הודעהעל ידי מבקש תורה » ד' יולי 16, 2014 2:05 am
ראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ח קמח
שאלה. הנני בזה ע"ד שאלתו היות שיש כמה הנהגים בכלי רכב באופן המסכן את כל מי שנמצא לידם בדרכים, או בכלי רכב הסמוכים להם, ע"י כמה וכמה אופנים שחשבם במכתבו, האם מותר למסרם לשלטונות, אשר בדרך כלל מענישים אותם בקנסות כספיים, או בשלילת הרשיון - נהיגה לתקופה מסויימת או במאסרים, למען ישמעו וייראו וימנעו מדברים המסכנים את הציבור וכו'.
תשובה. ונבוא לנד"ד, דפשיטא דבנוסע במהירות מופרזת אשר לא יוכל לעצור את הרכב ברגע שיצטרך לעצור מבלי לגרום אסון, וכו', דדינו כרודף, וכו' ואם אחרי ההתראה והאזהרה הוא ממשיך כרצונו, מותר למוסרו לשלטונות, - וכמו כן פשיטא במה שנזכר עוד במכתבו, כגון באינו עוצר הרכב בשעה שמסומן עבורו, שיוכלו הולכי רגל לעבור הכביש, וכן ברכב הבא מכוון אחר לנסוע, או שעוקף רכב אחר בצורה המסכנת, - או שנוהג רכב מבלי שעבר את הבחינה שיודע לנהוג ברכב ולשלוט עליו בעת הצורך - דכל אלו בכלל רודף המסכן עצמו ואחרים, ואף אם אין כוונתו לסכן הוי בכלל רודף כנ"ל.
ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תת"נ
מפורש בשולחן ערוך (חושן משפט שפ"ח ס"ק י"ב) שאם עוסק בזיופים ומסוכן מזהירים אותו, ואם אינו משגיח לאזהרה יכולים למוסרו, עי"ש בביאור הגר"א שיש לו דין רודף אף שאינו מתכוין ואף שאינו רק גרמא ואף על פי שאינו אלא חששא עי"ש, ואין לך מסוכן כמו הנוסע תכופות במהירות מופרזת או בלי ידיעת מלאכת הנהיגה כראוי שלכן לא השיג רשיון , שאלו עלולים להרוג ח"ו ודינם כרודף, לכן התקנה של נהיגה כראוי וברשיון היא בצדק וביושר ולטובת הציבור וחייבין לשמור תקנות אלו, ואם הוא מזלזל בהם ויש חשש שיבוא לאבד נפשות ראוי הוא לעונש מרתיע אף מאסר, ועיין תשב"ץ (ח"ג סימן קס"ח) לאוסרו על ידי נכרים, ובמהרשד"ם ח"מ נ"ה סעיף ו'.
אמנם כדאי לא למוסרו מיד אלא להתרותו תחילה ע"י רב העיר או הבית דין שאם ימשיך בדרכו ימסרו אותו למשטרה ויענש כראוי לו, (שבהתראה סתם אינו מאמין שבאמת ימסרוהו), ואם בכל זאת מתעקש בדרכו ומזלזל בציבור, ימסרוהו. (ומרן הגאון רבי יעקב קנייבסקי זצ"ל רגז מאד על אלו העוברים חוקי תנועה, שנוסדו לפיקוח נפש דציבור, ושמעתי על אחד שבא לפניו שחושש מאד שיקבל עונש חמור על שעבר על חוקי התנועה ורוצה לבקש ברכתו שיפטרו אותו, והגיב במחאה חריפה מאד, שהאמת שראוי לעונש!) (אף שלא היה ניחא לו במשפטיהם).
וע"כ נראה שאם הוא בגדר מועד ואי אפשר לנו להענישו בעצמנו ועלול להזיק, ראוי ברשות בית דין או רב העיר למוסרו ומצוה קעביד להציל את הציבור ממזיק שעלול אפילו לסכן את חייהם.
וממילא בנידון דידן לכאורה צריך לדעת האם הוא מועד או שזה היה בשוגג, וחד פעמי שאז לכאורה לא יהא שום היתר למוסרו.