בברכות ו' ע"א שעשרה שמתפללין שכינה שרויה ביניהם, וכי מאחר דאפי' תלתא עשרה מיבעיא, עשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד דיתבי,
ובע"ב שם 'אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה'
וא"כ לפי"ז יוצא שהשכינה לא מסתלקת גם אם בסוף לא הגיעו עשרה.