בברכה המשולשת כתב:יש כמובן את הנדון הגדול על קניין דרבנן מהני לדאורייתא
בברכה המשולשת כתב:יש את הנדון לגבי שבועת העדות לפסולי עדות מדרבנן
גלאגוזים כתב:בן סורר ומורה מתחייב רק אם אכל דבר היתר.
ואם אכל איסור דרבנן יהיה פטור.
[וראיתי ב"פירורים משולחן רבינו" להג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל, פ' כי תצא,שדן שם מה הדין באכל ספק איסור דרבנן,
ונקט בפשיטות דכיוון שהדין הוא לקולא ומותר באכילה, יהיה חייב מיתה, אך דן שם מה יהיה אם יתברר אח"כ
שבאמת הדבר היה אסור, האם ייפטר אחר כך]
איש רגיל כתב:בברכה המשולשת כתב:יש את הנדון לגבי שבועת העדות לפסולי עדות מדרבנן
היינו?
איש רגיל כתב:גלאגוזים כתב:בן סורר ומורה מתחייב רק אם אכל דבר היתר.
ואם אכל איסור דרבנן יהיה פטור.
[וראיתי ב"פירורים משולחן רבינו" להג"ר אברהם גנחובסקי זצ"ל, פ' כי תצא,שדן שם מה הדין באכל ספק איסור דרבנן,
ונקט בפשיטות דכיוון שהדין הוא לקולא ומותר באכילה, יהיה חייב מיתה, אך דן שם מה יהיה אם יתברר אח"כ
שבאמת הדבר היה אסור, האם ייפטר אחר כך]
אם אכל איסור דרבנן יהיה פטור מדאורייתא? מה המקור לזה?
מיללער כתב:מי שטמא טומאה דרבנן מיקרו אונס בעשיית הפסח ראשון ועושה פסח שני - כי אנוס עפ"י איסור דרבנן מהני להיקרא אונס דאורייתא
איש רגיל כתב:אני מחפש מקומות בהם דין דרבנן משליך על דין דאורייתא.
כדוגמא: כתב המנ"ח (מצוה ה) שגר שנתגייר בערב פסח שאסור מדרבנן בהקרבה, שמא נחשב מדאורייתא אינו ראוי לאכילה, דלא גרע מזקן שאינו יכול לאכול.
אפרקסתא דעניא כתב:דעת אחרונים מסוימים בדעת הרמב"ם שקידושי כסף מדברי סופרים היינו מדרבנן, אלא שהתורה נתנה סמכות לחכמים לקבוע מה נחשב קיחה, ואחרי שקבעו שכסף עושה ליקוחין הרי היא אשתו לכל דבר, כאשה שהתקדשה בשני הקניינים האחרים.
מיללער כתב:פסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא פטורים משבועת העדות דלא מיקרי ראוים להעיד לדברי ר' אחא בר יעקב בשבועות דף ל"א
אבי קלמן כתב:- נתקדשה בפני עדים הפסולים מדרבנן
- ראה מה שכתבתי באשכול סמוך גבי שחרור עבד לתפילה במניין
- עוסק במצוה דרבנן אם פטור ממצוה דאו'
- המכשיל באיסור דרבנן אם עובר בלפנ"ע דאו'
- היזק דרבנן אם איסורו מה"ת (עי' ברשב"א בגיטין נג:)
לכבוד אחי חביבי הרב רבי בונם ני' הגאב"ד דק"ק מאטרסדארף.
מכתב אחי רומעכ"ת הגיעני לנכון היום. ולעוצם טרדותי וחולשת כחי בעו"ה א"א להשיב על כל דבריו. ולמלאות רצונו במקצת אשיב על חד מנהון בקיצור. והוא.
על ספיקתו בביטול הגט קודם שנתקיים התנאי אם אסור משום שבות. וכן במה דקיי"ל אין קונין בשבת. אם מכר לו חפץ בע"ש במשיכה או בכסף. ואמר תקנה לך למחר. דבשבת נגמר הקנין. וכן מכר לו בע"ש במעכשיו בתנאי שיעשה כך וכך. אם מותר לקיים התנאי במעשה בשבת. שעי"ז נתקיים הקנין למפרע בע"ש, די"ל דבשניהם מותר, דבראשון אינו עושה מעשה בשבת אלא דמעצמו נגמר דשרי. וכן בשני אף דעושה מעשה מ"מ הוי רק קיום התנאי. אבל המכר נגמר למפרע בשבת. או דבשניהם אסור. בא' משום גמר הקנין בשבת. ובשני משום דמעשה קיום התנאי גורם לגמור הקנין, או בא' מותר ובב' אסור. או בהיפוך. ע"כ תוכן דבריו.
לכאורה נ"ל להוכיח ממ"ש התה"ד בהא דאין פודין בשבת. ולא אמרינן יתן לכהן המעות מע"ש, דאיך יעשה עם הברכות (והובא במג"א סי' של"ט ס"ק ח') והרי הפדיון א"א לחול כ"א בשבת. ואעפ"כ לולי הברכות והסעודה היה מותר לפדות ע"י נתינת מעות לכהן בע"ש שיחול הפדיון בשבת. הרי מבואר דדין א' הנ"ל שרי. ואך מ"מ צריך ראי' גדולה לזה מהש"ס.
מבקש לדעת ולהבין כתב:אי עביד לא מהני בעבר על איסור דרבנן הוא נידון גדול בפוסקים.
וראה למשל כאן.
שו"ת יחווה דעת חלק א סימן צ
ומ"ש שם אות ח', שגם לאחר שגזרו חז"ל להקדים קריאת המגילה לערב שבת, אם יקרא המגילה בפורים שחל בשבת, נהי דעבר על גזירת חכמים, מכל מקום מצוה עבד ע"כ. הנה אף שגם הגאון רבי עקיבא איגר בדרוש וחידוש (מערכה ח') כתב בפשיטות, שאם עבר ותקע שופר בראש השנה שחל בשבת, אע"פ שעבר על שבות דרבנן מכל מקום המצוה קיים בדיעבד ע"ש. אולם לכאורה זהו נגד מה שכתבו התוספות (סוכה ג' ע"א) שאם עובר על גזירה דרבנן לא יצא ידי חובתו כלל אף מן התורה. ואף להר"ן (בפסחים קט"ז ע"א) שנראה שחולק על התוספות, מכל מקום באופן שהפקיעו חז"ל המצוה בשב ואל תעשה, נראה שהעובר על דבריהם לא עשה ולא כלום. ועיין בשו"ת פרי הארץ חלק ב' (חאו"ח סי' י') מה שהאריך בנידון מי שעבר ובירך ותקע בשופר בראש השנה שחל בשבת, וכן אם עבר ובירך ונטל לולב ביום טוב שחל בשבת, אם יחזור לברך שהחיינו למחרת, משום דאף בדרבנן נימא אי עביד לא מהני, או לא עש"ב. והגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' תקפ"ח) העלה דאף בדיעבד לא מהני, משום מצוה הבאה בעבירה עש"ב. גם בשו"ת חלקת יואב בקונטרס קבא דקשייתא (סי' צ"ט) הקשה על הגרע"א הנ"ל, ממ"ש התוספות (מנחות מ') והרא"ש (בהלכות ציצית סי' י"ז), גבי סדין בציצית דנקט ב"ש פוטרין משום דלגמרי פטור והוי ברכה לבטלה. (וע"ע בבית יוסף או"ח סי' ט'). אלמא דהיכא שהפקיעו חכמים המצוה משום גזירה, אף בדיעבד לא יצא עש"ב. גם בשו"ת בית שלמה (חיו"ד ס"ס רכ"ב) כתב בפשיטות, שמכיון שיש כח בידי חז"ל לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, נעקרת המצוה לגמרי, ואם יטול לולב או יתקע בשופר ביום טוב שחל בשבת ויברך עליו, פשיטא דהוי ברכה לבטלה. וגם עובר על לאו דלא תסור ע"ש.
מן השורה כתב:להגאון הנורא רבי יוסף ענגיל זצ"ל יש כלל שלם על זה, או באתוו"ד או בלקח טוב.
מיללער כתב:ידידי הי"ו העירני מדברי התוס' מס' סוכה על הגמ' "א"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך" שאם לא קיים החומרא מדרבנן גם לא קיים המצ"ע דאורייתא.
לדוגמא, אם מישהו תקע בשופר בר"ה שחל להיות בשבת האם עשה מצוה דאורייתא?
אבי קלמן כתב:היזק דרבנן אם איסורו מה"ת (עי' ברשב"א בגיטין נג:)
מיללער כתב:אין הכי נמי, אבל זה מענין לענין ובאותו ענין, לגבי תוקפם של חז"ל לגבי דינים דאורייתא.
מיללער כתב:אין הכי נמי, אבל זה מענין לענין ובאותו ענין, לגבי תוקפם של חז"ל לגבי דינים דאורייתא.
יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו'
-
המקדש באיסורי הנאה מדרבנן אם האשה מקודשת מן התורה, הוא דיון נוסף בהסידרא
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 151 אורחים