שיטת ר"ח (מובאת גם בתוס') שקושית ורמינהו היתה לגבי מקצת פירות בכלי ומקצתן ע"ג קרקע, שבברייתא הראש/ונה כתוב ששיכים לבעל הכלי ובשניה ששייכים למוצא.
ולא התבאר איך ר"ח יסביר את תירוץ ר' פפא הראשון, הא דאישתייר פירות בכלי והא דלא אישתייר, שבברייתא השניה לא אישתייר, וא"כ משתנה כל הביאור בברייתא, ומה יהיה הביאור בה?
שאם נחזור ונסביר כרש"י, אז יקשה קישיית הגמ' כמו לדידן.
ואם נסביר כפשוטו, שמקבל רק את הכלי, א"כ מה החידוש בברייתא השניה ברישא "חייב להכריז". ועיין במהרש"א (בשלב הקושיא) שהפריעה לו נקודה זו אך מה שתירץ שם לא יועיל כאן.
נא עזרה דחופה מכל הלמדנים או בעלי גישה למקורות...
אני צריך ללמד את זה הערב !!!