הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' דצמבר 14, 2015 8:23 pm
לענין מיתת אדם החייב מיתה (על חילול שבת כההוא כובס או על רציחה וכד'), האם מותר להורגו, או האם חייבים להצילו וכו',
עי' שאילת יעבץ ח"א סי' מג מש"כ על מעוברת שזינתה, וציין שם לחו"י סי' קמו, והדברים ארוכים.
וכעת ראיתי בפי' ר' חיים פלטיאל שמות פרק כא שכתב:
ואשר לא צדה. פי' רש"י בשני בני אדם אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד זה שהרג בשוגג עולה בסולם ואותו יושב תחתיו זה נופל עליו והרג אותו שהרג במזיד ואותו שעלה בסולם גולה. תי' והא רוצח דינו בסייף וזה דומיא דנסקל, וי"ל דמ"מ הוא מדבר הואיל ואי אפשר אלא א"כ הק' י"ש ממיתו כך דהכי אמר בפרק בן סורר ומורה מניין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת מ"מ, ועי"ל דמיירי שהרג בשבת ונתחיב ב' מיתות ואמרינן דנידון בחמורה. מיהו תימא אמאי ההורג אין חייב ב' גליות אחד מן הראשון שהרג בשוגג ואחד מאותו שהרג בסולם, וי"ל דעל האחרון אינו חייב דגברא קטילא קטל אבל ב"ד מחייבין אותו בעבור האחרון לפי שמן הראשון לא היו עדים עליו. וצ"ל שהרג בשעה שחוזר ויורד דהא כתיב ויפל עליו דאינו חייב גלות רק דרך ירידה כדפי' רש"י.