גלגולי נשמות בהלכה

[אריך]

באו"ח סי' כג סק"ג הביא המ"ב דאפי' בקבר של קטן יש ליזהר מלעג לרש דשמא נשמת אדם גדול הוא, אבל בקבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא משום לעג לרש. ומקורו בא"ר ופמ"ג.
וז"ל הפמ"ג (א"א סק"ב):
אפילו קבר קטן יש לועג לרש שמא נשמת אדם גדול הוא, אליה רבה [ס"ק] ג' בשם [שו"ת] מהרי"ט צהלון ז"ל [בחידושיו לפרק איזהו נשך יב, ד ד"ה ונראה]. ומשמע קבר אשה, דבחייה ג"כ פטורה ליכא לועג לרש. ולחוש לגלגול זכר, כולי האי לא חיישינן. עכ"ד.

ומה שאסרו בקבר של קטן שמא נשמת אדם גדול הוא, ולכאו' ספק דרבנן לקולא, וצ"ל דכעין רוב הוא, וכפי שכתבו שבדורות האחרונים כמעט כולם היו כבר בגלגול אחר.

היש עוד מקומות שהפוסקים קובעים הלכות מכח ענין גלגולי נשמות?

[אריך]

בודאי שיכול להיות גלגול בנשים, אך עדיין שתי הנשמות פטורות מציצית, ולחשוש שזכר נתגלגל באשה, לא חיישינן, אלו דברי הפמ"ג.

[בברכה המשולשת]

יעויין בשער הגלגולים שמצד עצמה אשה לא מתגלגלת אא"כ זו נשמת זכר שנתגלגלה בנקבה או שהיא מתגלגלת בשביל בן זוגה

[רחמים]

המקורות שלהן לכאורא סותרים את דבריך
וז"ל ילקוט ראובני על התורה - פרשת וישב (אות קמז):

תמר ומלכת שבא ורחב היו גלגול אחד, ר"ת של תמ"ר ותמר ילדה תאומים, מלכת שבא ילדה משלמה שנים, ורחב הצילה שנים.

וכ"כ בחסד לאברהם - מעין ה - נהר כה'.
אולם עיין בכתבי הרמ"ע מפאנו - ספר גלגולי נשמות - אות מ' וז"ל:

מהר"ר חיים ויט"ל זלה"ה כתב הטעם שלקח יהושע את רחב הזונה, זה הוא להיותו גלגול יוסף, ומה שלא לקח אשת אדוניו, לקח עתה בהיות שבאתה בגלגול רחב, ובהיותו מבחינת ירח לכן היה ביריחו:

ולכאורא איך אפשר שתמר היתגלגלה ברחב וגם אשת פוטיפר התגלגלה ברחב? וי"ל שיש מושג של גילגול כפול דהינו ששתי נשמות מיתגלגלות באדם מרגע לידתו עד מותו. עיין בשער הגילגולים הקדמה ד'.
עד כאן.

[רחמים]

היש עוד מקומות שהפוסקים קובעים הלכות מכח ענין גלגולי נשמות?

שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - יורה דעה סימן קסד

תשובה שלום לכבוד אהובי ידידי האלוף הרבני המופלג מו"ה יוזל מו"צ דק"ק ש"ה:

מכתבו קבלתי, וע"ד שאלתו בתינוק שנולד בחודש ח' ומת קודם שמונה ימים ושכחו למולו קודם קבורתו אם לפתוח הקבר כדי למולו: הנה אם שייך בקטן חרדת הדין כבר דברו מזה בשו"ת עה"ג וחוות יאיר ועיין תשובות ח"צ סימן מ"ז וסי' מ"ט וסימן נ'. ולדעתי ג"כ לא מסתבר שלא יהיה שום עונש שמים על האדם קודם עשרים שנה ונמצא עולם הפקר וירצח את רעהו כשלא יהיו שם עדים וינאף ויעשה כל תועבות השם. ולדעתי הכונה שבעה"ז אין הקדוש ברוך הוא עונשו בחייו קודם עשרים שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת אפילו לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהיא עבירה צריך לסבול כפי מטשיו /מעשיו/. ומה שדרשו במס' שבת דף פ"ט שיצחק קאמר דל עשרים דלא מענשת עלייהו ג"כ לא קשיא כי לא עם המתים יתווכח אז הקדוש ברוך הוא רק עם החיים יתווכח וכן מוכח מתשובתו של אברהם ימחו על קדושת שמך ופירש"י שיתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברים על דבריך עכ"ל רש"י. ואטו כשנעשה דין במתים לאחר מיתה מתקדש שמו בעולם הלא אין דבר זה גלוי בעוה"ז וכיון שעם החיים יתווכח שפיר אמר יצחק דל עשרים כו'. ועוד גם אם יהבינן להו שגם אחר מיתה אין עונש אבל קבלת שכר על המצות ודאי יש ועבירות שבידו מונעין הטוב ממנו ומנכין משכרו וממילא יש חרדת הדין. ואמנם כל זה בקטן שהגיע עכ"פ קצת לכלל דעת ושייך בו עשיית מצות ועשיית עבירות אבל קטן בן שנה או שתים ושלש לא שייך בו שום עונש כלל ולא שייך בו חרדת הדין, אך לפי דעת המקובלים וכן הסכימו גם המחקרים שיש גלגול נשמות אם כן בכל קטן שייך חרדת הדין על מעשיו בגלגול ראשון וניוול שייך בכל קטן כי לדעתי הניוול נוגע גם לחיים שרואין סוף האדם לניוול כזה. ולכן לדעתי אם הוא תיכף סמוך לקבורתו שודאי עדיין לא נתנוול יש לפתוח הקבר למולו שממ"נ אם לא היה מגולגל א"כ אין בו חרדת הדין ואם כבר היה מגולגל ועתיד עכ"פ לקום בתח"ה אם לחיי עולם או ח"ו לדראון עכ"פ הערלה חרפה היא לו וטוב למולו. אבל אם הוא איזה ימים אחר מותו אין לפתוח הקבר שלא לראות בניוולו. ולרוב הטרדה אקצר, דברי הד"ש.

שו"ת תורה לשמה סימן קס

מיהו כל זה דוקא בזכרינו לחיים אבל מי כמוך אב הרחמן אם לא אמר זה באתה גבור לא יאמר בשומע תפלה יען כי בנוסח זה ליכא בקשת רחמים אלא הוא דבר של שבח והודאה כי הכונה בזה הוא מ"ש רבינו זצ"ל בכונות ר"ה וז"ל ואמנם כונת ברכה זו היא כי ביום ר"ה נידונין כל הנשמות העתידות לחזור בגלגול בעוה"ז וזמ"ש זוכר יצוריו ברחמים לחיים ולא אמר זוכר אותנו ע"ד מ"ש זכרינו לחיים אלא זוכר יצוריו הם הנשמות הנז' שזוכר אותם ברחמיו יתברך להחזירם לחיים ולהחיותם בעוה"ז בסוד חזרתם בגלגול וזמ"ש בתפלת מוסף בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וכו' מי לא נפקד כיום הזה וכו' והנה ע"י גלגול הנשמות האלו שחוזרים לחיות בעוה"ז בסוד הגלגול מזה ג"כ נתאמת אצלינו שגם יהיה תחיית המתים אל הגופים לעת"ל וזמ"ש אחריו ונאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש כי בראותינו אותך זוכר יצוריך ברחמים לחיים שתחזור הנשמה בגלגול מזה נודע כי נאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש וגם לסיבה זו נתקן תיקון מי כמוך וכו' בברכת תחיית המתים כי כולו דוגמה אחת עכ"ל. ועל כן אם לא אמר זה בברכה הנז' עוד לא יאמר אותו בשומע תפלה או אחר העמידה קודם שיעקור רגליו יען כי דבר זה הוא מקושר עם דברים של ברכת אתה גבור דוקא.

[לומד_בישיבה]

ומה שאסרו בקבר של קטן שמא נשמת אדם גדול הוא, ולכאו' ספק דרבנן לקולא, וצ"ל דכעין רוב הוא, וכפי שכתבו שבדורות האחרונים כמעט כולם היו כבר בגלגול אחר.

עדיין קשיא, דספק דרבנן הוא שמא גלגול של אדם גדול הוא, והנראה, שאין כאן ספק אלא וודאי, שאילו גם בגלגול הקודם היה קטן מדוע נתגלגל, שהרי הגלגול בא כדי לתקן משהו מהגלגול הקודם, וזה לא שייך אצל קטן, שלא טעם טעם חטא.
ובאמת שאיני מבין את הפמ"ג שכתב. -

אפילו קבר קטן יש לועג לרש שמא נשמת אדם גדול הוא, אליה רבה [ס"ק] ג' בשם [שו"ת] מהרי"ט צהלון ז"ל [בחידושיו לפרק איזהו נשך יב, ד ד"ה ונראה]. ומשמע קבר אשה, דבחייה ג"כ פטורה ליכא לועג לרש. ולחוש לגלגול זכר, כולי האי לא חיישינן. עכ"ד.

מדוע לאדם גדול חיישינן ולזכר שנתגלגל בנקבה לא חיישינן. – ואפשר שכוונת הפמ"ג שגלגול אדם גדול בקטן אין הנשמה מצטערת משא"כ גלגול זכר באשה הנשמה מצטערת מאוד, ולזה לא חיישינן. ועדיין צע"ק.

[ביליצר]

מגן אברהם ריט לגבי ברכת הגומל של קטן דאינו יכול לומר לחייבים טובות כי אינו בר עונשין ואין זה כבוד אביו שאחראי עליו להגיד עליו ,,חייבים,, ואף דאפשר שהינו חייב מצד הגלגול עדיין מנא ידע דמחמתו הוא ואולי זה בא מצד אביו ושוב אין זה כבודו
ועיין מהרי באסאן באריכות בספר לחמי תודה ,

[ציפורן]

בספרי המקובלים כתבו על דברי הגמרא - אדם עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר-
היינו אדם עבר על עבירה שיהודי מצווה עליה וגוי פטור בה- יגולל אדם זה בגוי וכך יעשנה בהתיר
וכן אדם שעבר על איסור ממצות בני נח שגוי מצווה בהם . יגולגל בבהמה או חיה וכך יעשנה בהתיר.
( ואולי מובנים בזה גם דברי המג"א שיש לברך בכל יום "שלא עשני גוי" שמא נדבק בו מנשמת גוי )