זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם (כְּגוֹן זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר – רש"י).שמואל שלומוביץ כתב:הכהנים הם שלוחי דידן לאוכלו.
זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם (כְּגוֹן זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר – רש"י).שמואל שלומוביץ כתב:הכהנים הם שלוחי דידן לאוכלו.
שמואל שלומוביץ כתב:שאלתך צודקת מאד.
לעומתם איל המילואים שלמי ציבור הוא וקדשי קדשים.אליהו חיים כתב:קרבנות הנשיאים קרבן יחיד ולא ק"צ.
ואלמלא דברי רש"י, היו מתפרשים דברי רבא דהכי קאמר: שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין, ושם נולד הבן, ולפיכך לא ניתַּן למולו בשעת עשיית הפסח..השוחט כתב:עב:
אביו ואמו חבושין. וברש"י שעליהן מוטלת חובת מילה.
ולהעיר מלשון רש"י בפ"ק דזבחים (ה ע"א ד"ה 'אשם'): שֶׁמְּכַפֵּר עַל לָאוִין הָאֲמוּרִים בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְהֶקְדֵּשׁ וְשִׁפְחָה חֲרוּפָה.מיללער כתב:המלקות היא על איסור אשת איש.
א. שמא תביננו כיצד מתחוור שינוי הלשון?שמואל דוד כתב:א. לפי זה מובן לשון רש״י בכתובות לט: בת רב חסדא - אשתו של רבא. בת אבא סוראה - דביתהו דרב פפא.
ב. עיין בהר צבי ומשמר הלוי עמ״ס כתובות מש״כ בזה.
לא ידענא מאי קאמרו ליה ומאי קמהדר להו.שמואל דוד כתב:אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן?
אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה.
ברוך אתה לשמים!אשרי יושבי ביתך כתב:עמד בשאלה זו מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קלח).
דם העלייה.yankev כתב:לאפוקי מה?
עזריאל ברגר כתב:עוד דוגמא: הפטרת פרשת בשלח.
לא כי, אלא העונש הוא לאשה נטו. תדע, שהנאנסת אינה נאסרת על האונס.עזריאל ברגר כתב:זהו עונש (גם ובעיקר) לאשה ולא רק לבעלה.
צופה_ומביט כתב:איך צריך להתייחס לדברי הרמב"ן הבאים?
ואני תמה מאד, שזה המאמר בעצמו הוא בפרק כיצד מעברין, ופליגי בה רב ושמואל.
אולי אינו רלוונטי לַספר הנדון, אבל מאוד מאוד רלוונטי לאישיותו של פלוני אלמוני:איש_ספר כתב:מה אמר פלוני או אלמוני, לא מעניין ולא רלוונטי.
'שחר' ו'ערב' - לשון המקרא, 'שחרית' ו'ערבית' - לשון חכמים.yankev כתב:במשנה לפעמים כתוב בשחר ולפעמים כתוב בשחרית, מה ההבדל ביניהם?
א. כלום 'מורי ה"ר (=הרב רבנו) דודי' איננו ביטוי מעוקל?בן מיכאל כתב:בערקע חייט כתב:תוספות ב"מ הן תוספות טוך, ובהם מצוי כינוי זה והוא רבי חזקיה (ממדיבורג) [ממַגדֶבּוּרג].
המלומדים של 'עוז והדר' הבינו שהוא חכם ששמו 'דּוֹדַי' (כך מנוקד במהדורתם בתוס' פרק כל הנשבעים).באמונתו כתב:עיין המצורף פה.
הלל אפשר לקרוא מהלך, וממילא אין שינוי מקום ענין לו כלל.עזריאל ברגר כתב:האם מותר לעבור מחדר לחדר באמצע ההלל?
ובמדה השמינית אתה למד, כי ללמד על הכלל כולו יצא.חברא כתב:אני מתפלא מאד - זה פשוט לא כתוב שם!
מקרה רהוט יותר היה לו לתפוס: אכל כזית חלב ביוהכ"פ והפריש קרבן ואח"כ השלים לכותבת.מיללער כתב:מצאתי שדן בזה הגריד"ס מבוסטון זצ"ל.
לא הבנתי מה טענה היא זו. וראה מה שכתבתי במקום אחר:מיללער כתב:חידוש כזה לא היה צריך הרמב"ם להשמיענו בהל' שגגות?
אכילת שתי חתיכות חלב בשתי ידיעות – כמוה כאכילת חלב ונותר, ואם אכילת חצי הזית של הידיעה השניה מתכפרת עם האכילה הראשונה, הוא הדין אכילת חצי הזית נותר מתכפרת עם אכילת החלב.מיללער כתב:האם לא יהי' חייב חטאת על אכילת נותר?
קשיא.יהודה בן יעקב כתב:בסוף הדברים המצוטטים לעיל כתב: כ"א בספרי לא תשיך לאחיך, אין לי אלא לוה;
הנדון של הרב מקניגסברג הוא מלת 'תשיך' שבפסוק 'לנכרי תשיך', שהרבה פירשוהו (בשונה מ'תשיך' שב'לא תשיך לאחיך') במובן 'תשוך'.יהודה בן יעקב כתב:לביאור תיבת 'תשיך' שהולך על הלוה, אי"צ לראיות מרש"י, בשעה שיש ע"ז גמרות מפורשות.
לא כי, אלא המצרים הפעילו את ישראל שיפעלו (שישאלו מהם).מעט דבש כתב:'וישאילום' הכונה שבני ישראל גרמו למצרים להשאילם.
מַטעמת:דודי צח כתב:יש פשט פשוט, ויש דרש הנובע מתוך עמקות והבנה של חז"ל אשר 'דרשו חקרו וחיפשו' בתוך מעמקי הפשט, ומצאו יסודות לבנות את דבריהם, הן באגדה, וביותר בהלכה ובשמעתתא.
אדיר! Super בלעז.דודי צח כתב:ב. מפרשים רק כרש"י.
ג. מהו 'פשט' ומהו דרש.
ההולכים בדרכי הרב ומידבקים במדותיו – תלמידי־אמת הם, ואשר אינם הולכים בדרכי הרב ואינם מידבקים במדותיו – תלמידים גרורים הם.נוטר הכרמים כתב:האומנם בהטלת רפש ובוץ על תלמידיו של מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל תצאו ידי חובת 'הכרת טובה'?
שאלה טובה על דעת ר"ת.עזריאל ברגר כתב:אילו היו כל מתפללי בית-הכנסת במצב שאסור להם להפסיק לדברי הרשות - לכאורה חובה על אחד מהם לומר "כהנים".