עשן עבודה זרה

[רחמים]

רש"י בראשית פרק כז

(א) ותכהין - בעשנן של אלו.

צ"ב היאך העובדים בעצמם לא ניזוקו ורק יצחק ניזוק?
ועוד וכי עמד ממש סמוך למדורה שעשן נכנס בעיניו ולמה לא התרחק?

[יאיר]

הערה נכונה. איני יודע פשט אבל ודאי שמדובר פה במשהו הרבה יותר עמוק מההבנה הרגילה.

[לא ידען]

בשבת חשבתי לפרש:
1. איך לא הזיק העשן לרבקה? יתכן מכיוון והורגלה לכך מבית אביה ואחיה.
2. במד' כתוב שהתעוור מבכי המלאכים בעקדה. אך יתכן לפרש שמכיוון ועלה ונתעלה בעקדה כ"כ, ע"כ הזיק לו עשן עב"ז ובזה תירוץ גם לשאלה א'.
3. ויהי כי ארכו לו שם הימים. אולי יבואר ע"פ מה שקיי"ל שאפי' באחותו, אסור בקביעות להתייחד עמה. ע"כ, בעת שארכו לו הימים, ניכר שאינה אחותו.
ויש לדון, האם קביעות נקראת ונחשבת בזמן או בצורת ההתייחדות והמגורים. ודו"ק.

[לייטנר]

בשבת חשבתי לפרש:

3. ויהי כי ארכו לו שם הימים. אולי יבואר ע"פ מה שקיי"ל שאפי' באחותו, אסור בקביעות להתייחד עמה. ע"כ, בעת שארכו לו הימים, ניכר שאינה אחותו.
ויש לדון, האם קביעות נקראת ונחשבת בזמן או בצורת ההתייחדות והמגורים. ודו"ק.

הרי הכתוב זועק: "יצחק מצחק את רבקה אשתו", ומה יש כאן לפלפל על ייחוד?!

[מה שנכון נכון]

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כו

[לה] ותהיין מורת רוח וגו'. ממעשים טובים שלא היו עושים, ולא היה מספיק שאינם עושים טובה, אבל היו עושים רעה, שהיו מקטירות לע"ז ומסלקות השכינה מביתו של יצחק. ומזה הצד יש אומרים שנעשה סומא יצחק, א"כ למה לא נעשית רבקה סומא, אלא רבקה היתה מלומדת שמקטירים בבית אביה לע"ז ע"כ לא נסתמית, אבל יצחק שיהיה עולה תמימה נסתמה:

אמנם לא מוזכר כאן להדיא עשן.
אך בלא"ה נראה שאין הכונה לנזק מסבות טבעיות, אלא מסבות רוחניות. [וכי לא היה עשן באפיה ובשול ובכל המקטירים לע"ז].

[בין הזמנים]

ויהי כי זקן יצחק.
עפ''י פשטי הכתובים משולבים עם דרשות חז''ל, נראה דזקנה יחד עם עשן גורמים לכהות העיניים.

[בברכה המשולשת]

חידשתם לי חידוש, שלא העליתי על דעתי מעולם שמדובר בנזק גשמי מעשן והיה לי תמיד פשיטא שהכל הוא אך ורק בשל הנזק הרוחני מעשן ע"ז

[רחמים]

חידשתם לי חידוש, שלא העליתי על דעתי מעולם שמדובר בנזק גשמי מעשן והיה לי תמיד פשיטא שהכל הוא אך ורק בשל הנזק הרוחני מעשן ע"ז

ואיך הסברת שיצחק לא ראה את יעקב והיא צריך למשש אותו?

[בברכה המשולשת]

הוא נהיה סומא ר"ל באופן גשמי אבל אך ורק בגלל סיבה רוחנית

[בין הזמנים]

ויהי כי זקן יצחק.
עפ''י פשטי הכתובים משולבים עם דרשות חז''ל, נראה דזקנה יחד עם עשן גורמים לכהות העיניים.

[רחמים]

אפשר לכאורא להסביר שבמהלך הגשמי הוא נסתמא בגלל זיקנה, והסיבה הרוחנית לכך היתה העבודה זרה, אבל זה לא מובן, כי מה הקשר הרוחני בין סמיות עינים לעבודה זרה, ובפרט שרש"י מזכיר את עינין העשן, מה יש בעשן ע"ז יותר מהשתחויה לע"ז ?

[בין הזמנים]

לא הבנתי, אתה מסכים איתי?

[רחמים]

אני מסכים שיש כאן סיבה רוחנית [עשן ע"ז] שהיא השורש לסמיות הגשמית, ושיש כאן מהלך טבעי [הזיקנה] שנועד להוציא לפועל את הסיבה הרוחנית, כדרך שכל מקרי העולם יש להם סיבה רוחנית ויוצאים לפועל במהלך טבעי
אבל אני לא מבין מה הקשר בין ע"ז ועשן ע"ז לסמיות, איך זה סיבה רוחנית לסמיות?
ואם עשן הוא סיבה גשמית גם לא מובן וכמו ששאלתי בפתיחת האשכול.

[בין הזמנים]

מה הבעיה לומר דעשן הוא סיבה טבעית לסמיות יחד עם זקנה, ואכן לא היה זה דוקא מצד עשן ע''ז, ואין להקשות מהעובדות בעצמן ו[להבדיל] רבקה כיון שלא היו זקנים?
ושוב אני מדבר מפשטי הכתובים משולב עם דרשות חז''ל.

[רחמים]

אם אתה מסביר שעשן הזיק ליצחק בצורה טבעית, ולא כסיבה רוחנית, א"כ לא מובן, מדוע לא נזהר מהעשן, הרי יש מצווה של ונשמרתם מאוד לנפשותיכם?
ואדרבא בגלל שהוא זקן יש לו להזהר יותר מלעמוד סמוך למדורה, ומדוע לא התרחק? הרי העשן לא מזיק בפעם אחד, אלא כל פעם קצת?
חוץ מזה אל תשכח שאף שלא כתוב בתורה שרבקה הזדקנה, היא אכן הזדקנה ביחד עם יצחק [ואף יותר מהר ממנו שהרי נפטרה לפניו] אז למה לה העשן לא הזיק?

[חיימקה]

ולא הזיק העשן לרבקה עי' חזקוני במקום, עי' גם בעל הטורים פרק כד פסוק כט