מעשה בכבש וכבשה

[רוח נדיבה]

מעשה שהיה שבוע שעבר, אדם קיבל לגדל בעדרו כבש וכבשה, ויהי כמשלש חדשים, וכבשת בעל העדר ילדה תאומים מכבש המפקיד, או להיפך כבשת המפקיד ילדה מכבש בעל העדר, השאלה היא למי הוולדות?

ויש רוצין לדמות הענין לסוגית חוששין לזרע האב, להכריע למי הוא מיוחס, אך יש מחלקים כמובן שענין זה איירי רק ליוחסין או להגדיר מין חיה או בהמה אך לא לענין ממונות, מאידך גיסא יש לדמות הענין לב"מ ק. שתף נהר זיתיו וגדלו בקרקע חבירו זה אומר עצי גדלו ז"א זיתי גדלו יחלוקו, אך יש מחלקים הנידונים דהאב בפרט בבהמה רק גורם ללידה ולא דמי לנטיעה שגודלת בעצמה באדמת חבירו?

סוף דבר האם ידוע למאן דהוא דמות ראיה לנידון זה, או מי מהספרים שמדברים בזה?

[מה שנכון נכון]

ראה בית יצחק יו"ד ח"ב סימן לט מאות ג.

[שטייגעניסט]

לפני איתא בחומש "האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו".

[מה שנכון נכון]

לפני איתא בחומש "האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו".

אין ראיה משם, כי זו חלק מחובתו לעבוד את רבו ואף בע"כ של העבד, וכשם שאין לו קנין ממוני בשאר מעשה ידיו.

[רוח נדיבה]

ראה בית יצחק יו"ד ח"ב סימן לט מאות ג.

אם אפשר להוריד לי מהמדף של ה'אוצר'? סליחה על הניצול.

[מה שנכון נכון]

בית יצחק.PDF

(786.97 KiB) הורד 234 פעמים

[רוח נדיבה]

להרב משנ"ן יש"כ רב.

והעולה מדבריו ב' דעות בענין זה דלס' יהושוע אין לבעל הזכר שום בעלות בהולדות, ואמנם המנ"ח שהביא לחלוק מדמה לעניני יוחסין, אך הוא דיבר על עבד שבא על שפחה של אדון אחר ויש לחלק דשאני בע"ח שאצלו ענין הולדות פחות שייך לזכר.

ולכאורה ראיה לדבריו, דמעודי תמהתי על מלאכים שהביאו ליעקב אבינו מצאן לבן, מדוע לא היה חייב יעקב ללבן משום חלקו בהולדות מידי דהוי שתף נהר זיתיו וגדלו בשדה חבירו, ומזה מוכח ג"כ כדעת הבית יצחק דזכר אין לו שום בעלות בהולדות.

[אפרקסתא דעניא]

פסק מהראשונים?

קינות לתשעה באב - קליר.JPG (117.22 KiB) נצפה 4186 פעמים

[שטייגעניסט]

לפני איתא בחומש "האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו".

אין ראיה משם, כי זו חלק מחובתו לעבוד את רבו ואף בע"כ של העבד, וכשם שאין לו קנין ממוני בשאר מעשה ידיו.

לדבריך, הולדות שייכים לאדון מדין פירות, שכמו שכל הפירות של העבד שייכים לאדון כך גם וולדותיו שייכים לאדון. לענ"ד זהו דבר זר. והעיקר הוא שאין לוולד שום יחוס אחרי אביו, והוא שייך לאימו בלבלד.
בעניין זה, עיין משך חכמה על הכתוב 'צדקה ממני' שהוולד שייך לאב מדין התורה זכתה וולדות לאב אפילו בזנות, ואין זה ראיה לנד"ד, ואכמל"א.

[אפרקסתא דעניא]

לפני איתא בחומש "האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו".

אין ראיה משם, כי זו חלק מחובתו לעבוד את רבו ואף בע"כ של העבד, וכשם שאין לו קנין ממוני בשאר מעשה ידיו.

לדבריך, הולדות שייכים לאדון מדין פירות, שכמו שכל הפירות של העבד שייכים לאדון כך גם וולדותיו שייכים לאדון. לענ"ד זהו דבר זר. והעיקר הוא שאין לוולד שום יחוס אחרי אביו, והוא שייך לאימו בלבלד.
בעניין זה, עיין משך חכמה על הכתוב 'צדקה ממני' שהוולד שייך לאב מדין התורה זכתה וולדות לאב אפילו בזנות, ואין זה ראיה לנד"ד, ואכמל"א.

הרי העבד משועבד לזה, שנא' עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה.

[מה שנכון נכון]

קינות לתשעה באב - קליר.JPG

פסק מהראשונים?

המקור הוא מהתלמוד בגיטין.
ועיין ע"ז בבית יצחק הנ"ל.

[רוח נדיבה]

מה שציינו מד' הגמ' בגיטין נחלקה הולדות בינתיים כבר העירו שדיבר בזה הבית יצחק, אך לאידך גיסא שרק ע"י קציצה מהני ולאו מידי דממילא.

ואולם לגופו של ענין: אחר הודיע ה' אותנו כל זאת, דאין להזכר זכות בוולדות, צריך להבין באמת מדוע כך הדין ומדוע אין לו טענת ארעאי אשבח, מאי שנא משתף נהר זיתיו דיש לו לבעל הזיתים, בעלות על השבח היוצא, ונראה היה לחלק בין שתיל שבעצמו גודל, לבין זרע שמתפתח במעי הנקיבה נחשב שנתן רק חומרים לנגר ועשה ממנו ארון, ואלא שלפי"ז יצא חידוש גדול דאם ישתוף רוח גרעינים ונשרשו בקרקע של חבירו לא יוכל בעל הגרעינים לטעון 'גרעיני' גידלו וצ"ע.

[שטייגעניסט]

לענ"ד א"צ לזה, שהזרע אין בו ממשות בגידול הוולד, וכמוש"כ הרמב"ן ריש פרשת תזריע. ובנוגע לזרעים שהצמיחו בשדה חברו, לית דין צריך בשש, ובמשנה לא אמרו אלא שתילי זיתיו שיש בהם ממש, אבל זרעים שאינם גודלים עד שנעשים לאין, וודאי שאין לבעל הזרעים בעלות על הפירות שגדלו.

[ברזילי]

לענ"ד א"צ לזה, שהזרע אין בו ממשות בגידול הוולד, וכמוש"כ הרמב"ן ריש פרשת תזריע.

הרמב״ן כתב כן בשם הפילוסופים היוונים, אבל לעיל מיניה הביא דעת חז״ל ודעת רופאים להפך.

[שטייגעניסט]

גם לדברי חז"ל עיקר גידולו מהאם.

[ברזילי]

לא מצאתי כדבריך ברמב"ן, וז"ל:

ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה, כי האשה אע"פ שיש לה ביצים כביצי זכר, או שלא יעשה בהן זרע כלל, או שאין הזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר, אבל אמרם "מזרעת", על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה באם ומתאחז בזרע הזכר, כי לדעתם הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש, ולשניהם יקראו זרע. וכך אמרו:שלושה שותפין יש בו באדם, איש מזריע בו לובן שממנו גידים ועצמות ולובן שבעין, אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין. וגם דעת הרופאים ביצירה כך היא.

ועל דעת פילוסופי היונים: כל גוף העובר מדם האשה, אין בו לאיש אלא הכח הידוע בלשונם היולי שהוא נותן צורה בחומר, כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר לנולדת מן המתפלשת בעפר שום הפרש, וזו תגדל אפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח, בהמנע ממנה החום היסודי שהוא לה היולי.

אם כן הבין את דברי חז"ל על שלשה שותפים כפשוטם (ויש לצרף ענין זה לאשכולות בענין זה, הן מה שהבין את הדברים כמתיחסים למציאות והן מה שהציג את דעת חז"ל ודעת הפילוסופים בשוה), גידים ועצמות מן האב, ובשר ודם מן האם, הא בלא הא לא סגי ואינני יודע למה תחשוב זה יותר עיקר מזה.

[רוח נדיבה]

לא מצאתי כדבריך ברמב"ן, וז"ל:

ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה, כי האשה אע"פ שיש לה ביצים כביצי זכר, או שלא יעשה בהן זרע כלל, או שאין הזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר, אבל אמרם "מזרעת", על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה באם ומתאחז בזרע הזכר, כי לדעתם הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש, ולשניהם יקראו זרע. וכך אמרו:שלושה שותפין יש בו באדם, איש מזריע בו לובן שממנו גידים ועצמות ולובן שבעין, אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין. וגם דעת הרופאים ביצירה כך היא.

ועל דעת פילוסופי היונים: כל גוף העובר מדם האשה, אין בו לאיש אלא הכח הידוע בלשונם היולי שהוא נותן צורה בחומר, כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר לנולדת מן המתפלשת בעפר שום הפרש, וזו תגדל אפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח, בהמנע ממנה החום היסודי שהוא לה היולי.

אם כן הבין את דברי חז"ל על שלשה שותפים כפשוטם (ויש לצרף ענין זה לאשכולות בענין זה, הן מה שהבין את הדברים כמתיחסים למציאות והן מה שהציג את דעת חז"ל ודעת הפילוסופים בשוה), גידים ועצמות מן האב, ובשר ודם מן האם, הא בלא הא לא סגי ואינני יודע למה תחשוב זה יותר עיקר מזה.

לדעתי ד' הרמב"ן נאמרו רק באיש ואשה כדברי חז"ל ג' שותפין באדם, לא אמרו ב' שותפים בבהמה. כי הזכר בבהמה באמת לא שותף ויל"ע בזה.

עוד סברא שיכולה לבוא בחשבון בסוגי' זו, שמא אין לאדם בעלות על זרעו או זרע בהמתו בפני עצמו בכדי שיתבע 'שבח' היוצא ממנו, מאחר ואין הדבר בעין ואינו מסויים, ואין עליו בעלות ממונית לכל דבר, [ואולי בזמנינו כשיש 'הזרעה מלאכותית' הדין שונה?] ולכן רק הנקיבה תובעת שבח שממנה ולא הזכר.

[רוח נדיבה]

נשאלתי ע"י מוסר שיעור לבחורים בימי בין הזמנים - האם יש טעם לפגם לדבר על ענין הנ"ל בפני בחורי ישב"ק ישיב"ג, מה דעת 'בית המדרש' על כך?