משתחווה לצורה שדימה לשם ה'

[סכינא חריפא]

העושה צורה לשם השם ומדמה בדעתו להשראת שכינתו רח"ל [כהא דר"ה דף כד לא תעשון אותי וכביאור הרשב"ם עה"ת וז"ל אפילו לזכרון שמים לא תעשו שיש טועים וסבורים שיש בהם ממש ואע"פ שציווה הקב"ה לעשות כרובים על הארון לישיבתו נעשו דוגמת כרובי כסא של מעלה ולא להשתחוות להם עכ"ל.] ומשתחווה לה,
האם הוא בכלל איסור ע"ז ונהרג בסקילה או שזה רק איסורא בעלמא?

[בברכה המשולשת]

יעויין בביאור חטא העגל בספר הכוזרי

[סכינא חריפא]

יעויין בביאור חטא העגל בספר הכוזרי

לא כתוב שם אם הוא בסקילה, בקול יהודה שם נראה באמת שלא

[בברכה המשולשת]

כמדומני שביאור הקול יהודה כמעט מוכרח מכל המהלך שם

[סכינא חריפא]

כמדומני שביאור הקול יהודה כמעט מוכרח מכל המהלך שם

בהנחה שאין חיוב סקילה זאת אומרת שהעבודה מתייחסת לא אל הצורה אלא למה שהיא מסמלת וכאן זה הקב"ה.
ולפי"ז צריך ביאור שהרי כתב החזו"א דהעובד לדבר שאין בו ממש בריה שדמיין בדעתו אינו אלא מין ולא עובד ע"ז ולפי זה העובד לפסל של אפרודיטי אינו עובד ע"ז שהרי לא עבד לפסל אלא למה שהוא מסמל, ומהו כן ע"ז?

חזו''א יורה דעה סימן סב.PNG (20.44 KiB) נצפה 3526 פעמים

[סכינא חריפא]

ועיין תו' יבמות דף ו' ב' יכול יתירא אדם מבית המקדש גבי אביו לא הוצרך לומר כן דפשיטא שלא ישתחווה לו לשם אלוהות אבל גבי המקדש איצטריך משום דהוי דבר שבקדושה', ועיין שבת עב ב כסבור בית הכנסת הוא והשתחווה לה הרי לבו לשמים ובהגהות צפנת פענח למהר"א גוטמאכר הנד' בש"ס וילנא שכתב בזה"ל כפי דאיתא ביבמות ו' ב' וע"ש בתוס' ד"ה יכול עכ"ל.

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי. רבינו יהודה הלוי מסביר שחטא העגל לא היה עז כלל אלא רק איסור עשיית פסל לשם עבודת השי"ת, ובכך הם חטאו.

[סכינא חריפא]

לא הבנתי. רבינו יהודה הלוי מסביר שחטא העגל לא היה עז כלל אלא רק איסור עשיית פסל לשם עבודת השי"ת, ובכך הם חטאו.

הם השתחוו לעגל, ז"א להשראת השכינה הזו לדעתם

[בברכה המשולשת]

הם השתחוו לקב"ה בדמותם שזו הדרך לעבודתו