקפיד)

ו. מי שמזג יין ורוצה להחזיר לבקבוק, כגון שנותר יין אחר הקידוש, ישנה מחלוקת פוסקי זמננו בזה, הגריש"א מתיר והגרנ"ק אוסר. אותו הדיון יש לדון במי שלקח כפית קפה גדושה ורוצה להחזיר מעט, דבר שקשה מאד להיזהר בו.

מה סיבת היתר הגריש"א אם אכן מחמיר כמקובל כבאות ג', ואם יש לך מקור לזה. והאם הגרנ"ק מחמיר רק להחזיר או שפוסק כהחזו"א שברגע שפתחו חייבים לרוקן הבקבוק
ובאמת בקפה קשה להחמיר, ושם פעמים שהוא כלי אלומיניום וטבילתו אולי מדאורייתא

[יאיר1]

הידיעה בענין פינציה, שמעתי לפני כמה שנים, נדמה לי ממורה הוראה מוסמך, אבל עדיין כדאי לבדוק באופן יסודי.
גם צריך לדעת מה הדין, כאשר יש חלק מבעלי המניות יהודים וחלק גויים.

את מח' הגריש"א והגרנ"ק שמעתי ממורה הוראה מובהק בשבוע שעבר [במקרה הדיון הזה עלה], אני הבנתי שהסברא היא, שכל עוד לא נגמר היין בבקבוק, עיקר שימוש הכלי מוגדר כפי המילוי הראשון, וכפי שמותר להשהות את היין בבקבוק זמן רב, כיון שעדיין שם השימוש הראשוני עליו, כל עוד לא נגמר היין עדיין שם השימוש הראשוני עליו.

[אוצר החכמה]

ב. בעקבות כך, ככל הנראה לא תועיל טבילה במפעל, כיון שאצלם אינו כלי אוכל, כפי שלא יועיל אם מוכר בחנות כלים יטביל את כל כליו.

האם דין זה שמוכר בחנות לא יכול להטביל את הכלים הוא מוסכם?

[יאיר1]

ב. בעקבות כך, ככל הנראה לא תועיל טבילה במפעל, כיון שאצלם אינו כלי אוכל, כפי שלא יועיל אם מוכר בחנות כלים יטביל את כל כליו.

האם דין זה שמוכר בחנות לא יכול להטביל את הכלים הוא מוסכם?

לא ידוע לי שיש מח' בדבר.
הסברא לכאורה פשוטה, שאדם צריך להטביל את כלי מאכלו, ואצל המוכר אינו כלי מאכל.

[אוצר החכמה]

בחיפוש באוצר נראה שהדבר שנוי במחלוקת בין האחרונים וכן בין פוסקי זמנו.

[שש ושמח]

א. לגבי פיניציה, שמעתי שהחברה הפכה לחברה הנסחרת ע"י מניות וכדו', וא"כ לכאו' ברור שחלק מהמניות נקנו ע"י עכו"ם, ובכה"ג לכאו' ודאי חייב טבילה [לכה"פ באופן שיש לנכרי זכות הצבעה, וע"ע תשוה"נ ח"ג רנ"ח רנ"ט ועוד מאחרוני זמנינו]. לכאו' זה דבר שקל לברר, האם ידוע המציאות בזה?
ב. מה שמובא כאן בשם החזו"א שהקונה בקבוק וכדו' ופתחו חייב לרוקנו ולטובלו, כמדומני שמקובל בשמו להיפך, שיש להקל בזה בשימוש הראשון, [וכמדומני שאין אחד מכל תלמידיו שמחמיר בזה], היש מקורות בזה?

[לעומקו של דבר]

ב. מה שמובא כאן בשם החזו"א שהקונה בקבוק וכדו' ופתחו חייב לרוקנו ולטובלו, כמדומני שמקובל בשמו להיפך, שיש להקל בזה בשימוש הראשון, [וכמדומני שאין אחד מכל תלמידיו שמחמיר בזה], היש מקורות בזה?

ידוע, למשל ראיתי בס' טבילת כלים בשם הגרח"ק

[לעומקו של דבר]

כאן בהערה קכ"ז סיכום דברי פוסקי זמננו בנידון

מעניין באמת שהגרח"ק והגר"מ שטרנבוך מביאים בשם החזו"א שצריך לרוקן קופסת שימורים ברגע שפותחים אותה, ואילו הגרנ"'ק בחו"ש טוען שאם החזו"א כותב לגבי שבת שקופסת שימורים סגורה אינה כלי וכשהיא נפתחת נעשית כלי, אם כן גם לגבי טבילה זה נחשב שהכלי נעשה בבית הישראל ואינו צריך טבילה בכלל (הגרשז"א מסתפק האם לסמוך על סברה זו להקל)

בשם הגרשז"א בשש"כ ובשם הגריש"א בישא יוסף להקל כמו שכתב ר' יאיר להחזיר מעט לכלי אם הוא עדיין לא התרוקן, ולא זכיתי להבין הסברא, הרי סו"ס למלא את הבקבוק זהו שימוש אסור

דעת המנח"י שבקבוק אינו צריך טבילה בכלל מכיוון שהוא עשוי לשימוש חד פעמי ואינו כלי, ויל"ע טובא בבקבוקים שלנו שהם ממוחזרים אחרי כן לשימוש חוזר

[יאיר1]

ויל"ע טובא בבקבוקים שלנו שהם ממוחזרים אחרי כן לשימוש חוזר

הבקבוקים שלנו ממוחזרים כחומר גולם לייצור בקבוק חדש או מוצרים אחרים, לא משתמשים שוב בבקבוק כפי שהוא.
לדוג' אני שמעתי שבקבוקי פלסטיק משמשים כחומר גלם לייצור ... פליז!

[שש ושמח]

ההוראה הידועה בשם החזו"א היא שכשפותחים בקבוק/ צנצנת עם אוכל הטעונה טבילה, יש לרוקן את הכלי ולטבלו, אך כשהכלי סגור אין חייב לטבלו
אבל הכרעת הרבה פוסקים להקל, ראשון להם מהריל"ד שצויין כאן למעלה, ועיקר הטעם כמדומה שריקון הכלי מהאוכל אינו נקרא שימוש בכלי. וכן עמא דבר כמובן.

לאור דבריך בדקתי ואמנם כך כתוב בשם החזו"א. אך מצאתי בס' אמרי יושר לבן אחיו הגר"מ גריינמן שכותב כך:

אמרי יושר ע''ז סו''ס י''ט.png (34.82 KiB) נצפה 13215 פעמים

ולמדתי מדבריו ב' חידושים,
א. שאין החזו"א חולק על מהריל"ד, אלא יתכן שלא התיר מהריל"ד אלא קודם שהתחיל להשתמש אבל לאחמ"כ מודה שאסור.
ב. כותב "וכמדו' דמטו בשם מרן ז"ל שלא לעשות כך" ונראה מלשונו [כידוע דגברא דייקנא הוא] שהחזו"א לא הכריע שהוא איסור גמור. וכן שמעתי דאע"פ שהגרמ"ג מחמיר לעצמו אינו מורה בזה איסור ובני משפחתו נוהגים להקל בזה.

[כולי האי]

ב. בעקבות כך, ככל הנראה לא תועיל טבילה במפעל, כיון שאצלם אינו כלי אוכל, כפי שלא יועיל אם מוכר בחנות כלים יטביל את כל כליו.

האם דין זה שמוכר בחנות לא יכול להטביל את הכלים הוא מוסכם?

לא ידוע לי שיש מח' בדבר.
הסברא לכאורה פשוטה, שאדם צריך להטביל את כלי מאכלו, ואצל המוכר אינו כלי מאכל.

זה ודאי שהמוכר לא חייב בטבילה וזה הדין של קלפים בסעי' ח' השאלה האם טבל מועיל
בחתם סופר ובמחצית השקל להדיא שלא תועיל הטבילה ובמשנה הלכות כותב להדיא שודאי תועיל לו הטבילה

[לעומקו של דבר]

ויל"ע טובא בבקבוקים שלנו שהם ממוחזרים אחרי כן לשימוש חוזר

הבקבוקים שלנו ממוחזרים כחומר גולם לייצור בקבוק חדש או מוצרים אחרים, לא משתמשים שוב בבקבוק כפי שהוא.
לדוג' אני שמעתי שבקבוקי פלסטיק משמשים כחומר גלם לייצור ... פליז!

בקבוקי זכוכית לא ממוחזרים כפי שהם?

[לעומקו של דבר]

א. שאין החזו"א חולק על מהריל"ד, אלא יתכן שלא התיר מהריל"ד אלא קודם שהתחיל להשתמש אבל לאחמ"כ מודה שאסור.

עבור זה צריך לצטט כאן דברי מהריל"ד במלואם

ב. כותב "וכמדו' דמטו בשם מרן ז"ל שלא לעשות כך" ונראה מלשונו [כידוע דגברא דייקנא הוא] שהחזו"א לא הכריע שהוא איסור גמור. וכן שמעתי דאע"פ שהגרמ"ג מחמיר לעצמו אינו מורה בזה איסור ובני משפחתו נוהגים להקל בזה.

אמנם הגרח"ק מורה לאיסור כמו שציינתי

וכאן לא מדובר לכאו' דווקא על קופסת שימורים, ובשימורים יש צד להחמיר דדאורייתא הוא וצד להקל עפ"ד ד' החזו"א בשבת כנ"ל בשם הגרנ"ק

[יאיר1]

ויל"ע טובא בבקבוקים שלנו שהם ממוחזרים אחרי כן לשימוש חוזר

הבקבוקים שלנו ממוחזרים כחומר גולם לייצור בקבוק חדש או מוצרים אחרים, לא משתמשים שוב בבקבוק כפי שהוא.
לדוג' אני שמעתי שבקבוקי פלסטיק משמשים כחומר גלם לייצור ... פליז!

בקבוקי זכוכית לא ממוחזרים כפי שהם?

כפי הידוע לי לא.

[שש ושמח]

עבור זה צריך לצטט כאן דברי מהריל"ד במלואם

הנה

מהרי''ל דיסקין.png (4.42 KiB) נצפה 13163 פעמים

[אמנם לדברי האמיו"ש יש כאן אוקימתא דחוקה, אבל כידוע שדרכו של החזו"א בכה"ג היה לדחוק בדברי הפוסקים ולפרשם כסברתו ולא לפרשם כפשיטות לשונם ולחלוק עליהם]

אמנם הגרח"ק מורה לאיסור כמו שציינתי

אין לי ידיעה בזה, והרוצה לסמוך על לשונותיו של ספר טבילת כלים יעשה כן. ובקשה שטוחה לפני כל יודעי דעת הגרח"ק המצויים כאן שיודיעוני האם לדעתו ד"ז הוא איסור גמור, כי לא שמעתי כמעט מי שמחמיר בזה למעשה.

[לעומקו של דבר]

בעניין דעת הגרשז"א, ראיתי שלפי המובא בשש"כ פ"ט, החזרת קפה נמס לתוך צנצנת שאינה טבולה הייתה קשה בעיניו להקל, והסכים רק מכיוון שיש לסמוך ולצרף את דעת המסגרת השולחן שבכלל כלי אחסון כמו צנצנת קפה או קופסת שימורים אינם נחשבים כלי אוכל ואינם צריכים טבילה (ולכן ס"ל להלכה שאיך שלא יהיה לא להטביל כלי מעין זה בברכה, משום דעת מסגרת השולחן)
אולם שם כתוב במפורש שהיחס לצנצנת קפה או לקופסת שימורים שונה מבקבוק יין שמובא לשולחן למזיגה, שבו אין שום צד שאינו כלי אוכל וחייב להטבילו בברכה
ולפי"ז לפי הגרשז"א בוודאי שעכ"פ יש מקום להחמיר לגבי בקבוק יין שלא להחזיר יין לבקבוק אף שיש בו עדיין יין.

======
עוד בדעת הגרשז"א, הזכרתי לעיל הסברא שלפי החזו"א שקופסת שימורים סגורה אינה כלי, לפי"ז כשפותחין אותה בבית היהודי הרי זה עשיית הכלי וממילא הכלי אינו חייב כלל טבילה, ויש בזה סתירה, במנחת שלמה כתוב להדיא שיש לפקפק אם לסמוך על סברא זו, אבל בשש"כ שם בהערה כתוב להדיא שסמך הגרשז"א על סברה זו לגמרי להקל שאין קופסת שימורים צריכה טבילה כלל. ולא אדע איך לדונה.

=====
אגב, דעת הגרח"ק המובאת בשמו בספר טבילת כלים צוטטה גם באורחות שבת פי"ב הערה ו', שם דנו בשמועה הנ"ל

[עושה חדשות]

בענין קרוב,
האם דודי שמש חייבים בטבילה, והרי לא נהיגי' הכי.
וידעתי שדן בזה בשו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן ע,
אבל רצוני לידע עוד מקורות להלכה זו.

[פרי יהושע]

בענין קרוב,
האם דודי שמש חייבים בטבילה, והרי לא נהיגי' הכי.
וידעתי שדן בזה בשו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן ע,
אבל רצוני לידע עוד מקורות להלכה זו.

לא הבנתי האם "דודי שמש" הינן כלי מאכל שעולים על השולחן, ועוד הלא הן כלים שאינן מטלטלים מלא וריקן, נשמע מופרך לגמרי אפי' לדון בכך לא כן?

[יאיר]

נשאלה שאלה:

האם אדם יכול להטביל כלי שקנה מתנה עבור חבירו?
[דאולי כיון שאצלו אין זה נחשב לכלי הראוי להשתמשות קבועה עדיין אין ע"ז שם כלי ואי"צ טבילה וא"כ אין יכול לטבול עבור חברו]

[נשר]

גם אני הסתפקתי בזה פעם.
הנידון היה קצת יותר מורכב.
אשתי קנתה כלי להגשה לתת במתנה
ורצתה לתת את הכלי כשמונחת עליו עוגה...

והסתפקתי א. האם אני יכול לזכות עבור המקבל ולטבול.
ב. האם בכה"ג צריך לברך.
ג. אולי אני חייב לטבול כי אני משתמש בכלי.

[נשר]

ואלו הם דברי הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו אות כ', שלמי מועד ריש עמ' תקנ"ד, עי' מכתב בס' טבילת כלים עמ' רל"ט) – "מש"כ דאע"פ דאין המוכר יכול להטביל כיון דאצלו הוה כלי סחורה, מ"מ הרוצה ליתן מתנה לחבירו יכול לזכות לו ולהטביל מדין זכין לאדם שלא בפניו, חושבני שגם לאחר הזיכוי יש לחשוש שכבר יש למקבל המתנה כלי כזה או שמא ירצה בסוג אחר ויחזור וימכרנו לאחר, והוא עצמו לא ישתמש בו לסעודה, וכיון שכן נמצא דעדיין לא חל על זה שם של כלי סעודה, וממילא אין יכול הנותן להטבילו לפני נתינתו".

ולפי זה במקרה שלך על המקבל לטבול. ובמקרה שלי יש מקום להקל.

[יאיר]

יישר כח!

[עושה חדשות]

בענין קרוב,
האם דודי שמש חייבים בטבילה, והרי לא נהיגי' הכי.
וידעתי שדן בזה בשו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן ע,
אבל רצוני לידע עוד מקורות להלכה זו.

לא הבנתי האם "דודי שמש" הינן כלי מאכל שעולים על השולחן,
ועוד הלא הן כלים שאינן מטלטלים מלא וריקן,
נשמע מופרך לגמרי אפי' לדון בכך לא כן?

???
סירים ומחבתות עולים על השולחן? סכין של שחיטה עולה על השולחן?
מטלטל מלא וריקן השיעור הוא ארבעים סאה, וגם בכלי מתכות בכלל אין כזה דין.
הנימוק של המנח"י להתיר זה רק משום דהוי מחובר, או משום שרוב תשמיש המים אינו לאכילה, וכדלהלן.

---
שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן ע -

אשר נתעורר בדוד שמש המיוצר ע"י ערביים, ומשתמשים במים חמים שבו לבישול וכו', אם אף על פי שהיא יורה גדולה מ"מ הא משתמשים בו ע"י האור, א"כ יצטרך טבילת הדוד הגדול, או צינורות החימום של הדוד הנראה כמו שני חלונות גדולות, ברם אולי י"ל דכיון דהדוד מונח על בסיס ברזל ומחובר עם צינורות לקרקע והבסיס מחובר לבנין ע"י קצת טיט, אולי מקרי מחובר לקרקע ופטור מטבילה, אולם זה דוחק עכת"ד.
הנה מש"כ דזה דוחק, אינו דוחק, דכן יוצא מדברי היד אפרים (סי' ק"כ סעי' ה') שם, שהביא בשם השב"י בקדירה חדשה של נחושת שקובעין בתנור בית החורף, די"ל דצריך טבילה, כיון שלוקחים ממנו ללוש הפת, וליקח לתבשילין, ונותנים ממנו לשתות טיי"א /תה/, והו"ל כלי סעודה, אבל המנהג שא"צ טבילה, ונתן טעם למנהג כיון שקובעין אותן בתנור, והתנור קבוע בקרקע, ולא נעשה לכתחילה להשתמש בהם אלא במחובר, ואין מטמאין בשום טומאה, ומכ"ש בטומאה זו כמ"ש הטור, ועוד כיון שעיקרו להחם מים, משום הא לא חשוב כלי סעודה, שאין שותין ממנו מים, ושתיית טיי"א היא מיעוטא, ועיקר תשמישי הכלי לא נעשה לשם כך, וכ' שטעם האחרון לסניף, ומנהגן של ישראל תורה היא שאין טובלין כאלו ע"ש, והיד אפרים הוסיף, דמה"ט אין טובלין יורות גדולות וכו', משום דעיקר תשמישן במחוברין לקרקע עכ"ד, ונראה דהא דמחובר הבסיס לבנין ע"י קצת טיט, נחשב מחובר לקרקע, כמו בנדון דידהו, וגם אף לפי"מ דכתב בתשו' מהרי"א (חיו"ד סי' רט"ז) לחלוק על תשו' שב יעקב הנ"ל, מ"מ מוכח מדבריו דביורה שא"א להשתמש רק בשעת חיבורו עם הקרקע לא הי' מחמיר עיין שם, וביותר כמו בנד"ד דקודם שקבעו בקרקע עם הצינורות, לא נגמר תיקונו, ואחרי שנקבע בקרקע נקרא מחובר לקרקע, דהצינורות עצמן המחוברות לקרקע אין לך מחובר לקרקע עדיף מזה, וכאשר איתא מזה הרבה בש"ע ופוסקים לענין מקואות, ועי' בנובי"ת (יו"ד סי' קל"ז), ועי' מש"כ בזה מחו' הגאון ז"ל בת' חלקת יעקב (ח"א סי' קכ"ו וח"ב סי' ס"א), ואף שבמש"כ השב יעקב לדמות טבילת כלים מטומאת עכו"ם, לטבילה מטומאה, חלקו עליו הפוסקים, וכתבתי מזה ג"כ בספרי (ח"ה סי' ל"ב אות א'), מ"מ בנוגע למחובר בקרקע דא"צ טבילת כלים בקונה מנכרי, נראה דנקטו הפוסקים להלכה למעשה, ובנוגע לקדירה שבשוליהן מכונה אלקטרי' /חשמלית/ לענין טבילת כלים, שדן בזה בספר חלקת יעקב (ח"ב) שם, עי' בספרי (ח"ב סי' ע"ב) מש"כ בזה, וגם מש"כ השב יעקב דאזלינן בתר רוב כנ"ל, שייך ג"כ בנד"ד.