אין מעבירים על המצוות

[הכהן]

נשאלתי אמש:

• מצוי שמעבירים פרוסת המוציא מאדם לאדם מטעמי נימוס וכדו' (לפי הגיל). מדוע אין כאן משום אין מעבירים על המצוות?
• מדוע לא מקפידים בהדלקת נרות שבת על אמע"ה דומיא דנר חנוכה?

[קולמוס הסופר]

בס"ד
לגבי נרות שבת.

פני שבת ג 52.JPG (40.12 KiB) נצפה 8753 פעמים

והאיש משה.PDF

(208.18 KiB) הורד 327 פעמים

(מסקנתו, יש להיזהר לכתחילה.)

[אוצר החכמה]

מצוי שמעבירים פרוסת המוציא מאדם לאדם מטעמי נימוס וכדו' (לפי הגיל). מדוע אין כאן משום אין מעבירים על המצוות?

לאיזה מצווה אתה מתכוון? סעודת שבת?

[איש אשכולות]

מצוי שמעבירים פרוסת המוציא מאדם לאדם מטעמי נימוס וכדו' (לפי הגיל). מדוע אין כאן משום אין מעבירים על המצוות?

לאיזה מצווה אתה מתכוון? סעודת שבת?

כנראה כוונתו ברכת המוציא.

[מן השורה]

הערה מעניינת. צריך לומר שלא סועד א' מעביר לסועד אחר אלא שהבוצע שולח לגדול, א"כ אין לך רשות לאכול מה שלא שלך. ולפ"ז הבוצע עצמו אסור לו ליתן לגדול ממנו קודם שאוכל בעצמו, ואפי' היה אביו. וכמדו' שכך נוהגים. [ואולי כיבוד אב שאני?]

[בנימין אריה]

מי אמר שמצות ברכת המוציא וכדו' יותר חשוב ממצות גמ"ח, הלא פרוס לרעב, וכו' וכו'

[אוצר החכמה]

מצוי שמעבירים פרוסת המוציא מאדם לאדם מטעמי נימוס וכדו' (לפי הגיל). מדוע אין כאן משום אין מעבירים על המצוות?

לאיזה מצווה אתה מתכוון? סעודת שבת?

כנראה כוונתו ברכת המוציא.

אין מצווה לאכול לחם אחרי ברכת המוציא. יש דין לא להפסיק ביניהם. וא"כ אין לזה שייכות לדין אין מעבירים על המצוות. אפשר לשאול האם מותר לעשות הפסק בין ברכה לאכילה לצורך כבוד אחרים, אבל כאמור אין זה קשור לאין מעבירים על המצוות.

[תיקונים]

אולי כוונתו שיש מצוה לאכול סעודת שבת שזה כולל אכילת לחם – אך עדיין איני מבין, וכי אמרינן אין מעבירין על המצות שחבירו צריך לקיימם, כלומר, אין מעבירין נאמר שאסור לך להעדיף מצוה זו על פני מצווה זו שבאה לידך, אך כדי שחבירו יזכה במצוה לא נאמר בזה אין מעבירין על המצוות, ומהכ"ת שצריך לזכות במצווה את חבירו שנקרה ראשון.
ואפשר שאני טועה בזה.

[חדש---]

תיקונים, כבר העלה הרב אוצה"ח השערה זו, שכוונתו לסעודת שבת. ובאמת שזו קושיא חזקה שהרי הפורס המוציא לחבירו מקיים בזה מצוות כל ישראל ערבים זל"ז, ויש אומרים שהוא מן התורה, ושפיר הקשה פותח האשכול שיש לתת המוציא למי שיושב לצידו, ולא להקדים את הרחוק .
והוא הדין יש להקשות שיש לגבאי בבית הכנסת לקרוא לתורה את היושב לצידו מן הטעם הנ"ל, בזמנים שיש מצווה להעלות לתורה.

[אליהו בן עמרם]

דומני שלא אגזים מאד אם אומר שאדם רגיל בחיי היומיום שלו נתקל בשאלות רבות של "אין מעבירין", ולכאורה לא שם ליבו להן.
אעלה כמה דוגמאות, ואשמח אם חו"ר אתרא הדין שליט"א יעלו עוד כמה וכמה כיד ה' הטובה עליהם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?
ג. אב שבא לבית הכנסת עם ילדיו, ולומד עימם אחר התפילה (ושננתם לבניך), האם צריך ללמוד קודם עם הבן שיושב סמוך אליו?
ד. הנכנס לחדר בבית חולים על מנת לבקר את קרובו, וקרובו שוכב במיטה האחרונה הרחוקה ביותר מהכניסה לחדר, האם צריך לקיים מצוות ביקור חולים קודם במי שסמוך לכניסתו?
ה. וכמוכן בחלוקת אוכל בבתי חולים, האם צריכים להתחיל בחלוקה דווקא לפי החולים במחלקה הסמוכה לכניסה שלו, או שזה לא משנה?
ו. יהודי רוצה לתת צדקה לפני התפילה, ולפניו מונחות לפי הסדר כמה קופות צדקה, אחת אחרי השניה, האם צריך לתת דווקא לקופה הראשונה שנמצאת לפניו?
ז. מחנך שצריך להוכיח את תלמידיו, זה בגלל שלא מקשיב, וזה בגלל שמשחק במשהו באמצע השיעור, האם גם הוא צריך להוכיח קודם את מי שיושב סמוך אליו? והאם צריך לענות לשאלתו של התלמיד הקרוב אליו, קודם לרחוק ממנו?
ח. בחלוקת מזון לנזקקים, כאשר מביאים את המזון לבית הנזקקים. האם גם שם צריך להעדיף את הנזקק הקרוב ביותר למרכז החלוקה?

[אורח]

דומני שלא אגזים מאד אם אומר שאדם רגיל בחיי היומיום שלו נתקל בשאלות רבות של "אין מעבירין", ולכאורה לא שם ליבו להן.
אעלה כמה דוגמאות, ואשמח אם חו"ר אתרא הדין שליט"א יעלו עוד כמה וכמה כיד ה' הטובה עליהם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?
ג. אב שבא לבית הכנסת עם ילדיו, ולומד עימם אחר התפילה (ושננתם לבניך), האם צריך ללמוד קודם עם הבן שיושב סמוך אליו?
ד. הנכנס לחדר בבית חולים על מנת לבקר את קרובו, וקרובו שוכב במיטה האחרונה הרחוקה ביותר מהכניסה לחדר, האם צריך לקיים מצוות ביקור חולים קודם במי שסמוך לכניסתו?
ה. וכמוכן בחלוקת אוכל בבתי חולים, האם צריכים להתחיל בחלוקה דווקא לפי החולים במחלקה הסמוכה לכניסה שלו, או שזה לא משנה?
ו. יהודי רוצה לתת צדקה לפני התפילה, ולפניו מונחות לפי הסדר כמה קופות צדקה, אחת אחרי השניה, האם צריך לתת דווקא לקופה הראשונה שנמצאת לפניו?
ז. מחנך שצריך להוכיח את תלמידיו, זה בגלל שלא מקשיב, וזה בגלל שמשחק במשהו באמצע השיעור, האם גם הוא צריך להוכיח קודם את מי שיושב סמוך אליו? והאם צריך לענות לשאלתו של התלמיד הקרוב אליו, קודם לרחוק ממנו?
ח. בחלוקת מזון לנזקקים, כאשר מביאים את המזון לבית הנזקקים. האם גם שם צריך להעדיף את הנזקק הקרוב ביותר למרכז החלוקה?

איני יודע איפה נמצא במקורות אין מעבירים על אותו מצוה,
דכל מה שמצאנו הוא שיש לפניו שני מצוות אזי אמרינן אין מעבירים על המצוות,
אבל באותה מצוה [כדגומת גמ"ח] ורק דאפשר לקיים אותה ע"י עזרה לכמה אנשים לא מצאנו אין מעבירים,
דאינו מעביר על מצוה מפני חברתה אלא מקים את אותה מצוה ע"י עזרה למישהו אחר.

[לענין]

תו' יומא ל"ג א'

[אליהו בן עמרם]

דומני שלא אגזים מאד אם אומר שאדם רגיל בחיי היומיום שלו נתקל בשאלות רבות של "אין מעבירין", ולכאורה לא שם ליבו להן.
אעלה כמה דוגמאות, ואשמח אם חו"ר אתרא הדין שליט"א יעלו עוד כמה וכמה כיד ה' הטובה עליהם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?
ג. אב שבא לבית הכנסת עם ילדיו, ולומד עימם אחר התפילה (ושננתם לבניך), האם צריך ללמוד קודם עם הבן שיושב סמוך אליו?
ד. הנכנס לחדר בבית חולים על מנת לבקר את קרובו, וקרובו שוכב במיטה האחרונה הרחוקה ביותר מהכניסה לחדר, האם צריך לקיים מצוות ביקור חולים קודם במי שסמוך לכניסתו?
ה. וכמוכן בחלוקת אוכל בבתי חולים, האם צריכים להתחיל בחלוקה דווקא לפי החולים במחלקה הסמוכה לכניסה שלו, או שזה לא משנה?
ו. יהודי רוצה לתת צדקה לפני התפילה, ולפניו מונחות לפי הסדר כמה קופות צדקה, אחת אחרי השניה, האם צריך לתת דווקא לקופה הראשונה שנמצאת לפניו?
ז. מחנך שצריך להוכיח את תלמידיו, זה בגלל שלא מקשיב, וזה בגלל שמשחק במשהו באמצע השיעור, האם גם הוא צריך להוכיח קודם את מי שיושב סמוך אליו? והאם צריך לענות לשאלתו של התלמיד הקרוב אליו, קודם לרחוק ממנו?
ח. בחלוקת מזון לנזקקים, כאשר מביאים את המזון לבית הנזקקים. האם גם שם צריך להעדיף את הנזקק הקרוב ביותר למרכז החלוקה?

איני יודע איפה נמצא במקורות אין מעבירים על אותו מצוה,
דכל מה שמצאנו הוא שיש לפניו שני מצוות אזי אמרינן אין מעבירים על המצוות,
אבל באותה מצוה [כדגומת גמ"ח] ורק דאפשר לקיים אותה ע"י עזרה לכמה אנשים לא מצאנו אין מעבירים,
דאינו מעביר על מצוה מפני חברתה אלא מקים את אותה מצוה ע"י עזרה למישהו אחר.

במנחות ס"ד: איתא להדיא:
מתני' מצות העומר להביא מן הקרוב לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו מכל מקום מעשה שבא העומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר:
גמ' מ"ט (רש"י: בעינן מן הקרוב) איבעית אימא משום כרמל, ואיבעית אימא משום דאין מעבירין על המצות(רש"י: והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות)

[אליהו בן עמרם]

דומני שלא אגזים מאד אם אומר שאדם רגיל בחיי היומיום שלו נתקל בשאלות רבות של "אין מעבירין", ולכאורה לא שם ליבו להן.
אעלה כמה דוגמאות, ואשמח אם חו"ר אתרא הדין שליט"א יעלו עוד כמה וכמה כיד ה' הטובה עליהם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?
ג. אב שבא לבית הכנסת עם ילדיו, ולומד עימם אחר התפילה (ושננתם לבניך), האם צריך ללמוד קודם עם הבן שיושב סמוך אליו?
ד. הנכנס לחדר בבית חולים על מנת לבקר את קרובו, וקרובו שוכב במיטה האחרונה הרחוקה ביותר מהכניסה לחדר, האם צריך לקיים מצוות ביקור חולים קודם במי שסמוך לכניסתו?
ה. וכמוכן בחלוקת אוכל בבתי חולים, האם צריכים להתחיל בחלוקה דווקא לפי החולים במחלקה הסמוכה לכניסה שלו, או שזה לא משנה?
ו. יהודי רוצה לתת צדקה לפני התפילה, ולפניו מונחות לפי הסדר כמה קופות צדקה, אחת אחרי השניה, האם צריך לתת דווקא לקופה הראשונה שנמצאת לפניו?
ז. מחנך שצריך להוכיח את תלמידיו, זה בגלל שלא מקשיב, וזה בגלל שמשחק במשהו באמצע השיעור, האם גם הוא צריך להוכיח קודם את מי שיושב סמוך אליו? והאם צריך לענות לשאלתו של התלמיד הקרוב אליו, קודם לרחוק ממנו?
ח. בחלוקת מזון לנזקקים, כאשר מביאים את המזון לבית הנזקקים. האם גם שם צריך להעדיף את הנזקק הקרוב ביותר למרכז החלוקה?

ועוד,
אדם שיש לו מספיק ממון ("אמיד" עפ"י חז"ל, ובהתאם לשיטות הפוסקים בזה, כגון: מי שאינו עני) - שחייב לזון את ילדיו מגיל 6 ועד גיל ברמ"צ משום צדקה:
כשילדיו יושבים לשלחן, נניח לארוחת הצהרים, והוא מגיש להם את ארוחתם, האם צריך להגיש לילד הקרוב יותר את ארוחתו, כדי שלא להעביר על המצוות?
(ואה"נ, יכול להיות שסדר חלוקה זה, שהקרוב קרוב קודם, צריך להיות לכל הילדים, גדולים וקטנים - כאחד)

[אליהו בן עמרם]

ועוד,
בשלחן שבת, כאשר החלות מוכנות ועומדות מכוסות על השלחן מערב שבת, האם צריך להניח מערב שבת את הגביע עם בקבוק היין יותר סמוך אליו למקום ישיבתו ואת החלות יותר מרוחקות ממנו, כדי שלא ימצא עצמו בליל שבת מעביר על החלות המוכנות לפניו ולוקח את הגביע והיין ומקדש דווקא עליהם ולא על החלות? משום "אין מעבירין..."

[לייטנר]

תיקונים, כבר העלה הרב אוצה"ח השערה זו, שכוונתו לסעודת שבת. ובאמת שזו קושיא חזקה שהרי הפורס המוציא לחבירו מקיים בזה מצוות כל ישראל ערבים זל"ז, ויש אומרים שהוא מן התורה, ושפיר הקשה פותח האשכול שיש לתת המוציא למי שיושב לצידו, ולא להקדים את הרחוק .

בצעירותנו, שאלנו את ראשי הישיבה שלנו שאלה זו. אחד ענה שבאותו זמן מצוותו היא שליחות עבור הבוצע, והשני ענה שכיון שקיים סדר מסוים בחלוקה (גיל וכו'), אם כן בכל העברה שמעביר את הפרוסה, הריהו מזרז את הגעת מצוותו.

[אליהו בן עמרם]

דומני שלא אגזים מאד אם אומר שאדם רגיל בחיי היומיום שלו נתקל בשאלות רבות של "אין מעבירין", ולכאורה לא שם ליבו להן.
אעלה כמה דוגמאות, ואשמח אם חו"ר אתרא הדין שליט"א יעלו עוד כמה וכמה כיד ה' הטובה עליהם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?

שמעתי תירוץ על 2 השאלות הראשונות דלעייל, עפ"י חידושו של הגר"ד פוברסקי זצ"ל בחידושיו לגיטין, שהביאו דבריו על מנת ליישב שאלה אחרת, כאשר אדם יושב בסעודה עם הרבה כהנים, למה לא יצטרך לחלק מנה לכל הכהנים ראשונים, לפני כל השאר, לווים וישראלים?
ותשובתם עפ"י חידושו של הגרד"פ זצ"ל, שהוכיחו מדברי המאירי, שאין דין "וקדשתו" על כל כהן יחיד, ואין לכל כהן כביכול איזשהי זכות תביעה אישית לאותו כבוד, אלא "וקדשתו" נאמר ביחס לכל שבט הכהונה שצריך לכבדו, וא"כ מספיקה נתינת כבוד (לדוגמא: לקבל מנה ראשון, לעלות ראשון לתורה וכיוצ"ב) רק ל"נציג" אחד של שבט הכהונה וכבר נתקיים ה"וקדשתו" לכל שבט הכהונה.
לפי זה רצו ליישב גם את הקושיות בענין "אין מעבירין", שגם אם קרא הגבאי לעלייה לתורה לכהן שאיננו לידו, אינו נחשב "מעביר על המצוות", שכן ביחס לכל השבט אין כאן העברה.

ואולם נפשי בשאלתי: אמנם כן?
והלא יש לחלק: כי אם השאלה היא: למה לא לחלק מנה לכל הכהנים לפני הישראלים בסעודתו, על זה אפשר ליישב את תירוצם, שמספיק נציג אחד, על מנת לכבד את כל השבט.
אבל, כאשר דנים את מי להקדים בנתינת הכבוד, את הכהן שנמצא לידי כי "אין מעבירין על המצוות", או את הכהן המרוחק ממני, הרי זה דומה ממש למצות העומר שצריך לקצור ולהביא כמות מסוימת של שעורין למנחה, שעליו נאמר שיביא מן הקרוב אליו, מצד "אין מעבירין" (ובלשון מושאלת:, גם השעורין שמביא הם רק "נציג" של כל המין).
כי "אין מעבירין" נאמר על אופן הקיום, שיקיים את המצוה ב"קרוב אליו".

[אוצר החכמה]

מסברא הייתי אומר שהיישוב פשוט. אין דין אין מעבירין שמחייב אותי לתת את הכיבוד לראובן ולא לשמעון אם ברצוני לתת לשמעון.
רק אין מעבירין חל בשני מקרים המוזכרים בגמרא מסיבות אחרות.
במקרה של השעורים ההעברה היא בעושה ולא השעורים. כלומר האדם חייב לעשות מצווה אין סיבה שבגללה יותר לו לדחות אותה לשעורים הרחוקים ולא הקרובים. מה שאין כן בכהנים הוא מקיים וקדשתו באחד ולא בשני וזה הוא רשאי.
ובתפילין של יד וראש זה הרבה יותר פשוט כי הוא מחוייב במצווה הזו ומה לנו שהוא עושה מצווה אחרת, להבדיל מהמקרה של הכהנים שאם הוא עושה מצווה אחת אינו חייב באחרת כלפי הכהן השני.
זה מתאים לעוד כמה מקומות אבל לא בדקתי אם אין מקמות סותרים.

אגב זה לא נסתר מהטענה של המסעדה לעיל כי זה כמו טוה"נ.

[אליהו בן עמרם]

מסברא הייתי אומר שהיישוב פשוט. אין דין אין מעבירין שמחייב אותי לתת את הכיבוד לראובן ולא לשמעון אם ברצוני לתת לשמעון.
רק אין מעבירין חל בשני מקרים המוזכרים בגמרא מסיבות אחרות.
במקרה של השעורים ההעברה היא בעושה ולא השעורים. כלומר האדם חייב לעשות מצווה אין סיבה שבגללה יותר לו לדחות אותה לשעורים הרחוקים ולא הקרובים. מה שאין כן בכהנים הוא מקיים וקדשתו באחד ולא בשני וזה הוא רשאי.
ובתפילין של יד וראש זה הרבה יותר פשוט כי הוא מחוייב במצווה הזו ומה לנו שהוא עושה מצווה אחרת, להבדיל מהמקרה של הכהנים שאם הוא עושה מצווה אחת אינו חייב באחרת כלפי הכהן השני.
זה מתאים לעוד כמה מקומות אבל לא בדקתי אם אין מקמות סותרים.

אגב זה לא נסתר מהטענה של המסעדה לעיל כי זה כמו טוה"נ.

לצערי כי רב ובמחילה, לא הבנתי.
אם כוונת מר לחדש ולטעון טענה של "בעלות" המכבד על מתן הכבוד לאיזה כהן שירצה, בדומה למה שמצאנו בנתינת מתנות כהונה לאיזה כהן שירצה.
הרי זכות הבחירה בכהן מסוים במתנות כהונה נלמד מפסוק "ואיש את קדשיו לו יהיה" או מפסוק אחר, ואין מכאן ראיה למצות "וקדשתו", שמחייבת את כולם לכבד את הכהנים באופן שהוא יהיה ראשון לכל מישהו אחר, באופנים שנאמר בהם דין זה (כי כך מתבטא כבוד זה), לא מפסוק (שמדבר בדווקא על "מתנות כהונה"), ולא מסברא, דלא דמיא זל"ז.
ולכן, אין "בעלות" של המכבד לכבד איזה כהן שירצה, וא"כ הדק"ל.

ואם סתם חושב מר שיכול לבחור איזה כהן שירצה, אולי כן, אך כל זה אולי נכון רק שלא מתנגש עם "אין מעבירין", שאז קאי עליו דין זה של הקרוב קרוב קודם, ומטעמיו הידועים של איסור זה.

ולא הבנתי גם מה שהתכוונת לחלק בין אין מעבירין ב- 2 מצוות (טלית ותפילין), לאין מעבירין במצוה אחת (קצירת עומר הקרוב ולא הרחוק, בגמ' במנחות)

[אליהו בן עמרם]

דומני שלא אגזים מאד אם אומר שאדם רגיל בחיי היומיום שלו נתקל בשאלות רבות של "אין מעבירין", ולכאורה לא שם ליבו להן.
אעלה כמה דוגמאות, ואשמח אם חו"ר אתרא הדין שליט"א יעלו עוד כמה וכמה כיד ה' הטובה עליהם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?

שמעתי תירוץ על 2 השאלות הראשונות דלעייל....

עוד ת"ח ששאלתיו רצה ליישב בדרך אחרת שהיתה נראית יפה על פניה, מצד שהגבאי המעלה לתורה הינו שליח הציבור, ולכן ה"אין מעבירין" של ה"וקדשתו" נמדד ביחס לכל הציבור - היכן שעומד הציבור, ולא רק ביחס לגבאי העומד ליד הכהן הנמצא כבר ליד הבימה, כלומר ליד הגבאי.

אך גם זה קשה לענ"ד, כי בזבחים נא. איתא: "שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי - מאי טעמא? אמר קרא: 'אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד' [ויקרא, ד', ז] - ההוא דפגע ברישא" ובתוס' כתבו שהוא מצד אין מעבירין.
ולכאורה גם הכהן הפוגע תחילה ביסוד המערבי, אינו אלא שליח ציבור, ובפרט אי אמרינן שהוא שלוח דידן.
וגם לולא "שלוחי דידן", מסברא עדיין קשה: מי פקע מהגבאי מצוותו האישית של "וקדשתו", בגלל שהוא שליח ציבור?

[פרי יהושע]

דומני שלא אגזים מאד אם אומר שאדם רגיל בחיי היומיום שלו נתקל בשאלות רבות של "אין מעבירין", ולכאורה לא שם ליבו להן.
אעלה כמה דוגמאות, ואשמח אם חו"ר אתרא הדין שליט"א יעלו עוד כמה וכמה כיד ה' הטובה עליהם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?

שמעתי תירוץ על 2 השאלות הראשונות דלעייל....

עוד ת"ח ששאלתיו רצה ליישב בדרך אחרת שהיתה נראית יפה על פניה, מצד שהגבאי המעלה לתורה הינו שליח הציבור, ולכן ה"אין מעבירין" של ה"וקדשתו" נמדד ביחס לכל הציבור - היכן שעומד הציבור, ולא רק ביחס לגבאי העומד ליד הכהן הנמצא כבר ליד הבימה, כלומר ליד הגבאי.

אך גם זה קשה לענ"ד, כי בזבחים נא. איתא: "שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי - מאי טעמא? אמר קרא: 'אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד' [ויקרא, ד', ז] - ההוא דפגע ברישא" ובתוס' כתבו שהוא מצד אין מעבירין.
ולכאורה גם הכהן הפוגע תחילה ביסוד המערבי, אינו אלא שליח ציבור, ובפרט אי אמרינן שהוא שלוח דידן.
וגם לולא "שלוחי דידן", מסברא עדיין קשה: מי פקע מהגבאי מצוותו האישית של "וקדשתו", בגלל שהוא שליח ציבור?

נראה שגברא כהן אינו החפצא דמצווה של וקדשתו, שנא' בו אין מעברין על המצות, בכלל לאדם יש ייחס אחר מלכל דבר שאתה נפגש בו, כיון ואינו דומם, כך נראה לי.

[אליהו בן עמרם]

נראה שגברא כהן אינו החפצא דמצווה של וקדשתו, שנא' בו אין מעברין על המצות, בכלל לאדם יש ייחס אחר מלכל דבר שאתה נפגש בו, כיון ואינו דומם, כך נראה לי.

האם זה אומר שאין דין של 'אין מעבירין' בעני א' שבא וביקש צדקה ואחריו עומד עני ב' ומבקש צדקה?
(לולא לא תאמץ ולא תקפוץ, כלומר באופן שרק מדלג על הראשון שבא ולא נמנע לגמרי מלתת לו)
ועוד, האם רק לגבי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'? והלא כמדומני שמתורת האחרונים למדנו להקדים לברך ברכת הלבנה מצד אין מעבירין.
ושפיכת שיריים ליסוד, גם שם מדובר באיזשהו חפצא דמצוה? או שזה בסה'כ 'מקום'. ועניינו של אין מעבירין שם, הוא בעצם סוג של הקדמת זמן הקיום, כמו 'מצוה הבאה לידך וכו', וא'כ לאו דווקא כלפי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'.

[פרי יהושע]

נראה שגברא כהן אינו החפצא דמצווה של וקדשתו, שנא' בו אין מעברין על המצות, בכלל לאדם יש ייחס אחר מלכל דבר שאתה נפגש בו, כיון ואינו דומם, כך נראה לי.

האם זה אומר שאין דין של 'אין מעבירין' בעני א' שבא וביקש צדקה ואחריו עומד עני ב' ומבקש צדקה?
(לולא לא תאמץ ולא תקפוץ, כלומר באופן שרק מדלג על הראשון שבא ולא נמנע לגמרי מלתת לו)
ועוד, האם רק לגבי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'? והלא כמדומני שמתורת האחרונים למדנו להקדים לברך ברכת הלבנה מצד אין מעבירין.
ושפיכת שיריים ליסוד, גם שם מדובר באיזשהו חפצא דמצוה? או שזה בסה'כ 'מקום'. ועניינו של אין מעבירין שם, הוא בעצם סוג של הקדמת זמן הקיום, כמו 'מצוה הבאה לידך וכו', וא'כ לאו דווקא כלפי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'.

אני לא חושב שזה סוג של זריזות, אלא שמעביר על המצווה כלשונו, היינו שלא מקיים אותה במה שיכול לקיימה, וממילא זה שייך לחפצא של מצוה, וכן למקום שעושין בו מצוה כמזבח שהוא מקום המצווה, שהוא כחפצא של מצוה שאפשר לקיים בו, אבל באדם לא נראה לומר כן שאינו החפצא של המצוה כאמור, ולבנה צ"ע היה טוב לראות המקור אם ישנו?

[אליהו בן עמרם]

האם זה אומר שאין דין של 'אין מעבירין' בעני א' שבא וביקש צדקה ואחריו עומד עני ב' ומבקש צדקה?
(לולא לא תאמץ ולא תקפוץ, כלומר באופן שרק מדלג על הראשון שבא ולא נמנע לגמרי מלתת לו)
ועוד, האם רק לגבי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'? והלא כמדומני שמתורת האחרונים למדנו להקדים לברך ברכת הלבנה מצד אין מעבירין.
ושפיכת שיריים ליסוד, גם שם מדובר באיזשהו חפצא דמצוה? או שזה בסה'כ 'מקום'. ועניינו של אין מעבירין שם, הוא בעצם סוג של הקדמת זמן הקיום, כמו 'מצוה הבאה לידך וכו', וא'כ לאו דווקא כלפי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'.

אני לא חושב שזה סוג של זריזות, אלא שמעביר על המצווה כלשונו, היינו שלא מקיים אותה במה שיכול לקיימה, וממילא זה שייך לחפצא של מצוה, וכן למקום שעושין בו מצוה כמזבח שהוא מקום המצווה, שהוא כחפצא של מצוה שאפשר לקיים בו, אבל באדם לא נראה לומר כן שאינו החפצא של המצוה כאמור, ולבנה צ"ע היה טוב לראות המקור אם ישנו?

ברש"י במגילה ו: כתב וז"ל:
אין מעבירין כו' - משבא לידי אקדים לעשות, דהכי תניא במכילתא ושמרתם את המצות, אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה:
כלומר, לכאורה, ברש"י כן מצאנו סוגיא דזריזות. ואולי, יש לחלק בין "אין מעבירין" של 2 מצוות, כגון: טלית ותפילין, שהעניין בזה שלא לדלג על אחת מפני השניה, משום בזיון לראשונה. ואילו ב"אין מעבירין" שנאמר במצוה אחת, כגון: קצירת העומר, או שפיכת שיריים ליסוד, שעניינו "זריזות", לכה"פ לפי שיטת רש"י.

ועוד, שלכאורה הסוגיא במגילה שם מדברת בעניין "אין מעבירין" כלפי זמן הקיום של קריאת הפרשיות, באדר הראשון, ומצד אין מעבירין.

ולגבי ברכת הלבנה, ראיתי מביאים את דברי האבנ"ז באו"ח סימן תק"ו, להקדים בזמן, מצד אין מעבירין.

[פרי יהושע]

האם זה אומר שאין דין של 'אין מעבירין' בעני א' שבא וביקש צדקה ואחריו עומד עני ב' ומבקש צדקה?
(לולא לא תאמץ ולא תקפוץ, כלומר באופן שרק מדלג על הראשון שבא ולא נמנע לגמרי מלתת לו)
ועוד, האם רק לגבי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'? והלא כמדומני שמתורת האחרונים למדנו להקדים לברך ברכת הלבנה מצד אין מעבירין.
ושפיכת שיריים ליסוד, גם שם מדובר באיזשהו חפצא דמצוה? או שזה בסה'כ 'מקום'. ועניינו של אין מעבירין שם, הוא בעצם סוג של הקדמת זמן הקיום, כמו 'מצוה הבאה לידך וכו', וא'כ לאו דווקא כלפי חפצא דמצוה אמרינן 'אין מעבירין'.

אני לא חושב שזה סוג של זריזות, אלא שמעביר על המצווה כלשונו, היינו שלא מקיים אותה במה שיכול לקיימה, וממילא זה שייך לחפצא של מצוה, וכן למקום שעושין בו מצוה כמזבח שהוא מקום המצווה, שהוא כחפצא של מצוה שאפשר לקיים בו, אבל באדם לא נראה לומר כן שאינו החפצא של המצוה כאמור, ולבנה צ"ע היה טוב לראות המקור אם ישנו?

ברש"י במגילה ו: כתב וז"ל:
אין מעבירין כו' - משבא לידי אקדים לעשות, דהכי תניא במכילתא ושמרתם את המצות, אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה:
כלומר, לכאורה, ברש"י כן מצאנו סוגיא דזריזות. ואולי, יש לחלק בין "אין מעבירין" של 2 מצוות, כגון: טלית ותפילין, שהעניין בזה שלא לדלג על אחת מפני השניה, משום בזיון לראשונה. ואילו ב"אין מעבירין" שנאמר במצוה אחת, כגון: קצירת העומר, או שפיכת שיריים ליסוד, שעניינו "זריזות", לכה"פ לפי שיטת רש"י.

ועוד, שלכאורה הסוגיא במגילה שם מדברת בעניין "אין מעבירין" כלפי זמן הקיום של קריאת הפרשיות, באדר הראשון, ומצד אין מעבירין.

ולגבי ברכת הלבנה, ראיתי מביאים את דברי האבנ"ז באו"ח סימן תק"ו, להקדים בזמן, מצד אין מעבירין.

נכון שרש"י כתב 'להקדים', אבל זה נכון שם שהשאלה היא רק על איזה זמן לעשות, האם באד"ר או שני, אבל כשהשאלה היא באיזה שעורים לבחור או באיזה מקום מזבח, זה כבר קצת פחות נראה, כי מה יהיה אם יצוייר שמבחינת הזמן דווקא יותר מהר יהיה המקום הרחוק יותר, נאמר למשל בדוג' שלך, כגון שהכהן הרחוק יותר מהיר יותר מחברו הקרוב יותר. כך שזה נראה יותר כסוג של לא לבזות את מה שנפל לידי שראוי למצווה, וזה שייך פחות כשמדברים על "בן אדם".

[אש משמים]

פשוט וברור שאין חפצא של מצווה בעני העומד בפתח אלא העני הוא היכי תימצי לקיים מצווה וכן בשאר שאלותיו של הרב בן עמרם:

א. בדומה לשאלה דלעייל, ראיתי מקרה כזה: בעל קורא שהוא כהן ניגש לקרוא בתורה. האם הגבאי המעלה לתורה שחייב לכאורה ב"וקדשתו", ועומד ליד אותו כהן, יכול לקרוא לכהן מרוחק מאותו בעל קורא? או שחייב לקרוא לאותו כהן שכבר עומד ליד הספר, ומתכונן לקרוא בו?
ב. האם הגבאי המעלה לתורה צריך להקפיד לקרוא לכהן שעומד הכי קרוב אליו, לפי הקרוב קרוב קודם?
ג. אב שבא לבית הכנסת עם ילדיו, ולומד עימם אחר התפילה (ושננתם לבניך), האם צריך ללמוד קודם עם הבן שיושב סמוך אליו?
ד. הנכנס לחדר בבית חולים על מנת לבקר את קרובו, וקרובו שוכב במיטה האחרונה הרחוקה ביותר מהכניסה לחדר, האם צריך לקיים מצוות ביקור חולים קודם במי שסמוך לכניסתו?
ה. וכמוכן בחלוקת אוכל בבתי חולים, האם צריכים להתחיל בחלוקה דווקא לפי החולים במחלקה הסמוכה לכניסה שלו, או שזה לא משנה?
ז. מחנך שצריך להוכיח את תלמידיו, זה בגלל שלא מקשיב, וזה בגלל שמשחק במשהו באמצע השיעור, האם גם הוא צריך להוכיח קודם את מי שיושב סמוך אליו? והאם צריך לענות לשאלתו של התלמיד הקרוב אליו, קודם לרחוק ממנו?
ח. בחלוקת מזון לנזקקים, כאשר מביאים את המזון לבית הנזקקים. האם גם שם צריך להעדיף את הנזקק הקרוב ביותר למרכז החלוקה?

כל הדוגמאות הם של חולין שאפשר לייצר בהם מצוות ועד שלא קיים את המצווה אין היא קיימת לפנינו.

[אוהב עמו]

נשאלתי אמש:

• מדוע לא מקפידים בהדלקת נרות שבת על אמע"ה דומיא דנר חנוכה?

כמדומה שבחוברת אור השבת כט יש מאמר על שאלה זו מהגר"מ הלוי פטרפרוינד
ברשות המחבר מצ"ב