ברה"ת באמצע פסד"ז

[ארפכשד]

הנה כתב במשנ"ב דמי שנשתכח ממנו לברך ברכת התורה ואידכר באמצע פסד"ז יכול לברך ולומר פסוקים הנוהגים.
ומעתה יש לחקור אם נקט בדוקא פסוקים אבל אלו דברים וכו' אסור לומר דהוי הפסק או דגם זה שרי, ובודאי לא יבצר מן חכמי הפורום שליט"א לבאר מילתא בטעמא.

[ארפכשד]

אפתח אני פתחא זעירא לנפשאי כחודו של מחט ולוואי שיפתחו לי רבנן כפתחו של אולם, דבפירוש בית ברוך על חיי אדם (להגר"ב זילבר) ובשו"ת חיי הלוי כתבו לד"פ שאין לומר משנת אלו דברים.
אך ואמנם שבקובץ והאר עינינו שע"י חסידות בעלזא כתבו שבס' בית אפרים סי' ס"ח משמע שיאמר ולא מצאתי שם מידי.

[אוצר החכמה]

למה בעצם שיגיד הלא די בפסוקים מעיקר הדין. והיה מקום לומר שלא יגיד גם הפסוקים אלא די שימשיך לומר פסוקי דזמרה, רק אולי על זה חששו שמא בעצם אין חובה לברך עליהם ברכה"ת משום שהם דרך תפילה, ואע"פ שהצריכו לברך, החמירו לצד השני לומר פסוקים שאינם דרך תפילה.

[ארפכשד]

למה בעצם שיגיד הלא די בפסוקים מעיקר הדין. והיה מקום לומר שלא יגיד גם הפסוקים אלא די שימשיך לומר פסוקי דזמרה, רק אולי על זה חששו שמא בעצם אין חובה לברך עליהם ברכה"ת משום שהם דרך תפילה, ואע"פ שהצריכו לברך, החמירו לצד השני לומר פסוקים שאינם דרך תפילה.

אל יחר לאדני ואדברה.
הא מטונך כיוון שאומר פסוקים שלא דרך תפילה אלא דרך לימוד ודאי גם המה מיקרו הפסק בפסד"ז אלא דהותר לומר כן לצורך ברכת התורה כמ"ש מר והנה הא ודאי לכו"ע לא הצריך המשנ"ב שיאמר רק פסוק אחד בדוקא וטעמא דמילתא כיוון שהותר לו להפסיק לצורך ברכת התורה מותר לו לומר כל שרגיל לומר עמה וא"כ מה לי שאומר פסוקים ומה לי שאומר משניות וברייתות כיוון שהכל הוא הפסק בפסד"ז.

[אוצר החכמה]

מצד אחד אתה צודק אבל היא גופא למה באמת יותר לומר בגלל שרגיל לאמרו?

אבל מצד שני אינו כן. דאפשר לומר דבפסד"ז וודאי אין קפידא לומר פסוק אחר ואפילו אינו רק עניין תפילה ושבח ואילו היה אדם מוסיף ואומר יברכך בעלמא באמצע פסד"ז גם לא היה נחשב הפסק. בפרט שהרי אנו מחייבים אותו לברך משום הסברא שכל הפסוקים בפסד"ז נחשבים גם ד"ת (ואע"פ שלעניין ברכה לבטלה אנו מחמירים) אבל משנה אינו עניין בכלל לפסד"ז.

[אלכסנדר וימפן]

אבל מצד שני אינו כן. דאפשר לומר דבפסד"ז וודאי אין קפידא לומר פסוק אחר ואפילו אינו רק עניין תפילה ושבח ואילו היה אדם מוסיף ואומר יברכך בעלמא באמצע פסד"ז גם לא היה נחשב הפסק. בפרט שהרי אנו מחייבים אותו לברך משום הסברא שכל הפסוקים בפסד"ז נחשבים גם ד"ת (ואע"פ שלעניין ברכה לבטלה אנו מחמירים) אבל משנה אינו עניין בכלל לפסד"ז.

אני לא יודע איך זה יכול להיות שיהיה מותר ללמוד פרשת השבוע באמצע פסוקי דזמרה.

[אוצר החכמה]

אני גם לא יודע אם מותר ללמוד תהלים או שיר השירים באמצע פסוקי דזמרה, אבל לומר פסוק אחר מתהילים או משה"ש ממה שאנו רגילים אולי אינו הפסק.

כוונתי שתלוי בצורת הדבר. וע"ז אפשר לומר שאמירת יברכך אינו נראה הפסק.

[בברכה המשולשת]

אני גם לא יודע אם מותר ללמוד תהלים או שיר השירים באמצע פסוקי דזמרה, אבל לומר פסוק אחר מתהילים או משה"ש ממה שאנו רגילים אולי אינו הפסק.

כוונתי שתלוי בצורת הדבר. וע"ז אפשר לומר שאמירת יברכך אינו נראה הפסק.

הרי ויברך דוד הוא מדה"י אז לכאורה הקפידא אינה בתהילים דווקא אלא בדברי דהע"ה, ואח"כ אומרים שירת הים

[ארפכשד]

אני גם לא יודע אם מותר ללמוד תהלים או שיר השירים באמצע פסוקי דזמרה, אבל לומר פסוק אחר מתהילים או משה"ש ממה שאנו רגילים אולי אינו הפסק.

כוונתי שתלוי בצורת הדבר. וע"ז אפשר לומר שאמירת יברכך אינו נראה הפסק.

הרי ויברך דוד הוא מדה"י אז לכאורה הקפידא אינה בתהילים דווקא אלא בדברי דהע"ה, ואח"כ אומרים שירת הים

אתמהא, הא מדברי כ"ת הוא נתפס דממה שאומרים שירת הים מוכח שאין הקפידא דוקא בדברי דוד, וגם למנהג אשכנז שאומרים פסוקי הודו אחר ב"ש הא הן גם המה מדברי הימים.
ואשר ייראה להעטלף אשר כמוני שהקפידא הוא שיהא פסוקי שבח והלל וא"כ פסוקי ברכת כהנים שאין בהם שבח והילולים הוו הפסק מצד עצמם אף בלא מה שמכוון לת"ת והדק"ל וק"ל.
אך יש להשיבני דגם בפסוקי הודו יש גם מעט פסוקי תחנונים כמו אתה ה' לא תכלא וגו' וה' פוקח עורים הוא יאיר עיני.

[בברכה המשולשת]

יעויין בזוה"ק שהקפידא היא בדברי דהע"ה ואחריה אומרים שירת הים בדווקא (ובאמת מספר דורות לפני התגלות הזוה"ק היו קהילות שלא היו אומרות שירת הים ורק אומרים את דברי דהע"ה, ואף היתה ברכה מיוחדת שהזכירה זאת)

[ארפכשד]

אנכי בער ולא איש ואין לי עסק בנסתרות בעוה"ר אך מה אעשה שמנהג אבותי ורבותי לומר פסוקים מדברי הימים וכנ"ל.
גם הנה בפוסקים איתא שהאוחז בפסד"ז והציבור אומרים ק"ש יאמר שמע ישראל עמהם וא"כ הא חזינן שהאומר פסוקי שבח אין בזה הפסק אע"ג שלא אמרם דוד.

(ובאמת מספר דורות לפני התגלות הזוה"ק היו קהילות שלא היו אומרות שירת הים ורק אומרים את דברי דהע"ה, ואף היתה ברכה מיוחדת שהזכירה זאת)

גם אנו מזכירים את שירי דוד בב"ש כי הא פשיטא וברירא שעיקר פסד"ז מתהילים.

[אוצר החכמה]

אני עדיין חושב שגדר ההפסק וגדר עיקר האמירה אינם אותו דבר ובזה מתיישב הכל. והיינו שאע"פ שעיקר מטרת הפד"ז הוא דברי דוד או דברי שבח, אם אומר מעט פסוקים אחרים כיוון שאינו משנה את צורת הדברים אינו הפסק, כלומר שפסוקי דזמרה עניינם אמירת פסוקים ואילו היה באמצע מזמור פסוק אחד שעניינו שונה אין לדקדק בזה כמו למשל שגיאות מי יבין מנסתרות נקני או צדיק כתמר יפרח, וממילא גם אם אומר באמצעם מעט פסוקים אחרים שעניינם שונה מחמת הצורך של ברכה"ת לא מיקרי הפסק, אבל אם מינכר שעושה דבר אחר כגון שקורא פרשת השבוע או שאומר משנה זה מיקרי הפסק ובזה מתיישב הכל.

[מה שנכון נכון]

גם הנה בפוסקים איתא שהאוחז בפסד"ז והציבור אומרים ק"ש יאמר שמע ישראל עמהם וא"כ הא חזינן שהאומר פסוקי שבח אין בזה הפסק אע"ג שלא אמרם דוד.

לדעת מרן אסור להפסיק בכה"ג ראה סימן סח ס"ב. [וע"ש במ"ב סק"י דחש לדעתו לענין שאר ק"ש חוץ מפסוק ראשון].
גם למתירין היינו מפני שהוי כמשיב מפני הכבוד, ואם בכבוד בו"ד התירו כ"ש בכבוד שמים.
ועוד דהטעם הוא שנראה שאינו רוצה לקבל עומ"ש, ובכה"ג הוי איסור חמור יותר מהפסק. [וע"ע שו"ע סו,ד וכ"ש הכא ראה מ"ב נא סק"י].

בעיקר הענין יש להעיר ממה שנהגו בקהלות שונות בספרד לומר פיוטים בשבתות מיוחדות וכשיש חתן לפני נשמת כל חי, אף שבד"כ נהגו שלא לומר פיוטים בברכות ק"ש ובתפלה.

[איש_חסיד]

בפשטות מותר להוסיף כל דבר הנחשב לדברי שבח, ולאו דוקא פסוקים מתהלים, ומטעם זה, מותר גם לומר עלינו לשבח בפסוקי דזמרה, ואפילו ברכת אשר יצר וראה אג"מ או"ח חלק ד' סימן י"ד עי"ש.

אבל רשאי לברך גם תיכף כדה"ח והמ"ב, אף שטעם שדברי הודאה שייך לומר בפסד"ז דאיתא בדה"ח ובמ"ב סימן נ"א סק"ח והוא משום דלא גריעי מכל שירות ותשבחות כמפורש בעה"ש, לענ"ד לא שייך כל כך בברכה אלא באמירת פסוקי הודאה ושבחים דשייך שהברכות דברוך שאמר וישתבח יהיו שייכין עלייהו, אבל על ברכות שלמות בעצמן לא שייך ברכות אחרות דב"ש וישתבח, והוי זה ממילא כהפסק, מ"מ כיון שהם לא חשו לזה רשאין לעשות גם כוותייהו, אבל אני בעצמי נוהג כהח"א לברך אחר התפלה.

[איש_חסיד]

בעיקר הענין יש להעיר ממה שנהגו בקהלות שונות בספרד לומר פיוטים בשבתות מיוחדות וכשיש חתן לפני נשמת כל חי, אף שבד"כ נהגו שלא לומר פיוטים בברכות ק"ש ובתפלה.

פיוטים אינו דברי שבח, וראה מה שכתב בזה.
בשו"ת יחווה דעת ח"ב סי' ז

בסיכום: מה שיש נוהגים להפסיק בפיוטים קודם נשמת כל חי לכבוד חתן וכלה או מילה, אינו מנהג נכון, ואין רוח חכמים נוחה הימנו. ולפיכך ראוי לבטל מנהג זה בהסכמת יחידי הקהל, ולהנהיג אמירת הפיוטים לאחר קדיש תתקבל. והאמת והשלום אהבו. ושומע לנו ישכון בטח.

[איש_חסיד]

למה בעצם שיגיד הלא די בפסוקים מעיקר הדין. והיה מקום לומר שלא יגיד גם הפסוקים אלא די שימשיך לומר פסוקי דזמרה, רק אולי על זה חששו שמא בעצם אין חובה לברך עליהם ברכה"ת משום שהם דרך תפילה, ואע"פ שהצריכו לברך, החמירו לצד השני לומר פסוקים שאינם דרך תפילה.

אל יחר לאדני ואדברה.
הא מטונך כיוון שאומר פסוקים שלא דרך תפילה אלא דרך לימוד ודאי גם המה מיקרו הפסק בפסד"ז אלא דהותר לומר כן לצורך ברכת התורה כמ"ש מר והנה הא ודאי לכו"ע לא הצריך המשנ"ב שיאמר רק פסוק אחד בדוקא וטעמא דמילתא כיוון שהותר לו להפסיק לצורך ברכת התורה מותר לו לומר כל שרגיל לומר עמה וא"כ מה לי שאומר פסוקים ומה לי שאומר משניות וברייתות כיוון שהכל הוא הפסק בפסד"ז.

מנין לכבודו שאם אומרו דרך תפילה אינו יוצא ידי חובת ברכת התורה, והרי מזה שהתירו לומר ברכת התורה באמצע פסוקי דזמרה, מזה גופא משמע שגם דרך תפילה נחשב לתלמוד תורה, וחייב בברכת התורה. וכל החייב בברכת התורה יוצאים בה ידי חובת ברכת התורה, ואין צריך דווקא דרך לימוד.

[מה שנכון נכון]

בעיקר הענין יש להעיר ממה שנהגו בקהלות שונות בספרד לומר פיוטים בשבתות מיוחדות וכשיש חתן לפני נשמת כל חי, אף שבד"כ נהגו שלא לומר פיוטים בברכות ק"ש ובתפלה.

פיוטים אינו דברי שבח, וראה מה שכתב בזה.
בשו"ת יחווה דעת ח"ב סי' ז

בסיכום: מה שיש נוהגים להפסיק בפיוטים קודם נשמת כל חי לכבוד חתן וכלה או מילה, אינו מנהג נכון, ואין רוח חכמים נוחה הימנו. ולפיכך ראוי לבטל מנהג זה בהסכמת יחידי הקהל, ולהנהיג אמירת הפיוטים לאחר קדיש תתקבל. והאמת והשלום אהבו. ושומע לנו ישכון בטח.

זו דעת היחו"ד, אך בהרבה מקומות היה המנהג לאומרם, ונזכרו בחלקם בתשובה הנ"ל.
למה פיוטים אינם שבח?

ע"ע יבי"א ח"ה סימן ח שכתב

נמצא שלדעת מרן הש"ע אסור להפסיק בפסד"ז אפילו לקבל עליו עול מלכות שמים בפסוק שמע ישראל עם הצבור, וכ"ש אמירת פסוק וזאת התורה. והן אמת שהט"ז שם חולק על מרן הש"ע, וס"ל דדוקא באמצע ברכות ק"ש לא יפסיק לפסוק שמע ישראל שעם הצבור, אבל בפסד"ז שפיר דמי. והסכים עמו הגאון יעב"ץ במור וקציעה שם, ותמה על מרן הש"ע: שאיך יעלה על הדעת לאסור להפסיק לפסוק שמע ישראל בפסד"ז, והלא בין ב"ש לישתבח יכול להוסיף בשירות ותשבחות שבס' תהלים כמה שירצה, כדרך שאנו מוסיפים בשבת ויו"ט, וא"כ איך יחשב פסוק ראשון של שמע להפסק. וכו'. ע"ש. (וכיו"ב כתב הנשמת אדם (כלל כ סוף אות א): דאטו הרוצה להוסיף איזה מזמור בפסד"ז יהיה אסור, וכ"ש פסוק שמע ישראל שמותר לענות. ע"ש). אולם אין ד' היעב"ץ מוכרחים בזה, דאה"נ שאין רשות להוסיף מזמורים על מה שתיקנו חז"ל, ומכ"ש לענות פסוק שמע שאינו מן הענין כ"כ. ואם סמיכתו על הפסוקים שבסוף ויברך דוד ושירת הים שאנו מוסיפים על תקנת חז"ל, גם אלו תקנת קדמונים היא ופשט מנהגם בכל תפוצות ישראל, וכבר נקבעו בכתרו של מלך. ויש להם טעם ע"ד האמת.

[איש_חסיד]

פיוטים הכוונה, פיוטים לכבוד החתן כלה, ואכן הוא שבח לחתן כלה אך אינם שבח להקב"ה, וזהו מה שכתבתי פיוטים אינו שבח.
וכפי הנראה כך גם הבין ביחו"ד.

[מה שנכון נכון]

מדובר גם על פיוטים לכבוד ה כגון מי כמוך של ריה"ל.
[מהפיוט עצמו נראה שנתקן לאומרו שם, וכן צמאה נפשי של האב"ע ועוד. אם כי מהפיטנים עצמם אין ראיה כי הם נהגו להוסיף גם בברכות ק"ש ובתפלה, אבל הראיה מהקהלות שהחמירו בזה והקילו בזה].
גם בפיוטים לכבוד חתן יש שירה ושבח, ואל"ה לא היה נוהג איש לומר באמצע פסד"ז שבחים וברכות לבו"ד.

[איש_חסיד]

ראה כאן מה שהביא משער הכוונות, שמותר לענות אמן על כל הברכות ועניית אמן הרי זה כאילו אמר כל הברכה, ואם כדבריך, הרי סותר עצמו מתשובה לתשובה, והדברים לכאו' צריכים לימוד גדול.

שו"ת יבי"א או"ח ז סי' ח'

ועמו הסליחה, שהשגתו על הבאר היטב בשם המג"א הנ"ל אינה נכונה, כי הנה מקור דברי המג"א ממ"ש בס' הכוונות (דף א ע"ג) בד"ה גם בענין, וז"ל: "וכשהיה איזה אדם מסדר ברכות השחר בבית הכנסת, היה עונה אחריו אמן, ואפילו אם היה באמצע הזמירות היה מפסיק לענות אחריו אמן, ואפי' אם היו מברכים רבים". הנה מבואר שהאר"י ז"ל היה פוסק לענות אמן דברכות אפי' באמצע הזמירות, ולא כמ"ש מר נר"ו דהיינו דוקא בין ברוך שאמר לזמירות, שעדיין לא התחיל בזמירות, וזה אינו, שלשון ספר הכוונות קרי בחיל ודעת שפתיו ברור מללו שאפי' באמצע הזמירות יש להפסיק לאמן דברכות. וכן כל האחרונים נקטי בתר שפולי גלימיה של האר"י ז"ל בזה, וז"ל הגאון יעב"ץ בס' מור וקציעה (ס"ס סה): "ופשיטא שלענות אמן אחר המברך, לית דין ולית דיין דשפיר דמי להפסיק בכל מקום מפסוקי דזמרה, ואפי' באמצע הפסוק פוסק לענות". וכן הגאון מהר"א ישראל בס' כסא אליהו (סימן נא סק"ג) כ', יש מי שרצה לומר שאין לענות אמן דברכות בפסוקי דזמרה, אלא קדיש וקדושה וברכו, וכדין קריאת שמע, וליתא, כי הדבר ברור שמותר לענות אמן אחר כל ברכה בפסד"ז, כיון שהוא נותן שבח והודאה להשי"ת, וזה פשוט. הילכך יש להפסיק אף לאמן שאינו משני אמנים דהאל הקדוש ושומע תפלה. והוצרכתי לזה להוציא מלב הטועים בזה. וכן המג"א כתב בשם ס' הכוונות שכן נהג רבינו האר"י ז"ל. וכן המנהג. ע"כ. וכן פסקו מרן החיד"א בקשר גודל (סימן ז אות לד). והרב שלמי צבור (דף סז ע"ב). והרב מנחת אהרן (כלל יב אות ד, דס"ח רע"ד). והרב בית עובד (דיני פסד"ז אות ח). והפרי מגדים (סימן נא אשל אברהם סק"ג). והחיי אדם (כלל ב סימן ג). והגר"ז בסידורו הובא בס' קצות השלחן (סימן יח בדי השלחן אות ה). וכ"כ בשו"ת זכור ליצחק הררי (סימן ז אות ו). והגר"ש קלוגר בס' החיים (סימן נט). ובס' חינא וחסדא ח"א (דקל"ו ע"א). ובס' השומר אמת (סימן יב אות ז). ובשו"ת ויסמוך משה (דף ה סע"ב). ובשו"ת אוהב משפט (חאו"ח סימן ב). ובשו"ת יגל יעקב (חאו"ח סימן כו). וכ"כ הגאון ר' אברהם הכהן מסאלוניקי בס' טהרת המים (שיורי טהרה מע' ע אות מד). ובשו"ת מעט מים (ס"ס יט). וכ"כ הגרי"ח בס' בן איש חי (פרשת ויגש אות י) והגר"י אבולעפייא בשו"ת פני יצחק ח"ה (דף ע"א סע"ב). והגר"א מני בס' זכרונות אליהו (מע' א אות ח). והגר"י פלאג'י בס' יפה ללב (סימן סו סוף סק"ו). והקיצור ש"ע (סימן יד ס"א). והרב דרכי חיים (דמ"ה ע"א). ובשו"ת שואל ונשאל ח"ד (סימן כו). ובשו"ת איש מצליח ח"א (סימן כב). ועוד. אתה הראת לדעת כי לפנינו להקת האחרונים חבל נביאים כולהו ס"ל כדברי הבאר היטב והמג"א, שיש להפסיק בפסד"ז לכל אמן דברכות, אפילו באמצע הפרק. ואשתמיטיתיה למר נר"ו דברי כל האחרונים הנ"ל. והשגתו על הבאר היטב בזה היא שלא כהלכה.

[מה שנכון נכון]

יש חלוק בין דבר שחובה לאומרו כענית אמן, להוספת פסוקים ופיוטים של רשות.
אמנם אם לא היה האמן נחשב לשבח אלא היה הפסק גמור שלא מהענין, הו"ל למינקט בשוא"ת [וכדס"ל לשו"ע לענין ק"ש עם הצבור], אך אין ללמוד מכאן לשאר דברי שבח שאין חובה לאומרם.
ובפרט שהאחרונים למדו להתיר מדין משיב מפני הכבוד, ואם בבו"ד כ"ש בכבוד שמים. ורק בדבר שבד"כ יש חובה לאומרו חשיב "כמשיב", דאל"ה מי בקש זאת מידו כעת.

[איש_חסיד]

איני יודע בדיוק מה הגדר, והאם מותר לומר שם את כל התהלים, אך אם כפי שכבודו כותב, נצטרך ליישב כל דבר ודבר בפני עצמו, כמו אמירת מזמור שיר ליום השבת ביום טוב, וכמו אמירת אז ישיר ועוד ועוד. - ולכאו' כל שבח וזמרה להשי"ת לא חשיבי הפסק, וכבר כתבתי שיש לדון בזה הרבה. והיא סוגיא ארוכה מני ים, וטרם יצא לי משהו ברור.
בכל אופן יישר כוחך, החכמת אותי.

[הכהן]

יש להוסיף לרשימה אמירת הלל בציבור באמצע פסד"ז

[לומד_בישיבה]

אני עדיין חושב שגדר ההפסק וגדר עיקר האמירה אינם אותו דבר ובזה מתיישב הכל. והיינו שאע"פ שעיקר מטרת הפד"ז הוא דברי דוד או דברי שבח, אם אומר מעט פסוקים אחרים כיוון שאינו משנה את צורת הדברים אינו הפסק, כלומר שפסוקי דזמרה עניינם אמירת פסוקים ואילו היה באמצע מזמור פסוק אחד שעניינו שונה אין לדקדק בזה כמו למשל שגיאות מי יבין מנסתרות נקני או צדיק כתמר יפרח, וממילא גם אם אומר באמצעם מעט פסוקים אחרים שעניינם שונה מחמת הצורך של ברכה"ת לא מיקרי הפסק, אבל אם מינכר שעושה דבר אחר כגון שקורא פרשת השבוע או שאומר משנה זה מיקרי הפסק ובזה מתיישב הכל.

בעצם הרב אוצה"ח כבר כתב היטב את הגדר, ודומני שהגרע"י ז"ל מבקש לצמצם ככל האפשר, ולדעתי, מפני אלו שמרחוק באו והיו מוסיפים פיוטים וכדו' ככל העולה על רוחם, והוא ביקש לעקור מנהג זה, אך גם הוא סבר שהוספה של דברי שבח אינה נחשבת להפסק, וכלפי עמך כתב להחמיר בזה. - ויש כמה וכמה פעמים בספרים שלו, שרואים להדיא שהוא מבקש לעקור מנהגים כמו ברוך הוא וברוך שמו, כידוע. ולכן מושך לקצה השני.
--
ואם מותר לי להוסיף קצת על מה שכתב הרב אוצה"ח, שלא רק שאין בעיה עם אמירת פסוקים כמו צדיק כתמר יפרח ושגיאות מי יבין וכדו' ומזמור שיר ליום השבת ביו"ט למרות שעיקר מטרתה אמירת שבח לקל רוכב ערבות, אלא שמותר לו להוסיף כל דבר שבח ואינו נחשב להפסק, שהרי לזה תיקנו את אמירת פסוקי דזמרה.
שוב, הרב אוצה"ח טוען שאין צריך להקפיד על פסוק זה או אחר גם אם אינו דברי שבח, ואני ביקשתי להוסיף עליו, שכל דבר שענינו שבח אינו הפסק בפסוקי דזמרה - כמובן שצריך גדר מסויים אך במידה וכך נפרש יוסר הרבה קושיות איך אנו אומרים פסוקים פה ושם שאינם דברי שבח, והאיך הותר לנו לענות אמן על דברי שבח למרות שלא תיקנו אותו הקדמונים בתוך הפסוקי דזמרה. כנלע"ד, ואקווה שהרב אוצה"ח מסכים עם מה שהוספתי על דבריו.

[לייבעדיג יענקל]

אנכי בער ולא איש ואין לי עסק בנסתרות בעוה"ר אך מה אעשה שמנהג אבותי ורבותי לומר פסוקים מדברי הימים וכנ"ל.

גם אותם פסוקים הם משל דוד, עיי"ש בדה"י.

[לומד_בישיבה]

ע' במחזור ויטרי (סי' רסה עמוד רכו) שכ' וז"ל,

דעו כי שירת הים היה מנהגינו מנהג כל קהל רומא ומנהג כל קהלות ספרד מיום גלות ירושלים עד עתה לאומרה כל השנה כולה בכל יום ויום, זולת ט' באב בלבד שאין או' אותה משום אבל, ומנהג אבותינו תורה הוא, ובכ"מ אחז"ל מנהג מבטל הלכה, כ"ש דבר זה שאין ההלכה סותרתו, והזמירות חובה עלינו לאומרם בכל יום, דא"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום, ומסקינן דהיינו פסד"ז, ולפיכך תיקנו רבותינו לומר עמהם זו השירה וכו'.

ולהדיא, שלא משום דוהמע"ה ולא משום משרע"ה, אלא כך הייתה התקנה לומר זמירות בכל יום. כנלע"ד.

[בברכה המשולשת]

א. יעויין ברש"י שם שגומרי הלל בכל יום איירי על תהילים מתהילה לדוד ואילך.
ב. פיוטי מי כמכה נועדו מתחילה להיות בתוך ברכת הגאולה כחלק מהיוצר.
ג. במנהג א"י בתקופת הגאוים היו אומרים עשרות מזמורי התהילים בפסוקי דזמרא של שבת

[לומד_בישיבה]

אין ספק בכך שעיקר התקנה הייתה משום מה שאמרו חז"ל ומאי ניהו תהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל קה. כמו כן אין ספק שתיקנו ברכה לפניהם ואחריהם השאלה הנשאלת כאן.

מאידך, הרי רואים אנו שהוסיפו, כמו שתי פסוקים של אשרי לפני תהלה לדוד, וכן שירת הים ועוד, ולא מסתבר לומר שאלו שהוסיפו סברו שמותר להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח וחלוקים הם על הרי"ף ור"י, ובהכרח צריך לומר, שגם אם אסרו להפסיק בדיבור עדיין לא אסרו להפסיק בפסוקי שבח, ואדרבא מלשון הטור משמע שעדיף להוסיף, שכתב וז"ל, ובאשכנז נוהגים לומר ב"ש מיד ואחריו כל המזמורים בין בחול בין בשבת והכי מסתבר להקדים הברכה לכל המזמורים שיהא לכולם ברכה תחלה וסוף עיי"ש. הרי שמותר להוסיף פסוקים ואינו נחשב להפסק ומה שאסרו להפסיק הכוונה בדיבור.

כלומר, הטעם שתיקנו פסוקי דזמרה הוא משום גומרי את ההלל בכל יום, והטעם שתיקנו ברוך שאמר וישתבח הוא משום שביקשו לתקן ברכה לפניה ואחריה, אך עצם תיקון הברכות לפניהם ואחריהם אינם בהכרח ראיה שאסור להפסיק באמצע פסוקי דזמרה, והראשונים חידשו דבר זה מן המדרשים, והם כתבו להדיא שאסור להפסיק בדיבור אך לא כתבו שאסור להפסיק בפסוקי שבח, ומסתבר שפסוקים של זמרה ושבח אינם נחשבים להפסק.

ומה שכתבו שמותר להפסיק מפני הכבוד וכו' יתכן שהכוונה בזה, שגם היכן שאין זה פסוקי זמרה ושבח מ"מ מותר להפסיק מפני הכבוד. – אך פסוקים של שבח וזמרה אין צריך לבוא משום מפני הכבוד, אלא משום שאין כל איסור להוסיף פסוקים, ומהכ"ת שיהא איסור להוסיף פסוקי שבח. ואפילו פסוקים שאינם של שבח כמו יברכך אינו נחשב להפסק, כמו שפסוק אשרי יושבי ביתך וכמו פסוק אשרי העם שככה לו אינו נחשב להפסק, וכבר בזמן הגמ' הוסיפו פסוקים אלו, שהרי אמרו מפני מה לא נאמר נון באשרי ולא אמרו מפני מה וכו' בתהלה לדוד. ומשום כך משנת אלו דברים נחשב להפסק, אך פסוקים שונים אינם נחשבים להפסק גם אם אינם של שבח. ועדיין צ"ב הגדר בזה.

כתבתי בחפזי ולא היה לי פנאי לקצר.

[מה שנכון נכון]

ב. פיוטי מי כמכה נועדו מתחילה להיות בתוך ברכת הגאולה כחלק מהיוצר.

יתכן שכך הוברר היום, אך הפוסקים הבינו שתקנו לאומרו בנשמת ראה טוב עין לחיד"א יח,לה. נכח השלחן סימן סח ועוד.

[בברכה המשולשת]

ב. פיוטי מי כמכה נועדו מתחילה להיות בתוך ברכת הגאולה כחלק מהיוצר.

יתכן שכך הוברר היום, אך הפוסקים הבינו שתקנו לאומרו בנשמת ראה טוב עין לחיד"א יח,לה. נכח השלחן סימן סח ועוד.

רבותינו הראשונים לא הבינו כן, כידוע

[איש_חסיד]

הנה כתב במשנ"ב דמי שנשתכח ממנו לברך ברכת התורה ואידכר באמצע פסד"ז יכול לברך ולומר פסוקים הנוהגים.
ומעתה יש לחקור אם נקט בדוקא פסוקים אבל אלו דברים וכו' אסור לומר דהוי הפסק או דגם זה שרי, ובודאי לא יבצר מן חכמי הפורום שליט"א לבאר מילתא בטעמא.

אחר העיון ובדיבוק חברים וחלק מן הדברים כבר כתבו החכמים לעיל מזה, ומכל זה, הנראה בזה כך. והכל על מקומו יבוא בשלום בעז"ה.

הנה המעיין בדברי הטור סימן נ"א רואה לנכון שלא תיקנו ברכת ברוך שאמר וישתבח על פסוקי דזמרה כעין ברכות ק"ש, שהברכות היא על ק"ש לפניה ואחריה, ודבר זה מוכרח ממה שמוסיף שם הטור וכותב בזה"ל, לכן צריך להיזהר שלא להפסיק בדבור וכ"כ רב אלפס ע"כ ואילו היו הברכות על פסוקי דזמרה הרי פשוט הוא שאין להפסיק וכמו אצל ברכות ק"ש, מה גם שהרי ברכת ברוך שאמר לדעת הרבה ראשונים נתקנה מאוחר יותר ואינו מאנשי כנסת הגדולה, ועובדה היא שלא הוזכרה ברכה זו בגמ' – ועיין אבודרהם שמעיד שראה במדרש מי האיש הירא ורך הלבב זה המדבר מברוך שאמר עד סוף התפלה, ובספר עובוה"ק כתב שנתקן קודם זמן התלמוד, ורק הט"ז מייחסו לאנכה"ג.

מכל הנ"ל מוכרח שלא נתקן ברוך שאמר על פסוקי דזמרה, וגם אם נתקן על פסוקי דזמרה ברכה זו לא הוזכרה בגמ', ומשום כך הוצרך הטור להביא את האלפס שאין להפסיק בדיבור בין ברוך שאמר לישבח, ולולא דברי האלפס היינו מתירים להפסיק גם בדיבור בין ברוך שאמר לישתבח. ולפי"ז מובן מדוע מותר להוסיף פסוקים שונים ואז ישיר וכו' בתוך הפסוקי דזמרה.

והמ"ב דרך משלו, שאין לעשות הפסק גדול בין ברוך שאמר לישתבח ואם הפסיק הפסק גדול עליו לחזור ולומר ברוך שאמר, אך הפסק קטן לא איכפת להו, ואולי מכאן הפתרון לשאלת הנ"ל מדוע התיר המ"ב לומר יברכך וכו' ולא את המשנה אלו דברים, כי הפסק גדול לא התירו.

היוצא: מצד אחד תפס המ"ב שלא איכפת לי הפסק קטן ומאידך תפס שבהפסק גדול עליו לחזור ולומר ברוך שאמר. ושלא כפי המשמע מדברי הטור שלא נתקן ברוך שאמר על פסוקי דזמרה, ולדעת הטור שתיים תיקנו, האחד, ברכה לפניה ואחריה, ועוד תיקנו שלא להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח, ולפי"ז פשוט שאין כל עניין לחזור ולומר ברוך שאמר גם אם הפסיק.

[ארפכשד]

ברשות הקהל הקדוש אעלה עלי מסך את אשר נסתכם לי מן הדברים שנאמרו למען ירוץ קורא בו.
אך ראשית חכמה יש עלי להזכיר דברי הפמ"ג אשר נשמטו מן האשכול והוא בסי' נ"א בא"א ג' וז"ל ולענין פסוקי דזמרה בין ב"ש להודו לכ"ע (אף המחבר בסי' ל"ט סעיף ד') עונה אמן דאין הפסק בין ברכה לעשיה דאמן שבח הוא ופסוקי דזמרה שבח הוא ומשמע דאפילו אמן על דברים אחרים ששומע ואפי' על ברכת שאת צרכיו דאמן פירושו יה"ר שיעשה שאלתינו נמי שבח הוי ופוסק ואומר. עכ"ל. ועיקר הדין שעונה אמן אף בין ב"ש להודו הוא מדברי הב"י.

וחזינן שאפילו אי נימא שעיקר פסד"ז הוא דברי דוד המלך ע"ה ואפילו נימא דאין ראוי לומר פיוטים באמצע פסד"ז מ"מ כל אמירת שבח אינה חשובה הפסק גמור וא"כ קשה למה אסר המחבר לענות שמע ישראל עם הציבור וצ"ל שקבלת עול מלכות שמים לחוד ושבח והילול לחוד והנה הא נראה פשיטא שאם יאמר שמע ישראל דרך שבח ודאי וודאי שבח מקרי אלא כיוון שאומר דרך קבלת עומ"ש (שהרי אומרו עם הציבור) לא מקרי שבח והוי הפסק. או אפשר שגם שמע ישראל אינו הפסק גמור ומ"מ ס"ל להב"י דלכתחילה אין לאמרו כי אינו חיוב גמור מאחר שעוסק בשבחו של מקום. ויותר נ"ל כדרך הראשון.
ונראה פשוט דאף להמשנ"ב אין לענות שמע ישראל עם הציבור בין ב"ש להודו.
עוד חזינן קמן שכתב הפמ"ג אף באמן על שאלת צרכיו שמקרי שבח וצ"ע אמאי ושמא י"ל שכך הוא הדרך שאומרים תחינות בתוך השבחים כי כן הוא מעניין השבח לומר שאנו צריכים לו.

ולעניין שאלה דשאילנא קדמיכון לכאורה אחר כל הדברים והצדדים א"א לחלק בין יברכך לשמע ישראל והכל חשיב הפסק וא"כ הדרינן לדינא שלכאורה כשם שהותר לו לומר פסוקים הנוהגים שכיוון דאפסיק אפסיק ולא הצריכו המשנ"ב לומר דוקא פסוק אחד ותו לא ה"ה דיכול לומר משנת אלו דברים.

[ארפכשד]

ועתה אשוב להשיב על דברי הרב המופלא איש חסיד ואני העלוב מאד מתנגד לדבריו.

והמ"ב דרך משלו, שאין לעשות הפסק גדול בין ברוך שאמר לישתבח ואם הפסיק הפסק גדול עליו לחזור ולומר ברוך שאמר, אך הפסק קטן לא איכפת להו, ואולי מכאן הפתרון לשאלת הנ"ל מדוע התיר המ"ב לומר יברכך וכו' ולא את המשנה אלו דברים, כי הפסק גדול לא התירו.

ח"ו לא תהא כזאת בישראל מי הוא זה ואי זה הוא שלא אכפת לו בהפסק קטן וצריך הוא לחזור מעורכי מלחמה אלא כתב המשנ"ב שבהפסק קטן א"צ לחזור ולברך. ועוד זאת לא שמענו שאלו דברים חשיב כהפסק גדול ומאן מפיס אלא הפסק גדול הוא שהסיח דעתו לגמרי.

מכל הנ"ל מוכרח שלא נתקן ברוך שאמר על פסוקי דזמרה

אנכי האפס הגמור לא ראיתי שום הכרח ולא סרך של ריח לדבר זה מכל הנ"ל.

מנין לכבודו שאם אומרו דרך תפילה אינו יוצא ידי חובת ברכת התורה, והרי מזה שהתירו לומר ברכת התורה באמצע פסוקי דזמרה, מזה גופא משמע שגם דרך תפילה נחשב לתלמוד תורה, וחייב בברכת התורה. וכל החייב בברכת התורה יוצאים בה ידי חובת ברכת התורה, ואין צריך דווקא דרך לימוד.

הן כל מה שאומר פסוקי יברכך הוא לפי שחוששים שאין יוצא בברכת התורה בפסוקים שהם דרך תפילה ואלו היה יוצא בהם א"צ לומר פסוקים כלל אלא ממשיך פסד"ז.

[מה שנכון נכון]

וא"כ קשה למה אסר המחבר לענות שמע ישראל עם הציבור וצ"ל שקבלת עול מלכות שמים לחוד ושבח והילול לחוד והנה הא נראה פשיטא שאם יאמר שמע ישראל דרך שבח ודאי וודאי שבח מקרי אלא כיוון שאומר דרך קבלת עומ"ש (שהרי אומרו עם הציבור) לא מקרי שבח והוי הפסק.

לענ"ד הסברא אינה מובנת. אך בלא"ה מי מפריע לו לאומרו בכונת שבח, הלא עיקר הענין הוא שלא יראה כפורש מן הצבור בקבלת עומ"ש, וע"כ כתב השו"ע שבמקום שאסור להפסיק לפחות יאמר את מה שהוא אומר בנגון ק"ש, ולמה לא נתן עיצה עדיפה שיאמרו בכונת שבח. [הרי בלא"ה צריך לכוין שאומרו שלא לשם מצות ק"ש].

[ארפכשד]

וא"כ קשה למה אסר המחבר לענות שמע ישראל עם הציבור וצ"ל שקבלת עול מלכות שמים לחוד ושבח והילול לחוד והנה הא נראה פשיטא שאם יאמר שמע ישראל דרך שבח ודאי וודאי שבח מקרי אלא כיוון שאומר דרך קבלת עומ"ש (שהרי אומרו עם הציבור) לא מקרי שבח והוי הפסק.

לענ"ד הסברא אינה מובנת. אך בלא"ה מי מפריע לו לאומרו בכונת שבח, הלא עיקר הענין הוא שלא יראה כפורש מן הצבור בקבלת עומ"ש, וע"כ כתב השו"ע שבמקום שאסור להפסיק לפחות יאמר את מה שהוא אומר בנגון ק"ש, ולמה לא נתן עיצה עדיפה שיאמרו בכונת שבח. [הרי בלא"ה צריך לכוין שאומרו שלא לשם מצות ק"ש].

א"א לו לשנות את המציאות והיא שכשאומר ק"ש עם הציבור הרי הוא דרך של קבלת עול מלכות שמים. היש לכבוד תורתו הגאון פירוש אחר בדברי הב"י?

[מה שנכון נכון]

מ"ב נא,י

אין לקרות לס"ת לכתחלה מי שעומד באמצע פסוקי דזמרה רק לכהן אם אין שם כהן אחר וכן ללוי אם אין שם אלא הוא ורשאי לקרות בלחש עם הקורא.

למה מותר לקרותו לכתחילה לס"ת וגורמים לו הפסק בקריאת הפסוקים [על הברכות עוד י"ל דהוו שבח], ולא אומרים לו שיצא מביהכ"נ.

[מה שנכון נכון]

לענין פסוק ראשון של שמע, עיקר הטעם שאין להפסיק אליבא דהשו"ע היא כי אין כ"כ צורך מצד הא דקריאה עם הצבור, וממילא למה יפסיק לחינם.
ובאמת משמעות דבריו [דכיון שאינו וכו] דקבלת עומ"ש עם הצבור הויא כשבח ול"ח הפסק.
ב"י סימן סח

ובתרומת הדשן סימן ג' כתוב שאם הוא עומד בברכות של ק"ש כשהצבור קורין את שמע אין לו להפסיק כלל דמשמע דלא הוי קפידא אלא שלא יהא יושב ובטל ומי שעוסק בברכות ק"ש עצמה פשיטא דלאו בטל הוא אלא אפילו אם עוסק בשאר דברי שיר ושבח לא מיקרי בטל וכדכתבו הגאונים אהא דאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה ולכך היה נראה דאפילו בין ברוך שאמר לישתבח אין לו להפסיק כדי לקרות פסוק ראשון עם הצבור משום דכיון דאינו יושב ובטל אינו חייב לקרות וא"כ למה יפסיק דהא אסור לאשתעויי בין ברוך שאמר לישתבח אמנם נראה דאין ראיה דכיון שאינו פוסק אלא כדי לקבל עליו עול מלכות שמים עם הצבור שפיר דמי מכל מקום ראיתי בני אדם מן המדקדקים כשהיו עומדים בק"ש ובברכותיה שהיו עוצמים עיניהם והיו מנגנים בתיבה אחת או שתים שהיו אומרים בלאו הכי באותו פעם בניגון הצבור בפסוק ראשון כדי שיהא נראה כאילו קורא עמהם ע"כ:

[ארפכשד]

לענין פסוק ראשון של שמע, עיקר הטעם שאין להפסיק אליבא דהשו"ע היא כי אין כ"כ צורך מצד הא דקריאה עם הצבור, וממילא למה יפסיק לחינם.ובאמת משמעות דבריו [דכיון שאינו וכו] דקבלת עומ"ש עם הצבור הויא כשבח ול"ח הפסק.

אנכי תמה על עצמי מה פירוש למה יפסיק בחינם אם לא חשיב הפסק.

[מקור הדין לקרותו לס"ת הוא ממ"א סי' קל"ה סק"ו ופמ"ג שם.]

[מה שנכון נכון]

יש דברים ששיכים לענין ואינם הפסק גמור, ומ"מ כיון שהברכה לא נתקנה עליהם לכתחילה אין להפסיק בהם. וכמו דבור מעניני הסעודה בין הברכה לאכילה.

[מה שנכון נכון]

יבי"א ח"ו ס"ה מצו"ב.

לקדם רבינו שבא"י נברשתא דדהבא דגול מרבבה מוהר"ר הגאון המופלא וכבוד ה' מלא כקש"ת מהר"ר עזרא עטייה (שליט"א) זצ"ל. בדיק לן מר במי שהיה עוסק בפסוקי דזמרה, והשיג את הצבור, והגיע לישתבח, האם רשאי להוסיף שם מזמור אחד או שנים, או לחזור על אחד מן המזמורים של פסד"ז עד שיגיע השליח צבור לישתבח, או יש בזה חשש הפסק.

יביא ו ה.docx

(51.76 KiB) הורד 427 פעמים