בנאמנות טענת מיגו

[אריאל דוד]

היאך נאמן אדם בטענת מיגו והלא לאחר שנאמן בטענתו השניה א"כ כל רמאי יבוא לטעון טענה זו דאם רמאי הוא כ"ש דרוצה לטעון מיגו דבהכי נהמניה טפי?

[אוצר החכמה]

לא מובנת השאלה, יש לנו שתי טענות א ו ב ונאמן כשטוען א במיגו שיכול לטעון ב. ומדובר באופן שבטענה ב הוא נאמן אם יטען אותה, וקושייתך היא שאם כן כל הרמאין יטענו טענה א במיגו דטענה ב. אבל אם הם רמאים בלאו הכי יכולים לטעון טענה ב ולהפטר ובשביל מה צריכים לטעון טענה א במיגו דטענה ב. ומה שכתבת בהכי נהימניה טפי זה אינו נכון כי אין מאמינים לו בטענה א יותר מאשר אילו טען טענה ב.


יש מקרים שהשאלה מתעוררת כי יש סיבה שלא היה יכול לטעון כ"כ את טענה ב' או שיש בעייה בנאמנות שלו בטענה ב ואז באמת מקשים ע"ז (תוספות בכמה מקומות)

[היא שיחתי]

היאך נאמן אדם בטענת מיגו והלא לאחר שנאמן בטענתו השניה א"כ כל רמאי יבוא לטעון טענה זו דאם רמאי הוא כ"ש דרוצה לטעון מיגו דבהכי נהמניה טפי?

שאלתו המפורסמת של העילוי ממיצ'ט בספרו

[אוצר החכמה]

אולי תבאר לי מה השאלה כי כאמור למעלה אני לא מבין אותה.

[היא שיחתי]

זה גלגל
בבסיס מדובר בטענות שאין להן נאמנות מאיזו סיבה שתהיה
וכעת הוא בא להמציא להן תוקף בהוכחה שאם היה שקרן היה טוען אחרת
וכעת יש גלגל
אם תאמר בתור עיקרון שנאמן תמיד בטענה השניה אם כן אין כבר הוכחה שאינו שקרן שכן נאמר ששקרן הוא ומה שבחר טענה זו הוא משום שאין לו הבדל בין הטענה שנאמן בה בלי המיגו ובין זו שצריך בשבילה מיגו
ואם נחליט מפאת כן שלא להאמין לו לעולם אזי ביטלת פרשת מיגו

[היא שיחתי]

עכ"פ אני משער שיש לך גישה לאוצר, בשונה ממני
אז לפי המפתח נראה שזה בעמוד קיא
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?155814&&page=11
אם תוכל תעלה לכאן

[אוצר החכמה]

הוא אומר משהו אחר לגמרי הנה הקישור לדבריו http://www.otzar.org/aspcrops/155814_127_0704301184-152013.asp

הוא מסביר שיש שני מצבים, מצב שבו הוא נפטר משתי הטענות ואז הוא פטור רק מכוח מה לי לשקר שאומר שהיה יכול לטעון את הטענה החזקה, אבל גם בטענה החזקה אין זה משום שאנו בטוחים שהוא צודק אלא שרשאי לטעון כן ואז תופסת מוחזקותו, וה"ה בטענת המיגו צריך לצרף את מוחזקותו לטענתו כי כוח טענה זו הוא כמו הטענה החזקה. וזה גדר מיגו תמיד ולכן אין מקום לקושיית השואל כאן למעלה רק יש מקרה נוסף שטענת המיגו חזקה יותר כי מפסיד על ידה וממילא היא מהווה בירור על אמיתת הדברים לגמרי, ונפ"מ בין שני המצבים הוא לעניין שבועה כמו שמבאר והולך.

[היא שיחתי]

הוא שואל את השאלה בדיוק
רק שהוא מתרץ שלעולם מכח ספק הוא מחזיק בממון מכח המוחזקות
כמובן דבר זה אינו מובן כלל שכן מיגו שייך גם במי שאינו מוחזק
וכגון בראשונים שדנו במיגו להוציא או במיגו בעדים

[למאי_נמ?]

השאלה האם יש דרך לתרץ את קושייתו המפורסמת של העילוי ממייצ'יט בהסבר של נאמנות מסברא פשוטה של "מה לי לשקר", או שקושיא זו מחייבת לקבל מיגו של "כוח הטענה" (באחת הצורות שנסביר אותו).

יש לציין, שמצינו במקומות בודדים בש"ס (עי' קידושין נ. תוד"ה היה לו לומר; כתובות יג. תוד"ה רב אסי; שם טז. תוד"ה התם, במהרש"א ד"ה גמ' מכדי, ועוד) מיגו שהיה טוען טענה טובה, אע"פ שלא היה נאמן בה, יהיה נאמן בטענה הגרועה שטוען, וזה לכאורה ע"כ לא מטעם "כוח הטענה", וכבר עמדו בזה האח'.

[אוצר החכמה]

הוא שואל את השאלה בדיוק
רק שהוא מתרץ שלעולם מכח ספק הוא מחזיק בממון מכח המוחזקות
כמובן דבר זה אינו מובן כלל שכן מיגו שייך גם במי שאינו מוחזק
וכגון בראשונים שדנו במיגו להוציא או במיגו בעדים

הוא לא שואל את השאלה הזאת, הוא מסביר את העניין הברור ומכח זה מבאר את הרעיון שלו לגבי שבועה.

בא תסביר אתה, בכל מקרה של מיגו אילו היה טוען את הטענה החזקה מפני מה היה נאמן הלא אז אין לנו ראיה שדובר אמת?


(הנקודה הכמוסה בתוך דבריו היא שאנו נזקקים להבנה מסויימת של כח הטענה כמו שהזכיר למאי נפ"מ. אני לא חושב שיש בזה איזה שאלה (וגם הוא לא עשה מזה שאלה) שכן עניין זה ברור הוא כי כל טענות בע"ד להבדיל מעדים אינן נסמכות על השאלה אם הוא דובר אמת אלא אם יכול לטעון טענה זו. וממילא כל עוד שטוען עכשיו טענה שרמת השקר בה אינה גדולה מטענתו החזקה (זה עושה המיגו) יכול לטעון טענה זו כמו שהיה יכול לטעון את הטענה החזקה וזה פשוט וברור)
כמו שכתבתי למעלה יש מקרים שבהם מיגו מנסה לטעון שהטענה הזאת היא אמת אפילו שלא היה יכול לטעון את הטענה השנייה ועמדו על זה בתוספות וראה בדברי למאי_נפ"מ שציין מקומות אלו.

[למאי_נמ?]

בא תסביר אתה, בכל מקרה של מיגו אילו היה טוען את הטענה החזקה מפני מה היה נאמן הלא אז אין לנו ראיה שדובר אמת?

לא הבנתי את שאלתו. למשל, שומר נאמן בטענת נאנסו כי אין מי שמכחיש אותו (וכן כי לא שייך להביא עדים לאונס), אך לגבי טענת החזרתי שהלה מכחישו לא היה נאמן [בהפקיד בשטר], אך מכוח זה שיש לו טענה אחרת ואומר את הגרועה (שלאאמורה לזכות אותו) הוא נאמן.

כמובן, הסבר זה טוב לגבי אדם שיודע שהוא נאמן בנאנסו (למד חומש), אך לא מכיר את דין מיגו. הבעיה שמרגע שיש ונודע דין מיגו - בטילה הסיבה להאמין לו, וזו שאלת העילוי.

[דניאל]

בדר"כ הטענה שמועיל לה המיגו היא טענה גרועה ואדם איננו רוצה לטעון אותה בלי קשר לשאלה אם בי"ד יאמינו לו או או לא.
דוגמא: אדם הטוען שטרא זייפא הוא ומיהו שטרא מעלייא הוה לי ואירכס. למה לו להסתבך? הוא יכול להציג את השטר ולסתום את הפה!
דוגמא2: אדם האומר אין חטפי ודידי חטפי (ואין עד על החטיפה). בהנחה שהוא שקרן, גם אם בי"ד יאמינו לו - למה לספר סיפורי אלף לילה ולילה? הוא יכול פשוט להגיד להד"ם.
וכן כל כה"ג.

[אוצר החכמה]

בא תסביר אתה, בכל מקרה של מיגו אילו היה טוען את הטענה החזקה מפני מה היה נאמן הלא אז אין לנו ראיה שדובר אמת?

לא הבנתי את שאלתו. למשל, שומר נאמן בטענת נאנסו כי אין מי שמכחיש אותו (וכן כי לא שייך להביא עדים לאונס), אך לגבי טענת החזרתי שהלה מכחישו לא היה נאמן [בהפקיד בשטר], אך מכוח זה שיש לו טענה אחרת ואומר את הגרועה (שלאאמורה לזכות אותו) הוא נאמן.

כמובן, הסבר זה טוב לגבי אדם שיודע שהוא נאמן בנאנסו (למד חומש), אך לא מכיר את דין מיגו. הבעיה שמרגע שיש ונודע דין מיגו - בטילה הסיבה להאמין לו, וזו שאלת העילוי.

אסביר את כוונתי בשאלה

הוא יכול לטעון נאנסו כי אין מי שמכחיש אותו. אבל אולי הוא משקר? התשובה לזה היא שנכון אין אנחנו בטוחים שהוא אינו משקר אבל אין לנו גם סיבה לחשוב שהוא משקר. וכיוון שזה המצב אינו חייב שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה.
ועכשיו כשהוא טוען החזרתי המצב אינו כמקודם, שכיוון שאין לנו סיבה שלא להאמינו אנו מקבלים טענתו והמוציא מחבירו, אלא בטענה זו קיי"ל שאילו היא עומדת בפני עצמה אינה תופסת ואין אנו מאמינים לו וחייב לשלם. וכאן מגיע המיגו ומבאר שהרי כל מה שאנו מחייבים לשלמו הוא שמחמת שאחר מכחישו ואין לו יכולת לטעון שהחזיר וא"כ אנו מחזיקים אותו כמשקר. אבל אילו היה רוצה לשקר וליפטר הרי היה יכול לטעון נאנסו, ואז היינו מקבלים דבריו כדברים שאין לנו סיבה לפקפק באמינותם ופטור משום המוציא מחבירו. גם עתה שהוא טוען החזרתי אין לנו לטעון שוודאי משקר (מכוח ההכחשה) שהרי היכולת שלו לטעון טענה אחרת מעמידה אותנו בדיוק באותו מצב כמו קודם כי אם היה וודאי שקרן למה לא יטען טענה טובה יותר ויפטר. ברור שאין כאן בירור על אמיתת דבריו יותר משהיה לנו בטענת נאנסו כי כמו שטענתם וכמו שטוען תוספות שהבאת אם נחשיב את זה כיותר בירור א"כ כל אחד יערים. אבל גם אין לנו צורך ביותר בירור מאשר בטענת נאנסו, ולכן אין מקום להקשות קושיה כללית על טענת מיגו היאך היא עובדת.
ודבר זה לא היה צריך העילוי ממייצ'ט לבארו כי זה ברור לכל מי ששומע את המושג מיגו רק העילוי ממיצ'ט מדגיש שמכוח ההסבר הזה צריך לשים לב שא"כ התוצאה תמיד היא שבסופו של דבר אנחנו לא בטוחים שהוא לא משקר, אנחנו רק טוענים שהוא לא משקר יותר מאשר אם היה טוען את הטענה החזקה, וכשם ששם פטור מכוח המוציא מחבירו ה"ה כאן. וע"ז מוסיף שזה הסבר לחייב אותו שבועה כי מה נזק יש בבירור ע"י שבועה ומכאן ממשיך ומבאר שיש מקרים שבהם המיגו יותר חזק שאם היתה הטענה השנייה עדיפה לו, יש לנו הוכחה ממש שאינו משקר כי למה יפסיד את המקצת שמודה, ואם יש לנו הוכחה גמורה אז מסתבר שגם לא יצטרך להשבע וכולי.

[דניאל]

שהרי היכולת שלו לטעון טענה אחרת מעמידה אותנו בדיוק באותו מצב כמו קודם כי אם היה וודאי שקרן למה לא יטען טענה טובה יותר ויפטר

כמדומני שלא השיב כת"ר על הטענה שנטענת כאן מתחילת האשכול. והיא, שיש כאן מעגל כי כל הסיבה שטענת נאנסו היא טענה יותר טובה היא בגלל שבהחזרתי אינו נאמן אבל אם מאמינים לו בטענת החזרתי מתבטל המיגו כי יש לתלות שהוא שקרן ומה שלא טוען נאנסו כי אין בטענה זו שום עדיפות.
ולכן צריך להגיע לסברא שכתבתי בתגובה הקודמת

בדר"כ הטענה שמועיל לה המיגו היא טענה גרועה ואדם איננו רוצה לטעון אותה בלי קשר לשאלה אם בי"ד יאמינו לו או או לא.
דוגמא: אדם הטוען שטרא זייפא הוא ומיהו שטרא מעלייא הוה לי ואירכס. למה לו להסתבך? הוא יכול להציג את השטר ולסתום את הפה!
דוגמא2: אדם האומר אין חטפי ודידי חטפי (ואין עד על החטיפה). בהנחה שהוא שקרן, גם אם בי"ד יאמינו לו - למה לספר סיפורי אלף לילה ולילה? הוא יכול פשוט להגיד להד"ם.
וכן כל כה"ג.

ודו"ק.

[אוצר החכמה]

כי כל הסיבה שטענת נאנסו היא טענה יותר טובה היא בגלל שבהחזרתי אינו נאמן

לא הבנתי את המילים האלה, נאנסו היא טענה טובה בפנ"ע ואם יטען אותה יפטר בלי קשר לשום טענה אחרת שהיה יכול לטעון. החזרתי היא טענה גרועה בפני עצמה כי יש מי שמכחישו. כיוון שיש לו מיגו טענת החזרתי מאבדת את גריעותה כי כנגד ההכחשה עומד המיגו.




ולכן לא צריך להגיע לטענתך, ואין שום מעגל, ואין עדיפות בטענה הזאת על טענת המיגו. הנקודה היא שהמיגו עושה שאינה יותר גרועה מטענת המיגו ובזה שאינה יותר גרועה די, כי כשם שנאמן באותה טענה יכול עתה להיות נאמן בטענה זו אע"פ שאילולי המיגו היתה גרועה יותר כי המיגו מסלק את גריעותה.
בדוגמה שהביא למאי_נמ של החזרתי במיגו דנאנסו הטענה שלך קצת רופפת כי שם זה הפוך נאנסו זה סיפורים, והחזרתי היא הטענה שקל לטעון אותה.

[דניאל]

לא הבנתי את המילים האלה, נאנסו היא טענה טובה בפנ"ע ואם יטען אותה יפטר בלי קשר לשום טענה אחרת שהיה יכול לטעון. החזרתי היא טענה גרועה בפני עצמה כי יש מי שמכחישו. כיוון שיש לו מיגו טענת החזרתי מאבדת את גריעותה כי כנגד ההכחשה עומד המיגו.

אשרי שכיוונתי לדעתך, כי זו בדיוק טענתי (וא"צ להיתפס למילה 'סיפורים' זו היתה רק דוגמא, במקרה של החזרתי זו טענה גרועה כי יש שטר פיקדון). וכל מה שהארכת אחר כך לא ירדתי לעומק הדברים, אבל מכיוון שהסכמת איתי אני משער שהכל הולך אל מקום אחד.

[עושה חדשות]

היאך נאמן אדם בטענת מיגו והלא לאחר שנאמן בטענתו השניה א"כ כל רמאי יבוא לטעון טענה זו דאם רמאי הוא כ"ש דרוצה לטעון מיגו דבהכי נהמניה טפי?

שאלתו המפורסמת של העילוי ממיצ'ט בספרו

מצו"ב ב' קבצים מהגר"י סילמן מש"כ בענין זה, (ולענ"ד, צ"ע).

[עושה חדשות]

ומענין לענין.
רגילים לחדד התלמידים ולהקשות בפניהם למה כל מודה במקצת לא ייפטר מן השבועה במיגו דאי בעי עביד 'הילך'.
וה'עוקץ' הוא, דמהא דלא עביד הילך אין ראיה שאיננו שקרן, כי גם דובר אמת מותר לו לעשות הילך להיפטר מן השבועה.
וראה לדוג' בקובץ המצו"ב.
אמנם עי' שטמ"ק ב"מ ד"ד, רעק"א שבועות דל"ט, ופנ"י ב"ק דק"ז, שדנו בקו' זו, ולא מחכו עלה.
ונלאיתי להאריך במקומות נוספים שהביאו מיגו מטענה שאינה קשורה למידת אמת ושקר, וסגי בדוג' זו.
וע"כ דההימנעות מהילך גם מוכיחה כעין מה לי לשקר, כי השקרן ינצל כל קומבינה אפשרית, משא"כ דובר האמת והצדק שאינו מחפש להתחמק מן השבועה וכד'.

[מצטרף להנל]

הרב אוצר החכמה

טענתך טובה לגבי מיגו רגיל שבא להיפטר בטענה שווה לטענה שראויה להתקבל, אך הפוסקים כבר הכריעו (ש"ך ונתיה"מ בכללי מיגו, וכן הקצוה"ח בסו"ס פב ודלא כהסמ"ע) שמיגו דהעזה מועיל לאפטורי מממון למרות שנוח לו יותר לטעון את הטענה הלא טובה, ואמנם מהר"ן שאומר שטפי אמרינן מיגו לממון ומשו"ה אמרינן אפי' מיגו דהעזה אבל לשבועה מחמירים, אפשר להבין כדבריך. אך הפוסקים מביאים את הרשב"א (שו"ת חלק ב סימן רעג) וז"ל: ואף על פי שיש לבעל דין לחלוק על טעם זה, ולומר דאין כאן מגו. משום דטענה זו, יפה לו יותר. דאין כאן מי שיכחישנו עליה, ויכול להעיז פניו בכך. משא"כ בטוען מינך זבינתה דאין אדם מעיז פניו בפני מי שיודע האמת כמוהו. וכדרבה דאמר מפני מה אמרה תורה, מודה מקצת הטענה ישבע וכשאמרו בגמרא נאמן. מיגו דאי בעי אמר מינך זבינתה. לא אמרו, אלא כמי שטוען: קמאי דידי זבנה מינך. דדא ודא, אחת היא. דאם מעיז בכך, מעיז בכך. אבל כאן, דליכא למימר הכי, לא. מ"מ, כל שבא להחזיק בדבר הידוע לחברו, אם אתה חושדו דשלא כדין בא להחזיק בו, כל שמעיז פניו בכך, יעיז ויעיז בכל טענה, ואף בטענת מינך זבינתה. ע"כ
ומדבריו נראה שבאמת אין במיגו שום הוכחה או אפי' הסתברות שהוא דובר אמת, ואפי' לא באותה רמת אמת של הטענה השניה, אלא כיון שגם כך איננו יכולים להוציא ממנו ממון, לכן 'מוותרים' לו על החוב, או בעגה ישיבתית - כח הטענה.

[איש טלז]

מה שהעיר בעל העושה חדשות להוכיח מדינא דהילך , בפשוטו כוונת כל הראשונים לדינא דשו"ע חו"מ סימן פז' סק"ג דכשבא לפטור עצמו מהילך ליכא בזה פטורא דהילך [ויסודו הוא דינא דמערים שמתבאר לגבי קדמה הודאה לתביעה] וא"כ לו היה עושה הילך כדי להפטר היה עושה שלא כדין דאין בזה פטור הילך וא"כ שפיר יש לו מיגו ככל מיגו ובזה הקשו הראשונים דיהא לו מיגו שיעשה הילך דלו היה שקרן היה עושה זאת ודוק

אכן שו"מ שעדיו דברי בעל העושה חדשות צדקו שמצינו כזה מיגו שהגם שהיה אמיתי יכול היה לעשות [ול"ח שקר] ולא עשה מ"מ לו היה שקרן היה חושב גם על זה, והוא בשער המשפט סימן פח' סקי"ג שהקשה למאי דקיי"ל דבעינן שיודה בדבר שבמידה א"כ כל מודה במקצת יפטר ע"י שיש לו מיגו שיודה בדבר שאינו במידה [ושם ילה"ק אמאי לא עשה כן וע"כ שלא חשב ע"ז ומ"מ דנו האחרונים שיהא בזה מיגו ]

[פרי יהושע]

היאך נאמן אדם בטענת מיגו והלא לאחר שנאמן בטענתו השניה א"כ כל רמאי יבוא לטעון טענה זו דאם רמאי הוא כ"ש דרוצה לטעון מיגו דבהכי נהמניה טפי?

מפוסם בשם ההעליו ממיש'ט כמובן שאם מיגו "כח הטענה" לא קשה מידי

[יחיאל מ]

זה נכתב באתר ילפותות YALFUTOT.CO כמדומה שעל פי האמור שם מוסברות הרבה בעיות

שבועות ל''ד:

הוחזק כפרן, כח הטענה. מיגו



[ויתיב רב יהודה וקא מיבעיא ליה מנה מניתיך בפני פלוני ופלוני] ועדים רואין אותו מבחוץ מאי א"ל רב המנונא והלה מה טוען אי אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן (שהרי ראו אלו שמנה לו ואף על פי שאינן יודעין אם הלואה אם מתנה) אי אמר אין שקלי ודידי שקלי כי אתו עדים מאי הוי. ובשו"ע חו"מ סי' ע"ט ס"ד, הוחזק כפרן ואם יטעון אח"כ דרך מתנה נתנם לי או פרעון היו אינו נאמן אבל אם טען תחלה אמת שקבלתי ממך מנה אבל במתנה היו או בפרעון חובי נאמן כיון שאינו מכחיש העדים ונשבע היסת ונפטר.





א) בגדר הוחזק כפרן.

עי' שו"ע שם ע"ט ס"ה, ודוקא לאותו ממון הוחזק כפרן אבל לא לממון אחר ונאמן עליו בשבועתו כשאר כל אדם. ומקורו בהגהת מיימוני טו"נ פ"ו בשם רב האי גאון, והוא למד מב"מ י"ז., מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון וכו' אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי ואמרי אין כתב לה לסוף אמר להו פרעתיה אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה הוחזקת כפרן לאותה איצטלא.

וכ' רב האי גאון (בתשובות שערי צדק הובא באוצר הגאונים ב"מ י"ז.), אומרים לו אילו אמרת מתחלת דבריך לויתי ממנו ופרעתי לא היו העדים מועלין עליך כלום דקיימא לן המלוה את תבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים עכשיו שכפרת מעיקרא כבר נתחייבת בממון והרי העדים מעידי' שיש עליך. ע"כ.

נראה ההסבר שכל שלא טוען הנתבע דנים שנתינת המעות היתה בפני עצמה, כלומר לא היתה מחשבה לתת לשם מתנה ולא היה מִלְוֵה קוֹדֵם שזה פירעונו, זו הסתָמוּת, ממילא המקבל חייב להחזיר.

כאשר הנתבע אומר שזו מתנה בכוחו להביא להתחשבות באפשרות שזו מתנה.

זה קיים כל זמן שהאמירה שנתינת המעות היא מלוה נמצאת בשלב של הַחְזָקָה בשיקול של אי הליכה אחר אפשרויות שאינן ידועות. כאשר הנתבע נמצא משקר שוב מחליטים שאין אפשרויות אחרות והמצב של מילוה נעשה מוחלט. ונעשה קם דינא. נגד מצב מוחלט אין טענה חדשה של הבעלים מועילה.

כלומר, לפני טענת הנתבע, הליכה אחר הסתָמוּת אינה מצב מוחלט ובכח הנתבע להעלות אפשרויות המערערות את המצב. כשהמצב הוחלט, אין טענת נתבע כשלעצמה מערערת אותו.



ב) מקור בתורה שבכח טענה של הנתבע ליצור התחשבות באפשרות שהיא אמת.

עי' מש"כ ב"מ ד'. עד אחד, בשיטת רש"י רבינו אפרים והר"י מיגאש שאין עד אחד מחייב שבועה אלא בתביעה בטענת ברי. המקור בתורה לזה הוא דרשת לא יקום ע"א לכל ממון וכו' שנדרשת אבל קם לשבועה. טעם שלא נדרשה שקם למשהו אחר, הוא משום שיש ספק אם לדרוש שבועה בע"א מק"ו ממודה במקצת, בגלל פירכא שיש בק"ו.

(עי' תוספתא שבועות פ"ה ה"ג אר"י קל וחומר ומה אם במקום שאין פיו מצטרף עם פי אחד למיתה הרי הוא נשבע על פי עצמו מקום שפיו מצטרף עם פי אחד למיתה אינו דין שישבע על (פי עצמו) [פיו] מה לנשבע על פי עצמו שכן משלם על פי עצמו ישבע על פי אחר שכן אינו משלם על פי עד אחד תלמוד לומר לעון אין קם אבל קם לשבועתו).

ספק יוצר עדיפות להִדָּרְשׁוּת.

כיון שאם הק"ו נלמד היה דיו וכמו שמודה במקצת אינו אלא טענת ברי (עי' מש"כ שם, ועי' לשון הרמב"ן גיטין נ"א:, אבל שיהא מחוייב בטוען שמא משום הודאתו של זה לא עלה על דעת) כך ע"א שלמד בק"ו לא יהיה אלא בטענת ברי. ומזה הספק אם ללמוד בק"ו אינו אלא בברי. לכן גם מה שנלמד בגלל הספק אינו נלמד אלא בתחום הברי.

אילו לא היתה סברא לחלק בין טענות ברי ושמא היינו אומרים שהספק יצר לימוד ושוב הלימוד עומד בפני עצמו. אבל כיון שיש סברא שטענת ברי קרובה יותר להיות אמת מטענת שמא, (עי' כתובות ט"ז., כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ברי ושמא דמי, ורש"י קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו), שוב אין מזה שמתחשבים בטענת ברי כדי שעד אחד ישביע, ראיה ללמוד התחשבות בטענת שמא לצורך זה.

זה מקור שטענה של בעל דין היא דבר שיש להתחשב בו.



ג) הלימוד לדברי רב האי גאון לחלק בין התחשבות בטענה קודם שנתחייב ממון ובין לאחר שנתחייב ממון.

עי' ספרי דברים פיס' ט"ז, ושפטתם צדק צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות משל זה עוטף בטליתו וזה אומר שלי היא. ובפירוש הראב"ד שם, כלומר מי שמוחזק בדבר יהא עומד בחזקתו והוא אינו צריך שום ראיה אלא התובע והיינו דקא אמרי המוציא מחבירו עליו הראיה.

ועי' ב"ק מ"ו: מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר (שמות כ"ד (מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא אלא קרא לכדר"נ מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם. והסברא שם צריכה בירור איך היא מיתרת את הלימוד מ"מי בעל דברים". גם הלימוד ליגיש דבריו אליהם פשוט יותר, אין מוספים עניין ראיה שלא נזכר בפרשה.

וכתבנו, ב"ק נ"ו: סברא הוא, שדרשת הספרי ש"ושפטתם צדק" נדרש להעמדה בחזקה, בנוסף על עיקר הפירוש, הוו מתונים בדין, משום ש"ושפטתם" יכול להתפרש על פעולת השפיטה, מתונים בדין, וגם על מסקנת השפיטה, חזקה. (כעין "בצדק תשפוט" שנדרש שלא יהא אחד עומד ואחד יושב וכו', וגם לדון כל אדם לכף זכות) אכן זה רחוק, וספק אם לדרוש וזה מביא לדרוש את בעל דברים יגש ליַגִּישׁ טענותיו, בנוסף על הדרשה הפשוטה יותר יגיש את דבריו. ופשט דכאיב ליה כאיבא וכו', שרק הכואב ניגש לרופא. בסתם בחזקת בריא.



ד) "ושפטתם צדק" הנדרש גם להעמדה בחזקה, אין הכוונה שתמיד מעמידים בחזקה. הריהו כמו בצדק תשפוט הנ"ל, שבינונים נידונים לכף זכות רק באפשרות קרובה. זה המשמעות של "לשפוט" בצדק.

כיון שצריך "לשפוט" בצדק, ואחר שלמדנו שיש חשיבות לטענת בעל דין שוב אומרים שאין מקיימים "ושפטתם צדק" להעמיד בחזקה אלא אחר שמתקיים ראש הפסוק, שמוע בין אחיכם, שנדרש בסנהדרין ז':, אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו.

(ואין זה כמו בצדק תשפוט הנ"ל שדרשה שניה מנותקת מהרישא לא תעשו עול במשפט)



ה) כיון שלמדנו שצריכים לשמוע את טענת הנתבע לפני שדנים "צדק" היינו חזקה, שוב המקבל מעות בסתם אין לגביו קביעה שהוא חייב והוא יכול לטעון פרעתיך. אכן אם טען להד"ם והוכחש, מיד נעשית קביעת "צדק" היינו הליכה אחר הסתמת שהיתה רק נתינת מעות ולא דבר שאינו ידוע, ושוב אין טענה בסתם מחייבת התחשבות.



ו) בדברי רב האי גאון שיש כח לעצם טענת בעל הדין קודם שנקבע הדין בבי"ד, יש להסביר את עניין המיגו.

עיקר עניין מיגו הוא נזכר בש"ס כמה פעמים בלשון מה לי לשקר. עי' ב"ב ל"א. וברשב"ם, יבמות קט"ו. ובתוס' ועוד. כלומר כשיש מיגו גדלה ידת הנאמנות של הטוען.

אכן כבר כתבו אחרונים שמיגו יש בו כוח לטוען, והוכיחו מהא שטענינן ליורשים טענה שיכול היה אביהם להאמן בה במיגו אף שלהם אין מיגו ואין אומדנא שאומרים אמת. וכן מוכיחים ממרדכי ריש ב"מ שאין אומרים מיגו מתוך שיכול היה לטעון טענה בממון אחר, אף ששם יש ראיה שאומר אמת.

על פי דברי רב האי גאון נֹאמַר, שכל זמן שלא שמעו את המוריש לא נקבעת חזקה, "צדק" ומתחשבים בטענת המוריש כאֶפְשָׁרוּת. כאשר יש למוריש מיגו מצב הממון פחות ברור. אם מת המוריש ולא היתה שמיעה של טענותיו נשאר הממון במצב הלא ברור הזה ועל פיו קובעים את ה"צדק". לכן הטענה שאביהם יכול היה לטעון מזכה את היתומים.



ו) מקור עניין מיגו.

אחר שלמדנו שטענת ברי עדיפה מטענת שמא משום שקרובה יותר להיות אמת. שוב יש לנו לומר שבמיגו שקרוב יותר להיות אמת יהיה כח גדול יותר. לכן בכוחו להטות יותר את המצב שעל פיו נקבע ה"צדק".

ועי' לשון ראבי"ה סימן תתקנז [א], דהא דהימניה רבה היינו משום מה לי לשקר והימניה דהוה שטרא מעליא בידיה ואירכס "נעשה על ידי מיגו כאילו השטר הכשר בידו".

ההיסק שבו נקבע שבכח טענה עם מיגו לא הולכים אחר "הצדק" שהיה אילו רק טענן כל אחד שהחפץ שלו, ולא יותר. אולי נלמד מאותו פסוק, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק.

מהפסוק ניתן להסיק שקיים מצב המחייב שפיטת צדק וקיים מצב שבו יש שיקולים המכריעים את קביעת המצב כ"צדק". היינו יש כעין הכחשה בין שמוע בין אחיכם צדק ובין שמוע בין אחיכן ושפטתם. טענות בעלי הדין יש בהן בהכרח או טענת ברי או טענת שמא לגבי עצם החיוב. בנוסף אפשר שיכילו ראיות וחיזוקים שונים. כיון שצריכים לחלק בין המקרים אומרים שכל שיש טענות בלבד, אומרים "צדק" חזקה, וכל השאר "שפטתם" כלומר דיון מכח מה שמעבר לעיקר הטענה האם להשאיר את החפץ בחזקתו.

מיגו הוא שיקול מֵעֵבֶר לטענה הבסיסית והוא מעביר את ההכרעה לצד השני.



ז) בבא קמא קי"ח., איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ור"נ ור' יוחנן אמרי פטור רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה.

רב הונא ורב יהודה האומרים ברי ושמא להוציא יסברו שסתם טענה אינה כוללת שמא, ולא על זה נאמר "ושפטתם צדק" להעמיד בחזקה. או יותר טוב, ב"ברי ושמא" ההבדל בין הטענות הוא עצמו ראיה, ונכלל בכלל ושפטתם.

[עושה חדשות]

שיעור מאת הגר"ש אלתר
http://beinenu.com/lessons/%D7%91%D7%92 ... 7%92%D7%95

[דמשק]

מו"מ בגדרי נאמנות מיגו מהגאון ר"ש אלתר שליט"א
עם הגאון רמ"מ שפרן שליט"א

[פלוריש]

מו"מ בגדרי נאמנות מיגו מהגאון ר"ש אלתר שליט"א
עם הגאון רמ"מ שפרן שליט"א

הרחבת המשא ומתן נמצאת כאן: [נמחק כי זה ירד מהרשת, הקבצים וההקלטות מובאים בהמשך האשכול]

[מה שנכון נכון]

ע"ע בית ישי סי' קיא.

[לענין]

מו"מ בגדרי נאמנות מיגו מהגאון ר"ש אלתר שליט"א
עם הגאון רמ"מ שפרן שליט"א

הרחבת המשא ומתן נמצאת כאן: https://cloud.mesergo.co.il/umail/?page ... 5wlM1iEH5o

שני קבצים מתוך הנ"ל (למי שחסום לו).

בענין מיגו מאת הגאון רבי ישראל בונים שרייבר שליטא.pdf

(232.61 KiB) הורד 226 פעמים

הגה''ג רבי דוב לנדו - בענין מיגו.pdf

(63.23 KiB) הורד 190 פעמים

[נחומצ'ה]

הא לכם שיעור נפלא מן הכתובים, בין הגאון ר' שאול אלתר לדיין רמ"מ שפרן שליט"א
זה אומר בכה וחבירו משיב עליו בכה

[סגי נהור]

viewtopic.php?f=17&t=13320#p672423

[פלוריש]

מו"מ בגדרי נאמנות מיגו מהגאון ר"ש אלתר שליט"א
עם הגאון רמ"מ שפרן שליט"א

הרחבת המשא ומתן נמצאת כאן: https://cloud.mesergo.co.il/umail/?page ... 5wlM1iEH5o

שני קבצים מתוך הנ"ל (למי שחסום לו).

אביא משם את שאר הדברים:
השיעור של הרב מנדל שפרן: https://drive.google.com/file/d/1VQwxWq ... jmaU9/view
השיעור של הרב שאול אלתר: https://drive.google.com/file/d/1rVhI3c ... kkcAa/view
הסימן על מיגו מתוך ילקוט שיעורים של הרב שאול אלתר:

שיעור בענין מיגו - ילקוט שיעורים סימן ב.pdf

(5.18 MiB) הורד 193 פעמים

ודפי מקורות:

__כולה וחצייה + מילואים.pdf

(3.09 MiB) הורד 177 פעמים

שיעור מאת הרב ישראל מרדכי אלתר: https://drive.google.com/file/d/1V1pyJu ... YauzG/view
אוסף שיעורים מישיבת פני מנחם: https://drive.google.com/drive/folders/ ... B5L8jfX0Fw
בנוסף, צויין שם מערכה מהגר"ש אלתר, מימי חורפו, פורסמה ב'קובץ שיעורי תורה' שיצא לאור בשנת תשל''ו, עמוד קנו (נמצא באוצה"ח)

[לענין]

ברכות לרב עזריאל שבמסירות ובשקדנות ובחריצות, מאחד וממזג את האשכולות, לתועלת תופסי תורה, בדור זה ובדורות הבאים בעה"י.

[עזריאל ברגר]

מאחד וממזג את האשכולות, לתועלת ... דורות הבאים בעה"י.

אכן אחד השיקולים העיקריים שלי בהחלטות על מיזוג אשכולות הוא: מה יהיה יותר לתועלת הגולשים של "הדורות הבאים", וכפי שמקובל אצלנו המתכנתים לומר "לפעמים ה"מישהו האחר" - הוא אתה בעצמך, בעוד חצי שנה...", כלומר: גם מי שעכשיו היה חלק מהדיון באשכול, ייתכן שיהיה לו יותר נוח בעוד חצי שנה לקרוא את האשכול הממוזג...

וכמובן שלפעמים יש טעויות, וידוע מארז"ל "טעות - לעולם חוזר", כלומר: תמיד צריך לתקן טעויות. ובדרך כלל - אפשר לתקן.
ולכן אם יש הערות על מה שעשיתי - אפשר להעיר לי באופן המועיל.

[פולסברג]

מצורף מאמר נפלא על מיגו כח הטענה.
להחיות בהם נפש כל חי!

[י. אברהם]

הראב"ד (בהשגות על הרי"ף כתובות דף מ') מסתפק לענין קנס, אי תפס וליכא עדים בתפיסתו דיכול לומר להד"מ, אי המיגו חשיב כעדים לחייב בקנס, או לא.
ומש"כ הראב"ד בביאור צדדי הספק אינו מבואר כל צרכו ע"ש.
ובחידושי ר"ח מטעלז (ב"ק סי' יד) כ' דהראב"ד מספקא לי' אי מיגו הוא בירור שטוען אמת או כח הטענה.

והנה הראב"ד מסיים "הא מלתא אסתפקא לי בדיני קנסות ולא איתבררא גבאי כהוגן עד יבא ויורה צדק לנו".
נמצאת אומר שאליהו יברר לנו מהו הפי' האמיתי במיגו...

[פולסברג]

עיין פה ותמצא נחת

https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?f=5&t=45090

[יוסף חיים אוהב ציון]

זה באידיש חבל.

[פולסברג]

הכתבה הוא באידיש, אך מלונקק לשיעורו של רבי שאול אלתר בישיבתו הרמה - בעברית, והדברים שמחים כנתינתם.