בענין זריזין מקדימין למצוות במילה שיטת הגריז

[לומד_בישיבה]

מובא בספר רשימות שיעורים ממרן הגריז שהקפיד על זריזין מקדימין במצוות במילה עיין שם, והדברים תמוהים ביותר, שהרי שיטת הבית הלוי והוא באריכות בשות בית הלוי, שכל רגע שהאדם מהול הריהו מקיים מצוותו, ובעל הדבר אברהם מביאו וכותב שם שאר בשרי בספרו בית הלוי, והדבר אברהם מביא ראיה עצומה מדוד המלך שבבית המרחץ היה רק עם מצוות מילה, ואילו היה רק מצוה לחתוך ולא להיות מהול מדוע חשב על מצוות מילה, היה לו גם לחשוב על הראש והיד שהניח עליהם תפילין ועוד כהנה.
כתבתי בזה השבוע מערכה בשיטת הגריז, האם מישהו יכול להעיד שמרן הגריז חלק על הבית הלוי!

---
בשיעור הגריד בכל המהדורות מובא שיש עניין של זריזין מקדימין במילה, והוא מאריך בדברי הרמבן שכותב שלכן כתוב בתורה בעצם היום הזה, משום זריזין מקדימין, ואין ספק שלא אמר מרן הגריד זל דברים אלו, ותלמיד טועה כתב כל הענין שם, שהרי שיטת הבית הלוי וכן הוא שיטת הגרח שכל רגע שהאדם מהול מקיים בזה מצווה.

[מה שנכון נכון]

מובא בספר רשימות שיעורים ממרן הגריז שהקפיד על זריזין מקדימין למצוות במילה עיין שם

אינני יודע מה כתוב בספר הנ"ל, אבל זו הלכה מפורשת ברמב"ם ובשו"ע. ומקורה בפסחים ד ע"א.

[לומד_בישיבה]

כן הוא בארוכה בשות בית הלוי סימן מו עיין שם, לטענתו, גם כל רגע שבנו מהול האב מקיים מצוה, וצריך למהר למול כדי שלא להפסיד מצוה, ולא מפני זריזין מקדימין, וכן הוא בדבר אברהם חלק ב' סימן ד' והדברים ידועים.
זה לשון הבית הלוי, הנראה דסבירא ליה דמצות מילה נמשכת על האדם כל ימי חייו עיין שם כל הענין.
להקל על החיפושים אעתיק לשון הדבר אברהם, אמנם הוא זל כתב עוד יותר דעיקר המצוה אינו העשייה אלא שהמילה חתומה בבשרו, ועיין בשות בית הלוי חלק ב' סימן מז ואין להאריך עוד.

[שש ושמח]

[אם הבנתי נכון, כוונתך לשאול שלד' הבית הלוי אין זה מדין זריזים מקדימין אלא חיוב גמור, שבלא זה מפסיד מצוה בכל רגע ורגע]
א. מ"ש הבית הלוי (ח"ב סי' מ"ז) הוא רק הוו"א בדעת הטור, ובדעת הרמב"ם כתב לא כן, ולבסוף (שם אות ז') חזר בו מכל מ"ש בד' הטור.
ב. נראה לי שגם להוו"א דהביה"ל בד' הטור, אינו מקיים מצוה בכל רגע ורגע אלא בכל יום ויום, תדע, שלדעת הרמב"ם מי שלא מל חייב כרת על כל יום ויום ולא על כל רגע ורגע.
[הדבר אברהם שהובא, בזכרוני שמדבר רק על מילה שלא בזמנה. וגם בזה דבריו תמוהים מאד, דא"כ יהיו חייבים למול מיד אחר הנץ ואף קודם התפלה ופשוט דלא נהגו כן מעולם [וכמו שתמהו כאן באשכול אחר], והתשובה הפשוטה על דבריו היא כנ"ל דביטול המצוה הוא רק במי שלא מל יום שלם ולא בכל רגע ורגע].

[לומד_בישיבה]

וזה לשון הדבר אברהם.
אחר זה העירני ידידי הרהג מוהרר אברהם יצחק פערלמאן ני מלאשא דבשות מהרח אור זרוע סימן יא כתב דבאמת המצוה היא שיהא מהול כמו שכתבתי.
מה שכתבת כל יום ויום על זה בדיוק דן הדבר אברהם, עיין שם במה שהתווכחו עמו, מה קודם, מילה בזמנה או מילה שלא בזמנה, ובזכרוני שכותב שם שמרן הגרח הסכים עמו.
עיין שם כל הענין.
--
איני מדבר על עובר על המצוה או מבטל מצוה, השאלה היא, במידה ויש מצוה להיות מהול, ברור שיש למהר ולמול, כדי שלא להפסיד מצוה, וכאמור, עיין היטב בכל האריכות בדבר אברהם.

[שש ושמח]

תכל'ס, הבאת בית הלוי ולפנינו כתוב שם הפוך, דהמצוה היא רק במעשה המילה ולא שיהיה מהול, אם יש לך גר"ח שכתוב שם כדבריך נא בדוק בפנים וציין מקורו לפני הכרזות של תלמיד טועה וכדו'. [דברי המהר"ח אור זרוע והדבר אברהם אינם מוסכמים כלל וכנ"ל דהבית הלוי חולק, ויש עוד חולקים, והדבר אברהם עצמו מביא הרבה שהשיגו עליו].
בענין האם החיוב הוא כל רגע ורגע או כל יום ויום, אמנם הדבר אברהם סובר שהוא כל רגע רגע אבל כבר נחלקו עליו ולא היה אדם מעולם שנהג כמוהו.

איני מדבר על עובר על המצוה או מבטל מצוה, השאלה היא, במידה ויש מצוה להיות מהול, ברור שיש למהר ולמול, כדי שלא להפסיד מצוה,

????

[לומד_בישיבה]

וזה לשון הדבר אברהם אחרי ערכי דברים אלו כתב אלי ידידי וכו' שבהיותו בוולאשין שמע משאר בשרי מור הגאון הגדול מוהרחס שליטא אבדק בריסק דמסתבר דמילה שלא בזמנה קודמת מטעמא דכתיבנא בספרי.
מטעמים מובנים איני רוצה להביא את כל העניין כמו כן אני עוסק עתה בעניין אחר, ואשמח מאוד, אם מישהו ימשיך את הדברים.
---

איני מדבר על עובר על המצוה או מבטל מצוה, השאלה היא, במידה ויש מצוה להיות מהול, ברור שיש למהר ולמול, כדי שלא להפסיד מצוה,

????

עיין בדבר אברהם ותבין למה כוונתי.

[שש ושמח]

הדב"א רק מביא בשם הגר"ח שבמילה שלא בזמנה אם מתעכב עובר על איסור בכל רגע ורגע כיון שכבר חל חיוב למול מיד [ופשוט שזה יתכן גם אם נאמר שהמצוה היא למול ולא להיות מהול], ואין מזה ראיה כלל שגם במילה בזמנה מפסיד מצוה בכל רגע ורגע.
והדב"א בעצמו כותב שבמילה בזמנה א"צ להקדים אלא משום זריזין מקדימין:

דבר אברהם ח''א סי' ל''ג.png (18.72 KiB) נצפה 6233 פעמים

ועוד, שהרי הדבר אברהם כותב שם שראה בחסד לאברהם (בוטשאש, יו"ד תנינא ס') כדבריו וכן שמע בשם הגר"ח כדבריו:

דבר אברהם ח''ב סו''ס א.png (18.23 KiB) נצפה 6259 פעמים

ובחסד לאברהם הנ"ל מפורש גם כן דמילה בזמנה א"צ להקדים אלא משום זריזין מקדימין:

חסד לאברהם.png (14.48 KiB) נצפה 6259 פעמים

[לומד_בישיבה]

שש ושמח
זכור לי שאצל אברהם אבינו זה נחשב לשלא בזמנה ולפיז דברי הרמבן סותרים למה שטען הגרח, והדברים ארוכים, וכתבתי תלמיד טועה כי כך הוא לפי המסקנא, וכמו שנדברנו באישי, אני חייב להיות סלקטיבי בימים אלו, אנו עסוק בסוגיא אחרת.

[לומד_בישיבה]

שוש ושמח כתב

[הדבר אברהם שהובא, בזכרוני שמדבר רק על מילה שלא בזמנה. וגם בזה דבריו תמוהים מאד, דא"כ יהיו חייבים למול מיד אחר הנץ ואף קודם התפלה ופשוט דלא נהגו כן מעולם

שש ושמח כתב

הדב"א רק מביא בשם הגר"ח שבמילה שלא בזמנה אם מתעכב עובר על איסור בכל רגע ורגע

.????

[לומד_בישיבה]

שוש ושמח כתב

[הדבר אברהם שהובא, בזכרוני שמדבר רק על מילה שלא בזמנה. וגם בזה דבריו תמוהים מאד, דא"כ יהיו חייבים למול מיד אחר הנץ ואף קודם התפלה ופשוט דלא נהגו כן מעולם

שש ושמח כתב

הדב"א רק מביא בשם הגר"ח שבמילה שלא בזמנה אם מתעכב עובר על איסור בכל רגע ורגע

.????

[שש ושמח]

זהו, עכשיו הבנתי. כיון שהגר"ח אמר כן בודאי זה מובן. [סתם שאלה, למה הגר"ח תמיד מאריך לבאר דבריו? שיכתוב שכך נראה לו וזה יהיה מובן מיד?]

[מלפנא]

[אם הבנתי נכון, כוונתך לשאול שלד' הבית הלוי אין זה מדין זריזים מקדימין אלא חיוב גמור, שבלא זה מפסיד מצוה בכל רגע ורגע]
א. מ"ש הבית הלוי (ח"ב סי' מ"ז) הוא רק הוו"א בדעת הטור, ובדעת הרמב"ם כתב לא כן, ולבסוף (שם אות ז') חזר בו מכל מ"ש בד' הטור.
ב. נראה לי שגם להוו"א דהביה"ל בד' הטור, אינו מקיים מצוה בכל רגע ורגע אלא בכל יום ויום, תדע, שלדעת הרמב"ם מי שלא מל חייב כרת על כל יום ויום ולא על כל רגע ורגע.
[הדבר אברהם שהובא, בזכרוני שמדבר רק על מילה שלא בזמנה. וגם בזה דבריו תמוהים מאד, דא"כ יהיו חייבים למול מיד אחר הנץ ואף קודם התפלה ופשוט דלא נהגו כן מעולם [וכמו שתמהו כאן באשכול אחר], והתשובה הפשוטה על דבריו היא כנ"ל דביטול המצוה הוא רק במי שלא מל יום שלם ולא בכל רגע ורגע].

זכורני שראיתי (כמדומה בדב"א) שבמילה בזמנה. על כרחך התורה נתנה את זמנה לכל היום השמיני.
וא"כ אין מלבד הזריזים מקדימים ענין להקדים את המילה.

[עזריאל ברגר]

מובא בספר רשימות שיעורים ממרן הגריז שהקפיד על זריזין מקדימין במצוות במילה עיין שם, והדברים תמוהים ביותר, שהרי שיטת הבית הלוי והוא באריכות בשות בית הלוי, שכל רגע שהאדם מהול הריהו מקיים מצוותו, ובעל הדבר אברהם מביאו וכותב שם שאר בשרי בספרו בית הלוי, והדבר אברהם מביא ראיה עצומה מדוד המלך שבבית המרחץ היה רק עם מצוות מילה, ואילו היה רק מצוה לחתוך ולא להיות מהול מדוע חשב על מצוות מילה, היה לו גם לחשוב על הראש והיד שהניח עליהם תפילין ועוד כהנה.
כתבתי בזה השבוע מערכה בשיטת הגריז, האם מישהו יכול להעיד שמרן הגריז חלק על הבית הלוי!

---
בשיעור הגריד בכל המהדורות מובא שיש עניין של זריזין מקדימין במילה, והוא מאריך בדברי הרמבן שכותב שלכן כתוב בתורה בעצם היום הזה, משום זריזין מקדימין, ואין ספק שלא אמר מרן הגריד זל דברים אלו, ותלמיד טועה כתב כל הענין שם, שהרי שיטת הבית הלוי וכן הוא שיטת הגרח שכל רגע שהאדם מהול מקיים בזה מצווה.

א. ברור שמקיימים מצווה בשעת המילה עצמה, והא ראיה - שמברכים דווקא בזמן זה.
ב. אם יש מצווה בכל רגע - אדרבא יש להקדים ככל שאפשר.
ג. הרוגוצ׳ובי מוכיח שיש ג׳ ענינים: 1. למול. 2. להיות מהול. 3. שלא להיות ערל.
וראיותיו: 1. מדין גר שנתגייר כשהוא מהול. 2. מדין משוך. 3. מדין מי שיש לו ב׳ ערלות.
(כתבתי מהזיכרון, ואולי ערבבתי).

[אפרקסתא דעניא]

בברייתא הרי כתוב "וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר".

הרי שכתוב כאן שני דברים:
1. מעיקר הדין כל היום כשר ואין שום סיבה להקדים.
2. דין זריזין מקדימין למצוות הכללי שנלמד מאברהם, משפיע גם על מצווה זו, וראוי להקדים מדין זרזין מקדימין, ומדין זה בלבד.

אין ראיה שהברייתא מדברת גם על שלא בזמנה, אבל על מילה בזמנה מבואר מפורש שכל ההקדמה היא רק מדין זריזין.

ביותר תמוה איך הפכן כאן ברייתא למנהג הגרי"ז, ועוד תמהים עליו מלומדעס של הבית הלוי.