התנצרות למראית עין

[שני יהודים]

האם יש צד להתיר?
על מה הסתמכו עשרות אלפי האנוסים בספרד? האם עשו שלא כדין?

[שני יהודים]

???

[מלך זקן וכסיל]

לכאורא אין שום סיבה להתיר.
בשעת השמד מחויבים למסור את הנפש אפי' על ערקתא דמסאני

[עט סופר]

האנוסים עשו שלא כדין, ולכן רצה הב"י לעשות בי"ד סמוכים כדי להלקותם ולפוטרם מכריתות דע"ז.

[מלך זקן וכסיל]

האנוסים עשו שלא כדין, ולכן רצה הב"י לעשות בי"ד סמוכים כדי להלקותם ולפוטרם מכריתות דע"ז.

נראה לי שהסמיכה היתה כדי לעונשם על העבירות שהם עשו.
וללא קשר לשאלת פותח האשכול ששאל האם היה להם איזשהוא היתר להתנצר?

[נבון]

לדעתי יש לחלק בין שני מקרים.
א. היכא שאמרו לו להמיר דתו או שיהרגוהו, ובזה עוסק אשכול דנן האם שרי לו להראות עצמו למראית עין.
ב. היכא שעושה עצמו כנצרי בשביל שלא יתפסוהו, דכה"ג לכאו' אין כל איסור, ואדרבה כבר בזמן הגמ' היו אמוראים שהתחפשו לגויים בשביל צרכים מיוחדים.

אמנם בעיקר השאלה יש לפקפק, דהא כל ההתנצרות היא רק למראית עין, דוכי תופס כאן 'חלות' התנצרות ח"ו.
והכל הוא רק על מראית עין, וע"ז אמרה תורה יהרג ואל יעבר.

[בברכה המשולשת]

יש לזה קשר מסויים לדברי הרמב"ם באגרת השמד על התאסלמות למראית עין אם כי לפי הרמב"ם איסלם אינו ע"ז ונצרות כן
אך בכל מקרה האנוסים בספרד די מהרה נאלצו לעבור כמעט על כל המצוות

[שני יהודים]

לפי הנאמר כאן, כל האנוסים בספרד חטאו בעצם הבחירה שלהם להשאר ולהתנצר למראית עין.
בהתחשב בכך שמאוחר יותר אלה שנתפסו עברו עינויים קשים, וגם מתו בשריפה על קידוש השם,
קשה להבין מדוע לא עשו זאת מלכתחילה.
האם היה להם על מי לסמוך כאשר נשארו בספרד?

ספורם של יהודי פורטוגל תמוה עוד יותר:
(ויקיפדיה:)
בשנת 1496 חל המפנה. מנואל הראשון, מלך פורטוגל (אשר מלך בשנים 1495-1521), ביקש להנשא לבתם של המלכים הקתוליים מספרד, פרננדו השני ואיזבלה. אלו הציבו בפניו תנאי לנישואין: גירוש כל היהודים מפורטוגל. המלך מנואל נענה להם, וב-5 בדצמבר 1496 הוא הוציא צו גירוש ליהודי המדינה. לאחר מספר חודשים, החליט המלך להחליף את הגירוש בטבילה כפויה לנצרות. במהלך חודש אפריל של אותה שנה הובאו היהודים למרכזי הערים, בתואנה כי ספינות מחכות להם בנמלים על מנת להוציא אותם מן הארץ, אך שם, בכיכרות הערים התבררו ממדי ההונאה, במסגרת הטבלה כפויה הותזו עליהם טיפות מים שקודשו בברכת כוהן דת, ההטבלה הכפויה לוותה במחזות קשים וקורעי לב, בעיר ליסבון נכלאו רבבות יהודים במחנה האשטאוש במטרה לנצרם. אותם אנשים שלא הגיעו להטבלה בהסכמה הובאו בכוח ונערך בהם טקס ההטבלה. בכך הוכרו יהודי פורטוגל על ידי המדינה כנוצרים, וחויבו על פי חוק המדינה בכל חוקי הנצרות

ניתן להבין שחלק מהיהודים לא מסרו את נפשם כאשר היו צריכים לעשות זאת. אבל כולם? איך זה שאין תיעוד על חלק מהיהודים שבחרו למות?
או, שבמצב כזה, בו כופים עליהם את ההטבלה, אין בכך משום הצהרה על אמונה באל אחר, והדבר מותר?

[אורך רוח]

הם לא התנצרו חלילה, הם נהגו כנוצרים בגלוי והמשיכו לחיות בסתר כיהודים. אין ענין לההרג כשיש את האופציה של לחיות כנוצרי ולהמשיך לנהוג בפועל את רוב חובת היהדות.

[בברכה המשולשת]

א. האנוסים לא נהגו בפועל את רוב חובות היהדות, כי היה עליהם מעקב מתמיד של האינקויזציה הארורה.
ב. יעויין בדברי הרמב"ם באגרת השמד שאפילו שאיסלאם אינו ע"ז לשיטתו והשמד שם היה בדיבור בעלמא וכן היה אפשר לשמור מצוות- בכל זאת זה אסור (אם כי עודד את האנוסים דאז שאינם רשעים הנדחים מאת פני ה') וק"ו ב"ב של ק"ו בשאלה של פותח(י) האשכול.

[שני יהודים]

הם לא התנצרו חלילה, הם נהגו כנוצרים בגלוי והמשיכו לחיות בסתר כיהודים. אין ענין לההרג כשיש את האופציה של לחיות כנוצרי ולהמשיך לנהוג בפועל את רוב חובת היהדות.

??
לכאורה איסור גמור בדבר.
מה גם שאכן את רוב המצוות לא יכלו אח"כ לשמור, אבל שאלתי היא לעצם העמדת הפנים.
במסעי הצלב מתו קהילות שלמות כדי לא להתנצר למראית עין.

ובענין פורטוגל - אם היה איסור בדבר, הרי מצופה היה שלפחות חלק מהיהודים ימותו על קידוש השם. מה גם שחלק גדול מהם ברחו לפי כן מספרד, בתנאים קשים, כדי לא להתנצר למראית עין.

[ביליצר]

שיטת הרא"ש נעתקה להלכה בטור (יו"ד סי' קנז [ס"ב]): "אסור לאדם לומר שהוא גוי כדי שלא יהרגוהו, דכיון שאומר שהוא גוי הרי מודה לדתם וכופר בעיקר", ובשו"ע שם: "אסור לאדם לומר שהוא גוי כדי שלא יהרגוהו". ובביאור הגר"א שם (סק"כ) כתב: " . . דחק שם ברא"ש, אבל פלוגתא הוא בירושלמי שם ר' בון ור' חגא ע"ש ובתה"ד סי' קצ"ז". וכתב הרדב"ז (שו"ת ח"ד סי' סה): "ובזה טעו הרבה בגזרת פורטוגאל, שחשבו שבאומרם שהם עכו"ם כיון שלא עברו עליהם המים [כלומר שלא התנצרו בפועל] שלא היו חייבים למסור נפשם".

וממשיך בשו"ע: "אבל אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי משנה מלבושו[23] בשעת הגזרה מותר, כיון שאינו אומר שהוא גוי". ומקור היתר זו הוא ב'נמוקי יוסף' (ב"ק מ, א מדפי הרי"ף), שו"ת מהרי"ק (שרש פח), 'תרומת הדשן' (סי' קצז) – וכפי שציין לכל זה הש"ך (סקי"ז).

הרמ"א בהגהה מוסיף עוד על דברי השו"ע: "ואע"ג דאסור לומר שהוא גוי מ"מ יוכל לומר להם לשון דמשתמע לתרי אפי, והגוים יבינו שהוא אומר שהוא גוי והוא יכוין לדבר אחר. וכן אם יוכל להטעותם שהם סוברים שהוא גוי שרי . . וכל זה לא שרי רק במקום סכנה, אבל שלא במקום סכנה, כגון שילבוש בגדי גוים שלא יכירוהו שהוא יהודי ויעבור מכס או בדומה לזה אסור".

[תוכן]

בימי הביניים הנוצרים פתחו גמ"ח לעזור ליהודים שהשתמדו. אחרי שיהודי השתמד בכנסיה, היו מעניקים לו סכום כסף נכבד להתחיל את החיים שלו מחדש. היו כמה יהודים שהיו מתפרנסים מזה שהיו משתמדים. הם היו הולכים לכנסיה, משתמדים, חוזרים ומפרנסים משפחתם לכמה חדשים, ואח"כ הולכים לכנסיה אחרת, ומשתמדים שוב, וחוזר חלילה. עד שהנוצרים יום אחד הבינו מה קורה, ופתחו רשימה של משומדים לפרסום בכל הכנסיות, כך שלא יוכל יהודי להשתמד יותר מפעם אחד. נדמה לי, שזו היא הדוגמא הראשונה לרשימה שחורה אצל בעלי הגמ"חים.

[שני יהודים]

האם בזמן גרוש ספרד הייתה דעתם של רבני אותו דור אחידה נגד ההתנצרות למראית עין, או שהיו כאלה שמצאו צדדים להקל?
מה שתמוה הוא, שמדובר באלפים רבים של יהודים שלכאורה עברו על איסור חמור, ומדובר על קהילה שחיה ברמה רוחנית גבוהה עד לגירוש. איך זה קרה?

[לעומקו של דבר]

בימי הביניים הנוצרים פתחו גמ"ח לעזור ליהודים שהשתמדו. אחרי שיהודי השתמד בכנסיה, היו מעניקים לו סכום כסף נכבד להתחיל את החיים שלו מחדש. היו כמה יהודים שהיו מתפרנסים מזה שהיו משתמדים. הם היו הולכים לכנסיה, משתמדים, חוזרים ומפרנסים משפחתם לכמה חדשים, ואח"כ הולכים לכנסיה אחרת, ומשתמדים שוב, וחוזר חלילה. עד שהנוצרים יום אחד הבינו מה קורה, ופתחו רשימה של משומדים לפרסום בכל הכנסיות, כך שלא יוכל יהודי להשתמד יותר מפעם אחד. נדמה לי, שזו היא הדוגמא הראשונה לרשימה שחורה אצל בעלי הגמ"חים.

גדול

ולפי הזמן אזכיר כעת את המעשה הידוע על היהודי הפולני שהתנצר מסיבות כנ"ל אבל הכומר לא סמך עליו, והלך להציץ לחלון ביתו בליל שבת לראות כיצד נוהג, והנה ראה אותו אוכל גפילטע פיש
פרץ הגלח לביתו וצרח: איזה נוצרי ואיזה בטיח אם אתה אוכל גפילטע פיש בליל שבת
ענה היהודי זה אינו גפילטע פיש כלל
התקרב הכומר לצלחת, מישש הריח וטעם והאדים: אתה לועג עלי?...
חס ושלום, ענה היהודי, תעיד עלי אשתי כמאה עדים שקודם הסעודה נטלתי מים קדושים מן הבור שבחצר, היזיתי על הקציצה ג"פ ואמרתי הרי אתה עוף הרי אתה עוף הרי אתה עוף...

[שמש]

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו וי"א פן תגיע...
בזמן גירוש ספרד (שנת רנ"ב) כבר היו בספרד קהילות גדולות של אנוסים שהוטבלו בכוח כבר בשנת קנ"א וכן ילדים שנחטפו מהוריהם וכו' כך שהתופעה כבר הייתה מוכרת ורגילה בעיני רבים שידעו היטב שהאנוסים אכן ממשיכים לשמור תו"מ בסתר (רק שאחר הגירוש זה נעשה הרבה יותר קשה).
גם לשאר היהודים לא תמיד היתה האפשרות לעזוב את המדינה אם מחמת מצב בריאותי או הורים מבוגרים וילדים קטנים שהיו תלויים בהם, ואפי' מחמת קשיים כלכליים, בשביל אדם שרוב ימיו עסק בהשגת הון ורכוש לעזוב את נחלתו (ולעתים נחלת אבותיו מזה כמה דורות) הוא לפעמים קרוב להיות בלתי אפשרי ולהיהרג לא הייתה אופציה (המדינה איפשרה לצאת או להתנצר 'אוטומטית' ואח"כ מי שנתפס שומר על היהדות הוכרז כבוגד ב'אמונתו' הנוצרית והועלה למוקד), מה גם שאכן היו רבנים שעשו כך והתנצרו למ"ע כך שכנראה זה נתפס בעיני רבים כדבר שאינו חמור כ"כ (וכמ"ש א' מהגולים שרובם היו מפשוטי העם שאמונתם הייתה פשוטה ותמימה אבל המשכילים נשארו מחמת שאמונתם הייתה על אדני הפילוסופיה ולא מיהרו למסור נפשם עליה).
זאת ועוד שרבים לא האמינו שהגזרה תחזיק מעמד יותר מידי זמן שהרי היהודים החזיקו את הכלכלה בחצי האי האיברי (שהחזיקה מעמד בהעדרם בעיקר בזכות הכיבוש הספרדי באמריקה ואח"כ קרסה).

[חכם באשי]

בימי הביניים הנוצרים פתחו גמ"ח לעזור ליהודים שהשתמדו. אחרי שיהודי השתמד בכנסיה, היו מעניקים לו סכום כסף נכבד להתחיל את החיים שלו מחדש. היו כמה יהודים שהיו מתפרנסים מזה שהיו משתמדים. הם היו הולכים לכנסיה, משתמדים, חוזרים ומפרנסים משפחתם לכמה חדשים, ואח"כ הולכים לכנסיה אחרת, ומשתמדים שוב, וחוזר חלילה. עד שהנוצרים יום אחד הבינו מה קורה, ופתחו רשימה של משומדים לפרסום בכל הכנסיות, כך שלא יוכל יהודי להשתמד יותר מפעם אחד. נדמה לי, שזו היא הדוגמא הראשונה לרשימה שחורה אצל בעלי הגמ"חים.

תוכל להפנות אותי לתיעוד מהימן לתיאורך?

[סתם איש]

אני לא מבין מה הנידון, כל הדין יהרג ואל יעבור שנאמר על ע"ז הוא מדובר על מקרה שעובד 'למראית עין', וגרוע מכך שכל מי שרואה מבין שהוא עושה באונס וע"ז נאמר יהרג ואל יעבור.
ואמנם מצינו כאלה שהתחפשו לגויים כדי להינצל, אבל מפורש בהלכה שאם שואלים אדם האם הוא יהודי ואינו יכול להימלט אסור לו לומר שהוא אינו יהודי [אא"כ יכול להתפרש בכמה סגנונות ואכמ"ל], שאסור לאדם לומר שארינו מאמין בה' אפילו מן השפה ולחוץ. והדברים ק"ו.

[תוכן]

היו כמה קהילות נוצריות שפתחו גמ"ח לעזור למשומדים יהודים. וכמה יהודים היו מתפרנסים מזה שהיו משתמדים ומקבלים מלגה, ואח"כ חוזרים למקום מגורם חיים כיהודים ומפרנסים מפשחתם עד שנגמר הכסף, ואח"כ הלכו לקהילה נוצרית אחרת ושוב השתמדו עד שנגמר הכסף שוב וחוזר חלילה. עד שפתחו הקהילות הנוצריות רשימה שחורה יהודים שאסור להתקבל לשמד שוב.

[חכם באשי]

תוכן,
כבר כתבת זאת לעיל, viewtopic.php?f=17&t=22860&view=unread#p244642
וכבר שאלתיך, מניין לך אגדה זו?

[ההוא גברא]

היכן מצאת שהיה מי שהתיר לאנוסים?
כמובן זה היה ניסיון קשה מאוד, ואנו מתפללים בכל יום "ואל תביאנו לידי נסיון" שמא לא נעמוד בו, אבל לא היה היתר.
ומי התיר לרוב עם ישראל בדורנו להיות חילונים?

יהודי פורטוגל הוטבלו בעל כרחם בלי אפשרות להיהרג. בתחילה היו קופצים לבורות ברחוב בדרך לכנסייה, עד שניתנו פקודות לחיילים לתפוס היטב כשמתקרבים לבורות. חזרו והיו מקללים את אותו האיש בפניהם כדי שיתחייבו שרפה ולא ינצרו אותם, וציוה המלך שאפילו מחרף בכל הקללות שבעולם לא יעשו לו דבר אלא יטבילוהו בעל כרחו ויניחוהו. כך קראתי, כמדומה בסדר אליהו זוטא של ר' אליהו קאפשאלי.

[תוכן]

תוכן,
כבר כתבת זאת לעיל, viewtopic.php?f=17&t=22860&view=unread#p244642
וכבר שאלתיך, מניין לך אגדה זו?

לא יודע איך זה נכנס פעמיים. בכל מקרה, מכיון שקראת לזה "אגדה" תוהה אני איך אתה בכלל מבקש מקור.

[עזריאל ברגר]

היכן מצאת שהיה מי שהתיר לאנוסים?
כמובן זה היה ניסיון קשה מאוד, ואנו מתפללים בכל יום "ואל תביאנו לידי נסיון" שמא לא נעמוד בו, אבל לא היה היתר.
ומי התיר לרוב עם ישראל בדורנו להיות חילונים?

יהודי פורטוגל הוטבלו בעל כרחם בלי אפשרות להיהרג. בתחילה היו קופצים לבורות ברחוב בדרך לכנסייה, עד שניתנו פקודות לחיילים לתפוס היטב כשמתקרבים לבורות. חזרו והיו מקללים את אותו האיש בפניהם כדי שיתחייבו שרפה ולא ינצרו אותם, וציוה המלך שאפילו מחרף בכל הקללות שבעולם לא יעשו לו דבר אלא יטבילוהו בעל כרחו ויניחוהו. כך קראתי, כמדומה בסדר אליהו זוטא של ר' אליהו קאפשאלי.

מי שבאים להטבילו בעל כרחו - בפשטות איננו חייב להמית את עצמו לפני כן, דהא קרקע עולם הוא.

[ההוא גברא]

ההיתר של קרקע עולם הוא ברוצח, דבקרקע עולם ליכא טעמא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי, ווגילוי עריות נלמד מרוצח. מנא לך שגם בעבודה זרה שנלמדת מובכל נפשך יש קרקע עולם?
(בכל אופן, כתבתי מה עשו יהודי פורטוגל בפועל. ולא כתבתי שהיה עליהם חיוב לעשות כן).

[עזריאל ברגר]

ההיתר של קרקע עולם הוא ברוצח, דבקרקע עולם ליכא טעמא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי, ווגילוי עריות נלמד מרוצח. מנא לך שגם בעבודה זרה שנלמדת מובכל נפשך יש קרקע עולם?
(בכל אופן, כתבתי מה עשו יהודי פורטוגל בפועל. ולא כתבתי שהיה עליהם חיוב לעשות כן).

סברא יפה. לא חשבתי על החילוק, וצ"ע להלכה (או ליתר דיוק צריך חיפוש אם בע"ז יהרג ואל יעבור גם בשב ואל תעשה).