בענין הרצועות הפסולות

[אשרי משכיל אל דל]

אחרי המחילה ראיתי מה שכתבו הרבה כותבים (באשכול המיוחד לכך), ולענ"ד הכל לא מתחיל, וגם מה שכתב הגר"מ ברענדסופר, לכאורה צריך להתעמק ולהבין דבריו
אשמיט המקורות אבל אכתוב בקיצור נמרץ
תחילה, עיקר חיוב שחרות הרצועות הוא מהלכה למשה מסיני, זה חיוב נוסף מחיובי התפילין, ויש מחלוקת ראשונים גדולה במי שקשר הבתים ע"י חוטים ולא על ידי רצועות. ומכל מקום גם מי שקשר על ידי רצועות רק שאינם שחורות, בודאי אינו פשוט לומר דהוי אקרקפתא דלא מנ"ת. הרי עבר על הלכה למשה מסיני כשהלכה זו נאמרה לדבר חיצוני לגופן של התפילין שעליהם נצטווינו וקשרתם. ועיין בהשלמות לשו"ת הריב"ש, באם הלכה למשה מסיני דאורייתא או לאו.
ועוד, דאקרקפתא דלא מנח תפילין עצמו שרוי במחלוקת גדולה אם הוי דוקא מי שלא הניחן במזיד, או שלא הניחן מעולם, ועוד, ועיין בזה בספר הלכה ברורה הלכות תפילין.
ועוד, שאם הרצועה שחורה היא משני הכיוונים שלה, הרי יצא ידי חובת "הלכה למשה מסיני", ואף שלבשה הפוך, מכל מקום עבר באיסור נוסף ויצטרך לעשות תענית כרבא במו"ק אבל לאו הוי אקרקפתא דלא מנח תפילין.
ועוד, שברוב הרצועות הללו שהדביקו עליהם טפט שחור, מתחת לטפט יש צבע שחור מוחלט, ועליו הוסיפו את הטפט כדי שיתן את האפקט של ה"מבריק", והוי "כל לנאותו אינו חוצץ", יעויין היטב בחזו"ע סוכות, בדין צביעת הסכך בצבע כשעשוי לנאותו, וממילא לא שייכת הסברא שנעשה גוף אחד, שגם בצבע נעשה גוף אחד, ולא נאמר שיהפוך את הסכך להצבע עצמו, דכיון שבא לנאותו, הרי הוא כמתבטל אל העור.
גם יש לפקפק, כי בתוספתא מובא שהיו צובעין על ידי הדבקת קליפין, והוא צבע כשר לקודש. ע"ש. וע"כ שהדבקת דבר נחשבת כצביעה.

הדברים ברורים לאלו שהבינו הדברים, ואשמח לשמוע תגובות.

[גימפעל]

לכאורה הרבנים התכוונו שיש שיטה שלפי"ז הוא קרקפתא דלא מנח תפילין, ולא הגיעו לומר שלכו"ע.

[אשרי משכיל אל דל]

תראה במכתב הגר"מ ברדסופר שהזכרתי, ושם כתב שבודאי הם כקרקפתא דלא מנח תפילין, הגם שנכשלו בזה רבים מישראל. עיין שם היטב.

[אשרי משכיל אל דל]

ראיתי מה שכתב (ר' שמואל בן שחר) באשכול המיוחד על זה, על תגובתי הנ"ל, שהועתקה גם שם, וזת"ד (איני יודע לעשות ענין הציטוט):

פשש... פשש...
הכל לא מתחיל...
מה זה הכל?
שגם אם נאמר שהרצועות פסולות, מה שאמרתם שהוא קרקפתא דלא מנח תפילין (מי אמר? כל הכותבים?) זה לא מתחיל! ולמה?
יש מחלוקת ראשונים גדולה במי שקשר ע"י חוטים ולא רצועות. אולי תגלה לנו איפה המחלוקת הגדולה הזאת? ואיפה היא נמצאת בפוסקי ההלכה?
מי שקשר ברצועות שאינם שחורות קיים מצות תפילין רק לא קיים מצוה נוספת שהיא מהלל"מ ואולי בכלל לא דאורייתא - מאיפה הבאת את השטות הזאת?
אם הרצועה שחורה משני הצדדים אפשר לדונו כאילו שנתהפכה הרצועה - מחלוקת פמ"ג וביה"ל, והביה"ל מבוסס על כל הראשונים והפמ"ג הוא יחידאה בזה. וע"פ הביה"ל דוקא הצד העליון של העור הוא שצריך להיות שחור וכלפי חוץ. (ועליו נאמרה הזהירות שלא יתהפך)
ולבסוף, נזכרת גם להתייחס לגופו של ענין, לעיקר הנידון האם הציפוי הזה פוסל את הרצועה, ולמה דברי הכותבים אינם מתחילים, וכדלהלן:
הטפט השחור שהודבק מעל הרצועה אינו חוצץ כי כל לנאותו אינו חוצץ וכמו שכתב בחזו"ע לענין סכך - הכותבים שדבריהם לא התחילו לדעתך, ציינו לנשמת אדם שמאריך בענין טפט כזה המודבק על בתי התפילין וטוען שזה פוסל את התפילין בגלל שהולכים אחרי הציפוי. והמ"ב פוסק כדבריו. והנשמת אדם כבר מחלק שם בין דין זה לדין סכך. אז אם ידעת מזה כבר, נא להתייחס עניינית.
בנוסף, צריך להזכיר שמדובר כאן גם על רצועות שהעור עצמו לבן, ורק מודבק עליו טפט שחור, וכשמורידים אותו, אין רצועה צבועה כלל.
ומכיון שאותו יצרן ייצר את שניהם...
בברכהשמואל בן שחר

דבר ראשון, רצועות שחורות הלכה למשה מסיני מבואר בשבת כח: ובמנחות לה. וכן פסקו כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל. ומה שכתב בביאור הלכה סימן לג ד"ה הלכה, שהוא לעיכובא ואפילו בדיעבד, וכמבואר ברמב"ם פ"ג הלכה א, יעויין היטב שם שבשבת עט: מבואר שיש הלכה למשה מסיני שהיא רק לכתחילה. ואמנם עיין בלחם חמודות על הרא"ש (הלכות תפילין אות כט ואות לא) בשם בעל הלבושים, שרצועות של התפילין צריכות שיהיו שחורות למצוה ולא לעיכובא. ע"ש. ובהצטרף דעת הלבוש, הרי יש כאן כמה ספקי ספיקות, חדא דשמא הלכה כהלבוש. ואת"ל שהלכה כרוב הפוסקים, מכל מקום שמא הלכה שנחשב כשחור גמור, והדבקה חשיבא כצביעה. ואת"ל שאינו נחשב כשחור גמור, מכל מקום שמא הלכה כהפרי מגדים שיוצא במה שהצד השני של הרצועה שחור. ואת"ל שאין הלכה כהפרי מגדים, שמא הוי כל לנאותו ואינו חוצץ, ועוד ועוד ספיקות כפי שנתבאר.
ובכלל עיין בקסת הסופר סימן כג סעיף ג, שהסכים להפרי מגדים, שאם היה החלק הפנימי שחור, יצא ידי חובה בדיעבד. וכן הסכים לזה במלאכת שמים כלל כ חכמה ב. וכ"כ עוד פוסקים (טעם מגדים סימן לג, ועוד).
ועוד שבביאור הלכה בדיבור שאח"כ, בד"ה הרצועות שחורות, כתב שיש להסתפק אם מן התורה צריך עד כדי שיעורו והשאר לנוי. וכוונתו שיהיה שחור מקום החיבור (הסיבוב) עצמו בראש, ועד מקום ההידוק ביד. [ואגב, הרי שם כתב עוד: "וגדר השחרות עיין בברוך שאמר שכתב שישחירו פ"א ואח"כ כשיתייבש קצת אז ישחירו פעם שנית וכן פעם שלישית עד שיהיה העור שחור לכל הצורך ממש כעורב ונ"ל דזהו רק למצוה בעלמא אבל מדינא כל שחל עליו שם שחור סגי ליה". ולפי זה כיון שהרצועות בעצמן הם שחורות, ויש עליהם שם של שחור, מהני וסגי לי, ולא שייך דין חציצה ברצועות כלל, ומובן מדוע לא דמי לבתים. ויעויין להלן, שהבתים אינם צריכים להיות שחורים מדינא].
ומה שכתב להעיר על דברינו דלא שייך לומר שיצא ידי חובה מצד הצד השני של הרצועה. הנה עיין בפרי מגדים סימן לג, שכתב: אם השחיר עכו"ם הרצועה ואין לו רצועה אחרת יוכל להשחיר מצד השני דנהי דגמירי שחורות אבל לא דוקא מצד השער. עכ"ל. ודו"ק. (ועיין בביאור הלכה סימן לג ד"ה מבחוץ מה שכתב בשם הדרך החיים בדבריו, ועיין שם בס"ק כ, ועכ"פ לא הוי אקרקפתא וז"פ. ואכמ"ל).


ואגב, יעויין בשו"ת תשובות והנהגות ח"ד סימן ט, בענין כל לנאותו אינו חוצץ, שכתב שאין ענין חציצה כלל ברצועות כל שאינו ניכר החציצה, והוא לנאותו, ולפי"ז אינו דומה כלל לבתים, וזה תורף דבריו:

קבלתי שאלתו בענין הרצועות שנתברר לו דבר חדש ופלא אצל מעבדי הרצועות, דלמעשה צבע הרצועות נקלט בקושי, ע"כ משתמשים במין דבק ועמו הצבע ועי"כ נקלט מהר וטוב, ושאלתו אי כשר למעבד הכי, דשמא הוי הדבק חציצה בין הצבע לרצועות. וכותב שהזמין במיוחד בשבילו צביעה בלי "דבק" הנ"ל, ואכן למעשה הצביעה קשה מאד וצריך לצבוע ולחזור ולצבוע כמה פעמים עד שנקלט השחרות, ושואל אם אפשר לסמוך על הנהוג או שמא יש לחשוש בזה לחציצה כיון שנתברר לו בבדיקות ונסיונות שהדבק לרצועות יש בו ממש ויכולים לקולפו, ולדבריו כמעט כל צובעי הרצועות נכשלין בזה שיש ממשות של חציצה, ובלא הדבק הנ"ל רק לאחר טורח ויגיעה מצליחים להשחיר, ומבקש ממני חו"ד אם צריך להקפיד ע"ז.
ונלע"ד דאין בזה חשש חציצה, דכיון שביטלו לעולם, לא נקרא חציצה, וגם אינו משנה בכך שמו ותוארו ולא דמי לצבע כימי שמוסיף בדיו כדי להוסיף בשחרות לנאותו, שניכר ולכן יש לדון דחוצץ, וכמו קלף משוח שניכר, דהמשיחה הוי חציצה אבל ברצועות כשמשחיר על הדבק לא ניכר כלל שיש כאן דבר החוצץ לאחרי ההשחרה, ואין לפנינו אלא רצועות הנקראים רצועות שחורות, וכשמן כן מראיהן, לא נקרא חציצה.
אמנם עיקר מצות השחרה היא בגוף הרצועות ממש, בלא אמצעי של דבק וכיו"ב, וכשאין שום חציצה אולי עדיף טפי, והיינו שהרצועות גופא יהיו שחורות, ולכן נראה דאף שזהו טורח טפי לצבוע כמה פעמים, מ"מ כדאי היא מצות תפילין להדרו בזאת שהרי שחרות של רצועות הלמ"מ, אבל גם בהושחרו ע"י דבק אין לפקפק לע"ד בכשרות הרצועות. עכ"ל התשובות והנהגות.

ובכלל יש חילוק ברור בין הבתים לבין הרצועות, וכמו שכתבתי בהערתי הקודמת. וכל שכן לפי המבואר במנחות לה. ובתוספות שם, וברמב"ם הלכות תפילין פרק ג הלכה יד, שהבתים מדינא אינם צריכים להיות שחורים. ועיין ברמ"א סימן לג ס"ד, ובביאור הלכה שם ד"ה ומיהו בדיעבד כשר. ע"ש. ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ז או"ח ז, ו, שהעיר מזה על הבא"ח בעוד יוסף חי בחיי שרה אות י, שהלכה למשה מסיני שבין הבתים ובין הרצועות צריך להיות שחורות וכו', כי הבתים אינם צריכים להיות שחורים כלל. ע"ש.

ובתשובה שכתבתי יש עוד חומר נפלא בזה, אכן בלא ספק שהמניח רצועות אלו אינו נחשב "אקרקפתא דלא מנח תפילין".
וכל שכן שמתחת לטפט יש צבע שחור רגיל, ואין שום בעיה להוסיף מעל גבי הרצועות עוד חומר, וכנ"ל. וכן שוחחתי עם כמה תלמידי חכמים גדולים בנידון, והשיבוני כנ"ל. ומצוה לפרסם זאת ברבים, להציל רבים מצער שכביכול ביטלו מצות תפילין כמה שנים. והיה זה שלום.

[פרנצויז]

אחרי המחילה ראיתי מה שכתבו הרבה כותבים (באשכול המיוחד לכך), ולענ"ד הכל לא מתחיל, וגם מה שכתב הגר"מ ברענדסופר, לכאורה צריך להתעמק ולהבין דבריו
אשמיט המקורות אבל אכתוב בקיצור נמרץ
... הדברים ברורים לאלו שהבינו הדברים, ואשמח לשמוע תגובות.

ראיתי מה שכתב (ר' שמואל בן שחר) באשכול המיוחד על זה, על תגובתי הנ"ל, שהועתקה גם שם, וזת"ד ...
וכן שוחחתי עם כמה תלמידי חכמים גדולים בנידון, והשיבוני כנ"ל. ומצוה לפרסם זאת ברבים, להציל רבים מצער שכביכול ביטלו מצות תפילין כמה שנים. והיה זה שלום.

הרב "אשרי משכיל אל דל", אחרי בקשת המחילה מכבוד תורתך, אף אחד לא יודע את שמך, ואף אחד לא מכיר אותך ואת סמכותך בפסק הלכה,
ואתה חושב שאם אתה מעלה הרהורים על דברי רבנים ידועים, ואתה כותב שאולי יש צד שהם לא צודקים, ואתה מסכם שהדברים ברורים [רק] למי שהבינו הדברים, (ומכלל הן אתה שומע לאו), ועוד אתה מוסיף ששוחחת עם תלמידי חכמים גדולים עלומי שם, ואתה חושב שכולם יקבלו את דבריך בהתלהבות עד כדי שיקיימו את המצוה לפרסם זאת ברבים! קצת הגזמת!
במחילה, לא צריך להיות תלמיד חכם גדול בשביל לצעוק על כל דבר "מי אומר? אולי לא?", זה כל אחד יכול לומר.
החכמה היא לכתוב תשובה מבוססת עם מקורות מדוייקים, ואז יוכלו הת"ח דפה להביע דעתם בנידון.

[אשרי משכיל אל דל]

כנראה שכבוד הרב כתב את תשובתו לפני שראה התשובה האחרונה דילי.

אכן בגוף טענתך, היא נפלאה ונכונה עד מאוד, אני מצדיק אותך בתכלית. אינך יודע זהותי, ולא זהות שום רב בפורמינו.
אוסיף על דבריך החכמים והנבונים, כי עיקר "גדולת" הפורם הנפלא הזה היא שלא מכירים מי אמר כל דעה, ואז יכולים להגיב באמת מה שהלב אומר, מבלי להמנע מלומר בגלל שהאומר הוא ... ואין ספק שבכך מגיעים יותר לתורת אמת. [וזה שמי "משכיל אל דל", כאן כולם דלים במובן מסויים, אבל כשכל אחד מגיע לאמת, הוא מגיע לשלימות העצמית שלו].
ובאמת כשכתבתי הדברים חכתי והמתנתי לאנשים חכמים שכמותך, לשמוע תגובתם,
כמובן, אין לנו הזכות ולא במאומה להביע דעה במקום דעת גדולי ישראל. אני לתומי ביררתי הענין ועלו לי הרבה ספיקות וספיקי ספיקות, ורק מסיבה שעדין לא שמענו בזה שום צד ברור, חלק רבנים אומרים כך, וחלק כך (יעויין באשכול המיוחד לזה), הבעתי דעה. ובפרט שרבים מישראל נשבר ליבם בשומעם כי כמה שנים ברכו ברכות לבטלה, ואוי ואבוי, יש שיפלו למעט עצבות כתוצאה מכך.
והאמת שלגופן של דברים, כבר כתבתי מעט מזעיר ממה שחשבתי, אבל בודאי שבכל זאת יש תמיד מה להוסיף ולשמוע.

דברי "משכיל אל דל".

[שמואל בן שחר]

לכבוד הרב משכיל אל דל
במחילה מכבוד תורתו הרמה, ועל אף שאיני מכירו, (וכפי שהדגשת שאתה מנצל מצב זה), בכל זאת כבודו יקר בעיני. ואיני רוצה ח"ו לזלזל בכבודו.
אבל נדמה לי שחובה להעיר כי ניכר מכתלי כתבו שלא נחית מר לצורתא דשמעתתא כל עיקר. ולא הבין עדיין על מה הנידון כאן.
ואני לא יכול להבין מנין האומץ לקום ולומר - חבר'ה, כולכם דבריכם פשוט "לא מתחילים", ואפשר להרגע, אין כאן בעיה כזו נוראה, כי אפשר לשחק את משחק ה"ספק ספיקא" המפורסם, ותרי ספיקי ודרבנן וכו'.
אבל עדיין לא כל שטות הופכת להיות ספק.
יכלה הזמן ולא יכלו הדברים, להתייחס לכל סברא שהעלית ולכל מראה מקום, ולהסביר למה אין לזה כל קשר לנידון.
אבל בוא נתמקד בנקודה הראשונה שהזכרת. אח"כ אולי נמשיך לנקודות הבאות.
כפי שכבר כתבתי בתגובתי הקודמת, רוב טענותיך הראשונות לא התייחסו לגוף השאלה אם יש כאן פסול, אלא בהנחה שהרצועות אינם עשויות כדינם, בכל זאת המניח תפילין עם כאלה רצועות אינו קרקפתא דלא מנח תפילין.
לשם כך, הזכרת דבר ראשון, שיש מחלוקת ראשונים גדולה במי שקשר ע"י חוטים ולא רצועות.
ואני חוזר ושואל. אנא. גלה נא לנו איפה המחלוקת הגדולה הזאת? ואיפה היא נמצאת בפוסקי ההלכה?
בבקשת מחילה, ובברכה מרובה

[רוצה את כל היד]

אני כן ראיתי דברי המשכיל אל דל, ואולי כוונתו ש

אבל נדמה לי שחובה להעיר כי ניכר מכתלי כתבו שלא נחית מר לצורתא דשמעתתא כל עיקר. ולא הבין עדיין על מה הנידון כאן.

עוד כתב

הזכרת דבר ראשון, שיש מחלוקת ראשונים גדולה במי שקשר ע"י חוטים ולא רצועות. ואני חוזר ושואל. אנא. גלה נא לנו איפה המחלוקת הגדולה הזאת? ואיפה היא נמצאת בפוסקי ההלכה?

והמשכיל אל דל הביא דברי הלבוש שכותב שכל ההלכה למשה מסיני זה לכתחילה ולא לעיכובא. וברמב"ם שהביא המשנ"ב הנ"ל מבואר שגם הרצועות עצמן הוא הלכה למשה מסיני, ואם כן אין לחלק בין איזה הלכה למשה מסיני. ועיין עוד בהלכות קטנות למרדכי דף ט ע"ב, שכתב הלכה למשה מסיני היינו לכתחילה ולמצוה. ולפ"ז הוא הדין לכל החמשה דברים של התפילין, ואחד מהם הרצועות, ואף מי שקשר בחוטים (כלשון המשכיל אל דל) יוצא לדעת הלבוש והמרדכי.
ומה שכתב על משחק הספק ספיקא. זה לא יפה כך לכתוב "משחק", זה לא משחק. זה כללים של פוסקים, "בן שחר" נשמע ספרדי, אתם מכירים את זה יותר טוב.

ואמנם גם המשכיל אל דל, אולי יכתוב את מקורותיו יותר בהרחבה, ולא יכתוב "כתבתי בתשובה"...

[שמואל בן שחר]

סליחה
משכיל אל דל הביא לבוש (ליתר דיוק, לחם חמודות בשם הלבוש. הוא לא ראה את הדברים בפנים, כי אם היה מחפש, לא היה מוצא ספר כזה שנקרא "לחם חמודות", כידוע ליודעים).
הלבוש (שוב, לפי הבנת המעדני יום טוב) מכשיר בדיעבד רצועות לא שחורות. המעדני יום טוב תוקף זאת בחריפות, והאליה רבה טוען שהלבוש מעולם לא התכוין לזה.
בקיצור, אין כזאת שיטה להלכה. לכל מי שיודע ללמוד הלכה.
עכשיו ממשיך הרב הרוצה את כל היד, ולומד דבר מדבר, אם שחורות לא מעכב, אף דין "אין נקשרות אלא במינן" האמור בברייתא במנחות ודברי רב יוסף בשבת - לא מעכב. נכון שכל הפוסקים וכל הראשונים (לפחות לפי הידוע לי, עד שהרב משכיל אל דל, אכן ישכיל אל דל, ויביא סוף סוף את מקורותיו) כולם פוסלים לעיכובא ברצועות שאינם של עור. וזה מפורש בברייתא במנחות ל"ה א', בנוסף על שני המעשים שהובאו שם. אבל יש לנו לבוש שאומר שהלל"מ אינה מעכבת.
ויש גם מרדכי שמדבר בענין אחר על הלל"מ ואומר שהיא רק למצוה. אבל דין "אין נקשרות אלא במינן" לא מובא בכלל בתור "הלל"מ", כך שזה לא קשור בכלל למרדכי.
ולזה התכוין הרב משכיל אל דל כשאמר שיש מחלוקת ראשונים גדולה במי שקושר תפילין בחוטים! נו, באמת...

אני גם לא חוזר בי מהביטוי "משחק הספק ספיקא". יש לצערנו כאלה שלקחו רק את הצורה החיצונית של הדבר, ומשתמשים בזה כבמשחק.

[מבקר-ספר]

סליחה
משכיל אל דל הביא לבוש (ליתר דיוק, לחם חמודות בשם הלבוש. הוא לא ראה את הדברים בפנים, כי אם היה מחפש, לא היה מוצא ספר כזה שנקרא "לחם חמודות", כידוע ליודעים).
הלבוש (שוב, לפי הבנת המעדני יום טוב) מכשיר בדיעבד רצועות לא שחורות. המעדני יום טוב תוקף זאת בחריפות, והאליה רבה טוען שהלבוש מעולם לא התכוין לזה.
בקיצור, אין כזאת שיטה להלכה. לכל מי שיודע ללמוד הלכה.
עכשיו ממשיך הרב הרוצה את כל היד, ולומד דבר מדבר, אם שחורות לא מעכב, אף דין "אין נקשרות אלא במינן" האמור בברייתא במנחות ודברי רב יוסף בשבת - לא מעכב. נכון שכל הפוסקים וכל הראשונים (לפחות לפי הידוע לי, עד שהרב משכיל אל דל, אכן ישכיל אל דל, ויביא סוף סוף את מקורותיו) כולם פוסלים לעיכובא ברצועות שאינם של עור. וזה מפורש בברייתא במנחות ל"ה א', בנוסף על שני המעשים שהובאו שם. אבל יש לנו לבוש שאומר שהלל"מ אינה מעכבת.
ויש גם מרדכי שמדבר בענין אחר על הלל"מ ואומר שהיא רק למצוה. אבל דין "אין נקשרות אלא במינן" לא מובא בכלל בתור "הלל"מ", כך שזה לא קשור בכלל למרדכי.
ולזה התכוין הרב משכיל אל דל כשאמר שיש מחלוקת ראשונים גדולה במי שקושר תפילין בחוטים! נו, באמת...

אני גם לא חוזר בי מהביטוי "משחק הספק ספיקא". יש לצערנו כאלה שלקחו רק את הצורה החיצונית של הדבר, ומשתמשים בזה כבמשחק.

דפח"ח וש"י משיב דברים נכוחים.

לא אוכל להאמין שיש מי שרוצה להרגיע את עם ישראל שמניחים תפילין עם רצועות פלסטיק, בטענה שהלל"מ זה לא נורא ולא כ"כ ורק בערך, ואולי ומי אמר.
עכ"פ לגופו של נידון השערורי' כבר העירו ובצדק, ומשום מה שוכחים להתייחס לזה, ומאחר שלענ"ד הוא העיקר צריך לעזוב כל הפלפולים ההלכתיים סביב רצועות פלסטיק שהודבקו על רצועות עור מאי דינם. הרי מדובר כאן על אדם שהתברר בבירור גמור שהוא שיקר ורימה את כולם, ויותר מזה הרבנים שחתומים על ההכשר בזה [בפרט הגרמ"ש קליין] אומרים בפה מלא שמעולם לא נתנו הכשר על דבר כזה, והטעו אותם. וא"כ הלא אין למוכר הרצועות הללו שום חזקת כשרות, ובודאי שאינו נאמן לומר שהם מעובדים לשמם, מאחר שלא היתה על זה השגחה כראוי, וממילא הם בחזקת פסולים גמורים מדאורייתא בלא שום פקפוק ובלא שום סברות ובלא שום הוכחות חיצוניות, כלומר גם העור אינו אלא כחתיכת פלסטיק גרידא, ונמצא שנכשלו רבבות אלפי ישראל באי הנחת תפילין.

[נוה הלבנון]

הנידון הוא לא לגופו של הכשר אלא לגופן של רצועות.
יש רצועות ממשוקים אחרים עם הכשרים אחרים שיש בהם בעיה זו.
וזה הנידון.

[שמואל בן שחר]

לגבי מה שכתב מבקר ספר
מסכים עם כל מילה. אכן הדגשתי שוב ושוב, שיש כאן בעיה עם היצרן, מעבר לבעיה של הרצועות.
(אבל אם התכוונת לענות בזה לדברים המשונים של הרב משכיל אל דל, לא הוספת כלום, כי הצורך בעיבוד וצביעה "לשמה" פחות מפורש מהצורך ברצועות מעור ומטהורה ושחורות. כך שהוא יכול להמשיך עם המשחק שלו. אבל אין כוונתי ח"ו שבאמת יש בזה פקפוק, כי אין לנו אלא מה שפסקו הרמב"ם והשו"ע והראשונים וכו' גם לגבי לשמה).
לגבי מה שכתב נוה הלבנון, גם דבריו נכונים מאוד. אבל צריך להדגיש, הרצועות המדוברות כנראה בעייתיות בכל מקרה, בגלל מי שייצר אותם. אלא שחוץ מזה, יש לדון בעצם הענין.
ב. למרות שגם ברצועות ממשווקים אחרים יש בעיה כזו, ככל הנראה אין זו אותה בעיה עצמה. כי במקרה של הרצועות הנידונות, מדובר ככל הנראה על הדבקת טפט פלסטיק מעל הרצועה, ולא על צבע של הרצועה שניתן לקלפו בשלמות - כפי שקרה אצל אחרים. וממילא יש כאן מקום לנידונים הלכתיים נוספים, לגופן של רצועות.
שבת שלום

[גימפעל]

אני רוצה להבין, הלכה למשה מסיני אינה מעכבת אפי' בדיעבד ?

[שמואל בן שחר]

בטח שכן, וכך מבואר בכל הפוסקים
אתה שואל מה רוצה משכיל אל דל?
בכל זאת, עיין במרדכי הל' תפילין דף ט' ב' שציין הנ"ל, ותסביר לי את כוונתו.

[משכיל אל דל]

לתשומת לב הכותבים לא ראי "משכיל אל דל" (זה אני) כראי "אשרי משכיל אל דל" (זה פותח האשכול), ועל זה נאמר לא יקצר במקום שאמרו להאריך.

[אשרי משכיל אל דל]

דבר ראשון, רבי שמואל, הגזמת,
אם היית רואה את דברי בעיון לא היית כותב כך.
דבר ראשון, נכון שהאליה רבה כך כותב על הלבוש, אמנם פשיטות הלבוש כן הוא. ומה שכתבתי שכן סובר המרדכי, כן כתב בספר נתיבות החיים בהלכות תפילין סימן לב, ליישב שיטת הלבוש. ואגב, היא גמרא בשבת שציינתי, שיש הלכה למשה מסיני שאינה לעיכובא. ויעויין בספר חכמת מנוח (הלכות תפילין פ"ב ה"ב) שכן משמע מדעת רבינו יואל אבי הראבי"ה, שכל הלכה למשה מסיני אינה לעיכובא אלא למצוה ולכתחילה.
ואגב, מה שכתבת שלהלבוש היינו "בדיעבד", אינו נכון, אני דייקתי בלשוני "למצוה", וכמבואר בלשונו.
ועוד, מה שהערת שאין ספר לחם חמודות, הנה לא מליבי בדיתי זאת, עיין יביע אומר ח"ט חאו"ח סימן ו אות ב: וכיו"ב כתב הלחם חמודות על הרא"ש (הלכות תפילין אות כט ולא) דמ"ש רמ"י (רבי מרדכי יפה. בעל הלבוש) שרצועות התפלין צריך שיהיו שחורות, למצוה, נשתבש בזה, שמכיון שרצועות שחורות הלכה למשה מסיני, הוי לעיכובא. ע"ש. עכ"ל היביע אומר כולל המוסגר.
וספר לחם חומודות ישנו באתר, הוא בסוף הרא"ש. אני מתפלא עליך שפתחת את האוצר וחיפשת "לחם חמודות", חמודי, תשכיל אל דל, זהו ספר על הרא"ש.

בין כה, אחרי עיון בסוגיא, לא רק הנודע ביהודה הכשיר רצועות אלו (הוא דיבר על בתים וכ"ש לרצועות), אלא אף ההפלאה בשו"ת גבעת פינחס והפרי מגדים והחלקת יואב. ובנוסף לזה, יעויין היטב במכתבו של הגר"א צבי הכהן שפורסם בפורום זה, שהביא משו"ת דובב מישרים שאף להחיי אדם יהיה כשר ברצועות כיון שהציפוי הוא מדינא, ומעוד טעמים. ושם כתב שעל כל פנים גם אם לא נאמר כן בדעת החיי אדם, על כל פנים רוב פוסקים מכשירים.
ואם כן תימה גדולה היא לקרוא לרבבות מבני ישראל "אקרקפתא דלא מנח תפילין", כשלרוב הפוסקים הרצועות כשרות...

זה מה שתמהתי.

בכל זאת, ידידי, לפני כעשרים שנה בערך כבר אמרו כן על הרצועות, ובזמנו שמעתי שיעור מהרה"צ צבי יהודה מאלין זצ"ל, שצירף סברא זו של בעל הלבושים, וזכורני בפירוש שאמר שיש עוד כמה ראשונים שסוברים כך.
אתם מבינים היטב בחיפושים, בודאי תמצאו עוד כמה ראשונים שסוברים כדעת המרדכי.

אשרי משכיל אל דל

[רוצה את כל היד]

על זה נאמר
מה שנכון נכון

[שמואל בן שחר]

א. אשמח אם תצרף לי צילום של ספר שנקרא "לחם חמודות" במהדורה שנמצאת בשימוש כיום. (בקיצור, צדקתי בהשערתי, שלא ראית את הדברים בפנים, אלא אצל הגרע"י. וגם הוא כנראה לא מעתיק את הדברים ממקורם. וכנראה שעדיין לא בדקת את הדברים במקורם).
ב. אם אתה רוצה לומר שהרבנים שאמרו קרקפתא דלא מנח תפלין, הגזימו, וזה לא יפה איך שהם מדברים, וכו'. בגלל שיש לך גיבוב של טענות, ואם נבקש מקור לאחת מהם, מיד תשלוף את האחרת ותסיט את הנושא, וכן הלאה, יערב לך. ואם אתה רוצה לקבל עידוד מעצמך, תחת שם נוסף, יערב לך ג"כ.
ג. את תשובת הרא"צ כהן ראינו, ודיברנו עליה בארוכה, ולא את זה באת לחדש עכשיו. אתה טענת שאחרי כל הדברים (כולל של רא"צ הכהן) כולם לא התחילו בכלל לדבר לענין. ואט אט מתברר שאם מישהו לא התחיל להבין, זה רק ...
ד. אני לא אוכל להגרר אחריך סחור סחור, ואמשיך להתעקש לענות לפי הסדר, ולא אגיב על המשך גיבובי הדברים, עד שתענה על הנקודה הראשונה. ובה תוכיח שאתה בכלל מדבר מתוך ידיעה כלשהי. ובכן, אני חוזר ושואל:

איפה המחלוקת הראשונים הגדולה אם מי שקשר את התפילין בחוטים יצא יד"ח?

בברכה ובכבוד רב

[אשרי משכיל אל דל]

תבורך בכל מילי דמיטב. ידידי אהובי ככל ישראל. דבריך נעימים, שיכלו להאמר אחרת.
אשרי משכיל אל דל