קריינא דאיגרתא כתב:אדרבא כפי שמופיע בספר של שיעורי הגרא"י שגירסא זו היא המסורת בבית בריסק כנראה לסיפור, נשמע הרבה יותר אוטנטי, ובפרט תירוצו של הגר"ח בנידון, שאין מצוות הדלקה אלא שהיא תהא מודלקת,
לא הבנתי למה יותר אוטנטי בבריסק, הרי יתכן שהגר"ח שאל כדי ליישב, יש להעיר דעיקר שי' הגר"ח נמצאת בספרו פ"ט מביא"מ ה"ז ובספר חי' מרן רי"ז הלוי עמ' 82. והנני לצרף מה שכתבתי פעם בזה. [ואיני מבין למה קשה עדיין מההטבה]
והנה מובא במקראי קודש סי' ז' (מירחון הבאר שנה א' סי' כ"ה) שהגר"ח שאל את האמרי אמת מגור זצ"ל דאיתא בתנחומא פ' תצוה, א"ר חנינא סגן הכהנים, אני הייתי משמש בביהמ"ק ומעשה ניסים היה במנורה, משהיו מדליקין אותה מראש השנה לא הי' מתכבה עד שנה אחרת וכו', ושאל הגר"ח, הרי מצוה להיטיב את הנרות בכל יום, ותירץ האמרי אמת דנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, א"כ היה יכול להוסיף טיפה א' בכל לילה לקיים מצות הדלקה, וגם נעשה נס שהיה דולק כל הלילה מאותה הטיפה, עכ"ד.
והנה היה מקום לשאול ב' שאלות על דברי התנחומא, א' איך קיימו מצות הדלקת הנרות בין הערביים. ב' איך קיימו הטבת הנרות, דאיתא בגמ' במנחות דף פ"ח ב', כיצד הוא עושה מסלקן ומניחן באוהל ומקנחן בספוג ונותן בהן שמן ומדליקן, והיינו דרך היא ההטבה, ואם הנרות נשארו דולקים לא היה שייך לקיים הטבה זו. והנה מדוקדק שהגר"ח לא שאל מצד מצות הדלקת הנרות, איך קיימו מצוה זו אם נשאר דולק כל השנה, דהגר"ח לשיטתו לא קשה מידי, דאין כלל מצוה להדליק אלא שיהיו דולקים, וכשהם דולקים א"צ לכרותם ולהדליקם וא"ש, וכל מה שהקשה הגרח הוא מצד מצות הטבת הנרות, דזו מצוה בקר וערב כל יום, ודיני המצוה הוא שיסלק הפתילה והשמן ויקנח בספוג כנ"ל, ועל כרחך מכבה הנר. ולפ"ז צ"ע מה ענה האמרי אמת זצ"ל, שע"י הוספת טיפה א' יקיים הדלקה, הא לא זה מה שהקשה הגר"ח". ובאמת גם צ"ע עיקר שיטת הגר"ח דנרות דולקים א"צ לכבותם, דהמצוה היא שיהיו הנרות דולקים, דהא ניחא מצד מצות הדלקת הנרות, אבל איכא גם מצות הטבת הנרות ומצד מצוה זו איך אפשר להניח את הנרות דולקים.
אולם התשובה לשאלה זו, וכפיה"נ זה גם ענה הגר"ח, הוא מה שביאר בחי' מרן רי"ז הלוי (עמ' 82, ד"ה והנה בפיה"מ), דכל הדין דסילוק הפתילה וקינוח הנר הוא דוקא בנר שכבה, אבל נר שלא כבה ר"צ זה, דהנה ל' הר"מ בפיה"מ פ"ג דמעילה, ודישון המנורה קצות הפתילות השרוף שנשרף מהם, עכ"ל. וצ"ע דבמ' במנחות כתוב דנדשן השמן ונדשנה הפתילה, וביאר הגרי"ז דדברי הרמב"ם קיימי בנר שלא כבה עדיין, וכל הגמ' במנחות הוא בנר שכבה דוקא, וכן ל' הרמב"ם בפ"ג מתמידין ומוספין הי"ב, מהו דישון המנורה, כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן וכו', ונר שמצאו שלא כבה מתקנו, עכ"ל. והיינו דנר שלא כבה א"צ להסיר הפתילה והשמן אלא מתקנו, ותיקון זה הוא מה שפירש בפיה"מ דמסיר ראש הפתילות השרוף שנשרף מהם, זת"ד. וא"כ זהו גם הביאור בתנחומא הנ"ל שהנרות דלקו כל השנה, ולא קשה איך קיימו מצות דישון והטבה, דבנרות דולקים אין דין דישון ולא על ראש הפתילה בלבד.