וז"ל ר' איתם הי"ד
אכן ברור שהרב ויא כתב בספרו גם דברים שהם חששות רחוקים מאד, צא וראה למשל בתאנה שכתב לחתוך את פיה מחשש לצרעה שדרכה להיכנס שם - אע"פ שהוא עצמו וכן אחרים שביררו עניין זה עמדו על כך ששכיחות הדבר שתימצא הצרעה וגם שלא נמעכה ובטלה מתורת בריה הוא זעום ביותר (ואפילו למה שהביא הוא והרב אפרתי בשם הגריש"א לחשוש לכתחילה לכחמשה אחוזים, עדיין אינו נכנס בזה) - ואפי"ה כתב לחשוש לזה...
ועוד בעניין זה, אני רגיל לומר שיש כאן דבר שאינו תקין שאותו גורם שמופקד על בירור המציאות הוא זה שגם מכריע בעצמו את ההלכה. שבאופן כזה נמצא שכל מורי ההוראה אפילו הגדולים ביותר כולם כעין שבויים בכיסם, כי מי יכול להשיג על מה שהם טוענים שכך הדין לפי המציאות ותו לא מידי. מובן שהדבר הכשר לעשותו היה שהמומחים יפרסמו את הממצאים והנתונים בעניינים השונים, מידת הנגיעות והשכיחות ואופן הנקיונות והבדלי העונות וכו' וכו' - והיו מותירים לבעלי ההוראה להכריע בעצמם מה ההלכה וכיצד יש לנהוג לאור מציאויות אלו. ואני יודע מכמה ת"ח מובהקים שחוששים לצאת בהיתרים בתחום, למרות מה שנראה נכון בעיניהם, מפני שחוששים שהמומחים יכריזו על דבריהם שאינם מבוססים במציאות.
