מדרש תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח: כתיב (מל"א כ כט) ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד וינוסו הנותרים וגו', ואלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו וכל האומרו היה חייב מיתה".
מה הפשט? מדוע אי אפשר לאומרו ומדוע האומרו היה חייב מיתה?
והרי גדולה מזו תראה בספר דברי הימים ב' (כח ו): ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את ה' אלהי אבותם וגו' וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגו'
עוד תראה במדרש אסתר רבה (ז' יג): בקטרוג המן הרשע: והיה להם מלך ראשון שאול שמו, והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד, וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק עכ"ל, הרי ששאול המלך ע"ה הרג ביום אחד יותר ממאה אלף.