סליחה על השאלה הפשוטה שלבטח כ"א עמד בה בכתה ח', אם לא בש"א ישי"ק.
מוכח בכמה מקומות בבב"ק שמספיק שההיזק יהיה משונה בשביל שהבהמה תשלם ח"נ, וא"צ כוונה להזיק. כגון כלב שאכל אימרי [סוף פ"ק].
וקשה א"כ מדוע הגמ' מונה בדף ג: את התכונה של "כוונה להזיק" כתכונה מרכזית.
[א] ואם תאמר שכוונתה שכוונה להזיק מספקת בשביל להחשב קרן, מכ"מ קשה מיהא שתמנה גם שינוי וגם כוונה להזיק.
[ב] ואם תאמר שכוונה להזיק זה הסיבה שזה דבר משונה, אטו כותבים את הסיבה ולא את העיקר. ועוד, הרי יש מקומות שהסיבה שההיזק משונה היא אחרת, ואיך אפשר להכליל.
[ג] ואולי אפש"ל ע"פ הרא"ש ביט:, שם מזכירה הגמ' שבהמה שכשכשה באמתה והזיקה לא תהא דומה לקרן משום שאין כוונתה להזיק, וברא"ש מבאר שהכוונה שזו ראיה שזה לא מעשה משונה,
דאי אין כוונתה להזיק ע"כ עושה זאת משום שאורחיה בהכי. ואולי גם בדף ג: הגמ' מזכירה את הראיה שהיזק של נגיחה הוא משונה - משום שכוונתה להזיק. ואין נראה משום שהשאלה הראשונה על תשובה ב' עדיין קשה [משא"כ השאלה השניה שם, ודו"ק].
בקיצור זו שאלה מרכזית שודאי אחד הראשונים מדבר בה - האם מישהו יוכל לציין לי בבקשה??