אנשי מעמד - התחדשותה היום

[זבול]

כבר ניסו כמה מחכמי ישראל לחדש המעמדות כבימי קדם, וגם עשו זכר לה באופנים מסויימים, וחיקו לה באמירת סדרן בחסידים.
וב"ה זוכים כיום לראות התחדשות בנושא, והתעוררות רב בקרב ציבור שלומי אמוני ישראל.

ולמי שפשוט לא מודע לפשטותן של דברים העתקתי:
מעמדות
בזמן שבית המקדש היה קיים התחלקו כל או רוב ישראל למעמדות, כלומר קבוצת יהודים שייצגו את כלל העם בבית המקדש ושימשו כנציגיהם במעמד הקרבת קרבן התמיד.

המקור במשנה
המקור הראשון במשנה למעמדות מוזכר בעקבות המאמר הקובע כי "בשלשה פרקים בשנה כוהנים נושאים את כפיהם", כשאחד מהפרקים הם המעמדות שבהם הייתה נשיאת כפיים, בעקבות כך מבהירה המשנה מה הן המעמדות:
Cquote2.svg
אלו הן מעמדות, לפי שנאמר‏[1], "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי", וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו, התקינו נביאים הראשונים, עשרים וארבע משמרות. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, של לוים ושל ישראלים. הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית
Cquote1.svg
– משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ב'.
.
המשנה מסבירה כי היו עשרים וארבע המשמרות של הכהנים שהיו בירושלים (מקובל מפי רב כי משה רבנו תיקן לעם ישראל שמונה משמרות, שמואל הנביא הרחיבן לשש עשרה, ודוד המלך העמידן על עשרים וארבעה‏[2]). תפקידם של הכהנים, היה להיות "שלוחי דרחמנא" (=שלוחי ה') ולהקריב את הקרבנות.
על פי הפסוק תוקן על ידי חכמי ישראל, כי המשמרות (של הכהנים) עצמם יהיו כלולים בעשרים וארבעה מעמדות, שבהם כלולים היו משלוש הקבוצות - כהנים, לויים, ו"ישראלים" - יהודים שאינם כלולים באחת משתי קבוצות אלו. במעמדות באו השליחים לייצג את העם, הכהנים ייצגו זאת בעבודה, הלויים בדוכנם, וה"ישראלים" ייצגו את ה"ישראלים" שבעם, שבשליחותם מוקרב קרבן התמיד, (על פי ההלכה שמקריב הקרבן צריך לשהות שם בשעת ההקרבה).
חלק ה"ישראלים" שבמעמד התפצל לשניים: חלקם שהתגוררו ירושלים לעמוד בפועל ליד קרבן התמיד כדי לקיים את ההלכה שמקריב הקרבן צריך לעמו דעל גביו בשעת ההקרבה, וחלק אחר מכל היהודים שהתגוררו מחוצה לה, התכנס בבית הכנסת - במקומם ולא בירושלים, שם קבעו את היום ליום תפילה ותענית, ואף קראו בתורה בפרשת בראשית כפי הסדר המפורט במשנה‏[3].

[זבול]

אפשר לראות בזה קוריוז, אבל אין ספק שאם המיזם הזה יתגשם בימינו אפילו באורח חלקי, מהלך החיים היהודי ישתנה ללא היכר * מתברר שיש מי שפועל בשנים האחרונות לייסד מחדש את חלוקת העם היהודי ל-24 המעמדות, זו שנשמרה בעם ישראל באדיקות לאורך למעלה מאלף שנים * בתוכנית: גיוס למשך שבועיים בשנה למטרת צום ותפילות – שנועדו לשם קבלת קרבנות העם היהודי, אימונים תקופתיים בשחיטת קרבנות, בנגינה ובשאר עבודות המקדש, וגם עריכת עליות טקסיות לרגל במטרה לשמש כמשקיפים מטעם העם היהודי במקום הקדוש בעולם * רוצו להירשם

עד לפני 150 שנה עוד היו בתימן כהנים שידעו לאיזו משמרת הם משתייכים. עד הדור הקודם עוד היו מכריזים שם מדי שבת על זהות המשמר שתורו הגיע ליטול את שרביט הניהול השבועי במקדש בירושלים. כאילו משמרת יהויריב עוד יושבת במירון, ורק תשמע את ההכרזה הזו – תקום ותתכנס לבתי אבותיה, ותעלה לרגל למלא את חובתה האזרחית-דתית הזו. כאילו משמרת ידעיה עדיין ממתינה בציפורי לקריאה להתייצב לשירות.
חלוקת הכהנים ל-24 משמרות לצורך העבודה בקודש התרחשה בימי דוד המלך ובהוראתו. בספר דברי הימים א, כ"ד מסופר שצאצאי אלעזר הכהן נמצאו אז מרובים יותר מבני אחיו איתמר, ולכן חולקו בני אלעזר ל-16 משמרות, ואילו לצאצאי איתמר הוקצבו שמונה בלבד. משמרות הכהנים היו רק חלק ממערך 24 המעמדות, גופים ציבוריים שכל אחד מהם הכיל בקרבו בנוסף למשמרות הכהנים גם משמרות לויים ואיגוד של ישראלים רגילים. תפקידם של הלויים, כידוע, היה לזמר או לשמור במקדש. תפקידם של הישראלים, לעומת זאת, היה לייצג בנוכחותם בעת הקרבת קרבנות הציבור את שאר בני העם היהודי לפזורותיו, שהרי זו נעשתה בשליחותו ולמענו. חלק אחר של מעמד הישראלים התורן לא היה עולה לירושלים בשבוע המילואים שלו, אלא מתרכז דווקא בעיר המעמד, צם ונושא תפילה לעליית הקרבן לרצון.
המעמד המדובר היה גוף שלרשותו כוח אדם גדול וכן אמצעים כספיים בלתי מבוטלים. זאת מפני שבין שאר משימותיו הוא נדרש לספק בעצמו את התצרוכת המקדשית השוטפת בשבוע התורנות שלו, כולל בהמות להקרבה. גם בימות השנה האחרים, שאינם במסגרת תורנותו, נדרש המעמד לפעול. אנשיו עסקו אז בתחזוקה שוטפת של הציוד, משהו מעין הימ"חים של המילואימניקים דהיום. הימ"חים הללו כללו דיר בהמות המוכנות להקרבה, סכיני שחיטה, כלי נגינה של הלויים ושאר צרכי הבית הגדול והקדוש. התחזוקה השוטפת של המעמד כללה בין השאר גם אימונים תקופתיים במעשה הקרבנות (לכהנים), תרגולי שירת מקהלות (ללוויים) ושחיטה (לישראלים).
בניגוד למה שניתן לחשוב, תפקיד הישראלים בסיפור הזה, סיפור המקדש, לא היה שולי כלל. במסכת מגילה (לא,ב) נכתב ש"אלמלא המעמדות לא נתקיימו שמים וארץ". זו הסיבה שאנשי המעמד שנותרו בערים קראו בתורה דווקא במעשה בראשית. הם גם צמו, כאמור, ארבעה ימים בשבוע, והתפללו תפילת נעילה באותם ימי חול כאילו מדובר ביום כיפור.
מקדש עדיין אין בימינו, אבל יש מי שמגלגל כבר שנים את הרעיון לחדש את המעמדות. אלו מזכירים שהקמת המשמרות והמעמדות קדמה להקמת המקדש שנים רבות גם בימי דוד, ונעשתה כצעד מקדים לכך. יהודה עציון מעפרה ניסה כבר לפני 13 שנים לשקם את המפעל הזה. במסגרת נסיונותיו אף נערך בבנייני האומה בירושלים טקס בסוכות תש"ס, שבו עלו בזה אחר זה לבמה כהנים שהתנדבו לשמש כראשי המשמרות החדשות. גדליהו כהן מצפת, למשל, נבחר אז לעמוד בראש משמרת יהויריב המשוקמת.
עציון כינה זאת 'מטה שבט הלוי'. בנאום הפתיחה לטקס הסביר לפעילי השטח הללו את ההכרח שבמהלך: "לפני 51 שנים הוכרזה מדינת ישראל, ותם עידן הגלות. לפני 32 שנה דרכו חיילי ישראל ברחבת הר הבית, ותם עידן אֵין-ירושלים ביד ישראל. הננו צופים פני גאולה, ובטוחים שלא ירחק היום בו נבוא בשערי הר הבית, והוא ישוב להיות מקום קודשנו, ומרכז חיינו הלאומיים. כדי שלא נעמוד כדלים וריקים בבוא היום, עלינו להתכונן לקראתו.
"אין לאל ידינו, בינתיים, להתחיל בפועל בפיסגת עבודתם של כוהנים ולוויים, בהיותם מקריבים זבחי-רצון, ובהיותם משוררים ומנגנים, ופותחים ונועלים את שערי המקדש. אבל יש לאל ידינו להתחיל ולארגן את השבט, וכך להכשירו לתיפקוד מחדש. האירגון הזה ידמה לאירגון צבא מילואים, כשכל כהן ולוי שיתנדבו לכך יהיו בשירות פעיל שבועיים בשנה.
"במעמד זה בירושלים עיר קודשנו, מכריזים אנו על פתיחת מפקד בני שבט הלוי. בשלב מתקדם יותר יכונס כינוס גדול של כוהנים ולוויים, כדי לגבשם לפעילות מחודשת. הכוונה היא לפקוד כל כהן ולוי המעוניינים בכך, ולרשום אותם בספר 'מפקד בני לוי'. תישלח פניה אישית בדואר לכל כהן ולוי בעם ישראל, בארץ ובגולה".
עציון מדבר אמנם על שבט לוי, אבל מעוניין מאוד שגם ישראלים יצטרפו למהלך: "בני השבט, וכל החפץ להצטרף ולהילוות עליהם יביעו בפעילותם את העיקרון של נטילת אחריות למען העם כולו, ולקראת חידוש ימיו כקדם.
"אנשי משמר שימלאם לבם לעלות אל הקודש, להר הבית, יפקדו את המקום במאורגן בימי משמרתם. שם, על ההר, יעביר המשמר היוצא את תפקידו למשמר הנכנס. חילוף זה זמנו מדי שבת, ואז מברכים ואומרים אנשי המשמר היוצא לאנשי המשמר הנכנס: "מי שישכן את שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה ושלום ורֵעות". לרצף זה של נוכחות כוהנים ולויים על ההר תהיה משמעות עמוקה: איננו מוותרים ואיננו שוכחים. אדרבא, בנוכחותנו מעירים אני את הזכרון הקדום של מקדש ושכינה, מעלים אותו מן התנ"ך והסידור, ממסורת דברי הימים, אל המציאות, אל ההווה, לקראת פאר העתיד".
עציון חילק באותה הזדמנות את הארץ ל-24 חלקים לפי ריכוזי האוכלוסיה, תוך ניסיון לשמור במעט על החלוקה ההיסטורית של מחוזות המשמרות. עיר המעמד היהויריבית למשל, לפי חלוקת עציון, היא מירון, ממש כמו בימי קדם. גם משמרת ידעיה שומרת לפי חלוקת עציון על עיר המעמד ההיסטורית, ציפורי.
עציון תיכנן לערוך חוגי בית בעניין ואף לנהל את המפקד על גבי האינטרנט, באתר שישמש במת פירסום לרעיון. הוא גם שאף לייסד עיתון בשם 'דגל מחנה הלוי' שבו "ייערכו בירורים הגותיים, הלכתיים ומעשיים בדבר חובתם של הכוהנים בני השבט והנלווים עליהם".

דרושים ישראלים בעלי מעמד
היוזמה של עציון לא התקדמה הרבה מעבר למעמד הפתיחה המדובר. חוסר במשאבים כספיים ובזמן הותירו זאת בגדר התיאוריה, ואולם הרעיון כבר הופרח בחלל האוויר. לאחרונה חזר ונדרש אליו פרופ' הלל וייס מאוניברסיטת בר אילן. אין לו ספק שהקמת מערך כה גדול דורשת התמסרות, משוגעים לדבר וגם כסף. וייס מכיר במגבלות, אבל מעוניין לפחות להתחיל לעורר את היוזמה מקיפאונה. הוא כבר כיתת את רגליו בעניין הזה לא מעט במסעות בין רבנים. לאחרונה רתם לנושא את המטה המשותף לתנועות המקדש, שנאות לגלגל את המיזם אט אט לפסים מעשיים. בדיון שערך וייס יחד עם נציגי תנועות המקדש הועלתה הצעה לייסד את המעמדות באמצעות שילוב העניין בתוכנית הלימודים של מערכת החמ"ד – החינוך הממלכתי דתי.
וייס יצא אם כן ב"קול קורא להקמת 24 משמרות, לא לתת דומי לבורא עולם עד ישים את ירושלים לתהילה בארץ. ללכת מעיר לעיר, להעיר ישנים ולהקיץ נרדמים, ולהקים מעמדות של לויים, כוהנים וישראלים". וייס מציע להלחין את תפילת המעמדות, כך שבהדרגה תתחדש המסורת בעניין הזה. הלחן לשיטתו הוא באחריות הלויים, הגוף המזמר, כשלכל אחת מארבע התפילות היומיות של המעמד תולחן מנגינה משלה.
וייס מציע גם להקים חברה לעליה לרגל, מפני שלהבנתו אחד מתפקידי המעמד הישראלי (של אלו שאינם כהנים או לויים), הוא פשוט למלא את ירושלים ואת הר הבית בעולי רגל יהודיים בכל ימות השנה. במוקד פעילות המעמד רואה וייס את מסע העליה לרגל לירושלים, אותו יבצע כל המעמד כאיש אחד. "החברה תגדיר מהו ההבדל בין עולה רגל לבין תייר רגיל, תיזום ותעודד יהודים לעלות לרגל, לבצע מסלול ולהירשם בספר עולי הרגלים". לפי הצעתו, עולה רגל יזכה להנחות כלכליות משמעותיות על ההוצאות שיוציא בירושלים, בערך חמישית מההוצאות על לינה, הסעדה, קניות וביקור באתרים שייכללו ברשימה. וייס מציע גם לייסד כרטיס אשראי מיוחד לעולי הרגלים, ולהכריז על ירושלים אזור חופשי ממע"מ.


להרשמה למיזם המעמדות
"בידינו לתקן הרבה מן החורבן", כותב וייס, "ולהעצים מאוד את עבודת המקדש גם בזמן הזה במצב הזה ובתנאים האלה", כלומר בהעדר מקדש. "לשם כך נדרשת הקמת מערכת ארצית אזורית שעניינה למקד בלבנו את עניין המקדש. אם יש את נפשנו למצות את האחריות האישית והמוסדית של הדור שלנו, עלינו להחזיר את עבודת המעמדות לא רק כטקס, אלא כדי לכוון למקום אשר בחר ה'".
"יש להניח שכל חיי הקהילה והמחויבות לקדושה ישתנו מן היסוד", הוא מעריך, ומציע להדפיס סידורי תפילה חדשים שיכילו את תפילת המעמדות. "הקמת משמרות-מעמדות לכל התפקידים הקשורים לתקופה שבה המקדש נפקד-נוכח בכדי שיחדל מנפקדותו, מבטיחה התעוררות רוחנית, התחדשות בעבודת ה', תוספת קדושה".


להצעות ולתגובות בעניין המיזם: [email protected]

[זבול]

[אוצר החכמה]

יפה! אין יום בלי איזה רעיון חדש!

[עשוי לנחת]

וכמובן, אל תשכח לעדכן את המשיח שלא יטרח לבוא, אין לו עבור מה. הכל כבר יש לנו; בית המקדש, אנשי מעמד, סנהדרין ואפילו קטורת - סמים ולבונה...

[זבול]

בעצם אינכם מעודכנים כבר כמה מאות בשנים...

הראשון שבאחרונים למשל הרב אלקלעי זצ"ל והרב קלישר זצ"ל, ולאחריהם רבות וכמו הגאון הנפלא הרב רייניס זצ"ל, המשך חכמה, רמ גימפל יפה, ר"ש סלנט, זצקולה ועוד מאות גאאונים וקדושים שרפי מעלה אשר מפיהם אנו חיים אשר איננו מגיעים לשולי קרסוליהם, וגם גדולי ישראל המקובלים על כל שכבות העם העריצום מאד, כבר כתבו בספריהם הק' אודות תהליך זה, וכתבו בפרטיות איך האמונה מתבססת על דעה זו, ואיך צריכים להאמין במשיח, ומה מושגה, ועמלו וטרחו בעדה, וגם מיישבים בטוב טעם ודעת ביראת ה' איך מתיישבים כל קושיות סרק והבל...

הבחירה בידכם.

[חכם באשי]

זבול,
אולי תאיר את עיני, מה הנשים מחפשות במעמדי 'מעמדות' המתוארים במודעה דלעיל?
האם גם זה היה נהוג בזמן המקדש? אינני סבור. נראה יותר שזה חלק מתפיסת העולם הפמיניסטית שחלק מהציבור הד"לי נשבה בה.

[אוצר החכמה]

למה אתה חושב כך? איך הנשים בזמן המקדש ידעו להכין תוף מרים "מעוצב" אם לא למדו בקורס בגוש טלמונים, שלא לדבר על השאלה איך דילגו על הרקדה מקפיצה ומשמחת, בת שתין כבת שית לקול טבלא ריהטא!