קשר אב ובנו

[עבד לעבדי ה']

מחפש מקורות שהקשר בין אב לבנו הוא משהו פנימי, (דהיינו בנר"נ) ולא רק קשר חיצוני כפי המוכר לנו.

[גימפעל]

מחפש מקורות שהקשר בין אב לבנו הוא משהו פנימי, (דהיינו בנר"נ) ולא רק קשר חיצוני כפי המוכר לנו.

מקורות למה כוונתך? בקבלה, בחסידות, במוסר, בתלמוד.

[ישא ברכה]

מחפש מקורות שהקשר בין אב לבנו הוא משהו פנימי, (דהיינו בנר"נ) ולא רק קשר חיצוני כפי המוכר לנו.

מקורות למה כוונתך? בקבלה, בחסידות, במוסר, בתלמוד.

כמה שהמקור הוא קדמון יותר הרי"ז משובח

ספרי חסידות זה אי"צ אא"כ הם מביאים מקורות ולא מסברא דנפשיהו.. כנ"ל לענין מוסר

לדוגמא העקידה בפר' נצבים כותב שאין שייכות אמיתית בין אבא לבנו מלבד זה שבאופן טבעי הוא הביאו לעולם, אבל בנר"נ אין שייכות בינהם, ולכן אין טעם להעניש בן על מעשה האב.

[מה שנכון נכון]

שער הגלגולים הקדמה י.

עוד דע, כי האב הוא נותן חלק מנשמתו אל בניו, ואותה החלק נעשה לבוש אל נשמת הבן, ומסייעו ומדריכו בדרך הטובה, ולסבה זו חייב הבן בכבוד אביו. ואמנם אם אין חלוק בין נשמת האב לנשמת הבן, רק פחות מת"ק מדרגות, הנה אז נשאר חלק נשמת האב עם נשמת הבן אפילו לימות המשיח. אבל בתחית המתים או לעולם הבא, כל דבר חוזר לשרשו, ונפרדים לגמרי. האמנם אם יש הפרש ביניהם שעור ת"ק מדרגות, או יותר מת"ק, אז מתבטלת הגרועה בגדולה, ומתחברים חבור גמור לעולם, ועד לא יפרדו, ושניהם הם בשרש אחד.

וראה גם שו"ת הרשב"א חלק ה סימן מט

עוד אמרת מהו מ"ש (בסנהדרין דף קד) ברא מזכה אבא, ואבא לא מזכה ברא... תשובה דע כי עניני בני אדם בעונשם ושכרם, שכר העולם בדברים גשמיים, ושכר עולם הנשמות בדברים רוחניים. והאב מוליד לבנים, והבן חלק מהאב בגוף הבשר, והגידין, והעצמות. והאם נותנת אודם שבפנים. אך הנפש חלק מחלק (האב) [הקב"ה], ואינה נמשכת מאב לבנים. והוא אמרם ז"ל (במס' נדה דף לא) האב נותן בשר וגידין, והאם נותנת אודם ושחור שבעין, והקב"ה נותן לו נשמה. וכשאדם מת, הקב"ה נוטל את שלו, ומניח לאב ואם חלקם. שנאמר וישוב העפר אל הארץ, כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה... אבל מה שאמרו ברא מזכה אבא, ואבא לא מזכה ברא הוא בעולם הנשמות. והוא כי הבן עם היות גופו לבד חלק מחלקי האב ולא נפשו, כמו שאמרנו, מ"מ הרי הוא מסובב מן האב. ועל כן הבן מצווה בכבוד האב ובמוראו, ואין האב מוזהר כן כבן. שהמסובב לעולם חייב להמסבב לכבודו, ואע"פ שהוא מסובב מאליו הכרחי, לא רצוני. וע"כ כשהוא מוליד בן צדיק עובד אלהים, נראה כאילו מסיבובו הוא עובד אלהים, שהוא הביאו לעולם להיות צדיק, מושל בבית אלהים ועובד תחתיו. והוא החפץ הנמרץ, שהיה אברהם אבינו חפץ ומתאוה ומבקש מאתו ית', שיתן לו זרע יעבדנו, לא להיות יורש עשרו ונחלתו, רק לכוונה שאמרנו כי זהו תכלית כל שכר האדם, שישאר ממנו בעולם הגשמי עובד אלהים. ואז נראה לו, כאלו הוא בעצמו העובד, ואינו מת אלא חי, שהוא הוליד מי שעובד להש"י וע"כ ראוי באמת שיזכה האב בזכות הבן. אבל האב, למה יזכה את הבן בנפש, והאב אינו חלק מן הבן, ולא מסובב ממנו לא בגוף ולא בנפש. א"כ מה יועיל זכות האב לבן.

[גימפעל]

יש משנה בעדויות פ"ב משנה ט' ועיי"ש בכל מפרשי המשנה.

[נהר שלום]

עיין שבת פ"ו משנה ט' ובגמרא שם

[חכם באשי]

ספר חסידים, סי' רלב:

כי הנה מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם באחד שהלך למדינת הים עם עבדו והוליך עמו ממון גדול ואשתו היתה מעוברת לימים מת האדון והניח כל הממון והלך העבד והחזיק בנכסיו ויאמר העבד אני בנו כשגדל הבן שהולידה שמע שמת אביו הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד ונתחתן בגדולי הדור והיה ירא הבן לפתוח פיו פן יהרגוהו ונתאכסן בבית רב סעדיה והניח לפניו לאכול ולא אכל עד ששם לפניו אלו הדברים נתן לו עצה ודבר אל המלך וכן עשה שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד ודם זה בספל אחר ולקח עצם של אבי הבן והניח בספל העבד ולא נבלע הדם ולקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע הדם בעצם כי הוא גוף אחד ולקח רב סעדי' הממון ונתנו לבנו שבא הרי ראוי לבן שיתעצב ביום מיתת אביו וכן אמר איוב (שם ג' י') כי לא סגר דלתי בטני ולא אמר בטן אמי שהכל כגוף אחד וכתיב (שם ג' א') ויקלל את יומו, וירמיה כן עשה שלעולם לשנה הבאה באותו יום לא היה שמח לכך יש להתענות ביום שמת אביו.

[בברכה המשולשת]

ויעויין בפירוש משנת אברהם על אתר שהאריך בזה