פרשיית מחזור הבקבוקים בראי התורה

[דב בער]

יש להסתפק מה היא דעת התורה בהאי מילתא,
וכגון מוסד שקונים בו בקבוקי שתיה מכספי המוסד לצורך העובדים, ובגמר השתיה זורקים העובדים את הבקבוקים לפח, שמסתבר שאינם חייבים לדאוג למיחזורם, כעת בא אחד העובדים ואוסף מן הפחים את הבקבוקים ומקבל תמורתם את דמי הפקדון, הרי לכאורה ברור שהכסף שייך לו, שהרי הבקבוקים נזרקו לפח, וזכה בהם כדין אבידה מדעת וזוטו של ים.
ומעתה, לכאורה גם לכתחילה העובד השותה מבקבוקי המוסד אינו צריך לזרוק לפח את הבקבוק ואז ליטלו משם כדי לזכות בו, אלא לכתחילה יכול לטעון שהיות ואינו חייב לדאוג למיחזור ולהשבת דמי הפקדון למוסד, ממילא יכול הוא לאסוף לעצמו את הבקבוקים אחרי שהוא גומר לשתות את תכולתם, וכשיקבל תמורתם דמי הפקדון הכסף יהיה שייך לו.

[איש יהודה]

לו יצוייר שהציבור קיבל עליו לפרנס מאן דהוא כולל כל הוצאותיו ואוכל ביד נדיבה, וההסכם עמו שמותר לו לאכול ולהשתמש בהכל אבל אין לו להרויח כלום לעצמו מקופת הציבור, והוא יקח חצי מהאוכל וימכור זאת לאחרים, ואת הכסף יקח לעצמו, הרי ברור שהוא מעל בכספי הציבור, גם במקרה דנן אילו הגב' לא הייתה ממחזרת את הבקבוקים בוודאי שאף אחד לא היה בא אליה בטענות, אבל כיון ששלחה זאת למחזור וקבלה כסף הרי שיש עליה להחזיר הכסף לקופת הציבור, ועל זה יש טענות.
באמת אני גם חשבתי בתחילה כמו המעורר כאן, והתפלאתי איך אף אחד מהעו"ד המלומדים לא העלה טענות אלו.

[מביט ומקשיב]

לדעתי הבדל גדול בין הבקבוקים לדוגמה של מכירת אוכל
אוכל יש לו שוויות ויש לו רשות מהבעלים להשתמש בצורה מסוימת ולא כשהוא מוכר
בקבוקים כשזה לא עומד למיחזור אין בזה שום שוויות ובדרך כלל אינו עומד למיחזור על כן פשוט שכל אחד יכול לקחת לעצמו או מצד שזה הפקר או אומדנא שהבעלים לא מקפידים
דרך אגב שמעתי בעבר שאלה כשהיה מבצע בפקקים של בקבוקים שהיה צריך למצוא בתוכו אות ואחד מצא בחתונה את האות שהיה שווה הרבה ויש לדון אם זה שייך למוצא או לבעל השמחה או לבעל האולם
ושמעתי שפסק בזה בעל חוט השני שליט"א ואיני זוכר כעת

[מן השורה]

אם כבר מדברים על בקבוקים
יל"ע מה ההיתר למחזר, לפי שכמדומה מה שלא צריך להטביל בקבוקי זכוכית הוא בגלל שעושים בהם שימוש חד פעמי, א"כ בבקבוקים ממוחזרים אין היתר להשתמש, כיון שהוא שימוש רב פעמי.

[מביט ומקשיב]

כשממחזרים אין משתמשים יותר בתור כלי

[מן השורה]

למה לא, איזה "הפסק" יש כאן ?

[עם_הארץ]

גם אני ינסה להגיב משהו.
א. מיחזור בקבוקים אינו שימוש חוזר באותו בקבוק, אלא שימוש בחומר=גלם של הבקבוק ליצירת תוצרת אחרת (התכת הזכוכית והפיכתו למוצר אחר, אולי גם בקבוק). וזה ודאי לא נקרא שימוש רב-פעמי.

ב. יש דין במעשר שני, שהקנקנים (הם הבקבוקים) יוצאים לחולין. למרות שכשקונים את היין מגלמים במחיר גם את הקנקן, והקנקן הרי הוא שוה כסף (בזמנם השתמשו בהם פעם נוספת). אולי משם ילמדו החכמים ראיה למיחזור הבקבוקים שלנו.

[כי טוב]

לכאורה מי שאוסף את הבקבוקים, גם אם הם שייכים לציבור, הוא בחינת זה נהנה וזה לא חסר, שהרי ברור שלא דורשים מהפרנס כחלק מתפקידו לכהן כפרנס הציבור לאסוף את הבקבוקים, ואם אסף את הבקבוקים שמבחינת הציבור הם היו גם בבחינת זוטו של ים, אזי זה ממש מידת סדום (עי' תוס' ב"ק כא:) לטעון שיתן לו המעות.

אבל ברור שיש להם שוויות איני רואה מקום לומר אחרת. (בניו יורק אפשר לראות מדי יום ביומו גוים עניים הולכים עם עגלות ענקיות ואוספים את הבקבוקים, שמקבלים עליהם סנטים בודדים, כמו בארץ בערך).

[כי טוב]

לכאורה מי שאוסף את הבקבוקים, גם אם הם שייכים לציבור, הוא בחינת זה נהנה וזה לא חסר, שהרי ברור שלא דורשים מהפרנס כחלק מתפקידו לכהן כפרנס הציבור לאסוף את הבקבוקים, ואם אסף את הבקבוקים שמבחינת הציבור הם היו בבחינת זוטו של ים, אזי זה ממש מידת סדום (עי' תוס' ב"ק כא: ופני יהושע) לטעון שיתן להם המעות, כמו כל נהנה וזה לא חסר, למשל הדר בדירת חבירו שאינו מיועדת להשכרה, שאע"פ שנהנה מממון חבירו וחשיב ממון חבירו מה שהרויח שאינו צריך לשלם שכר דירה, אינו חייב לשלם לו מדין מידת סדום.

אבל ברור שיש להם שוויות איני רואה מקום לומר אחרת. (בניו יורק אפשר לראות מדי יום ביומו גוים עניים הולכים עם עגלות ענקיות ואוספים את הבקבוקים, שמקבלים עליהם סנטים בודדים, כמו בארץ בערך).

[אורך רוח]

לכאורה אם איננה מחויבת ע"פ ההסכמים עם המדינה לשמור את הבקבוקים לשם מיחזורם או ע"מ לתת את כספי הפיקדון למדינה, א"כ כשם שיכולה לזורקם לאשפה כמו כן יכולה ליטול את שווי דמי הפיקדון. ואם היא מחוייבת לשומרם למיחזור, א"כ פשיטא שאינה יכולה ליטול את כספי הפקדון.