פורום אוצר החכמה

כלומר כמובן שצריך לחייב עצמו בקרן

אכן קימא לן שלא צריך.לחייב עצמו בקרן. אך אין ראיה שאינו יכול להפטר בכך.

ומנין שצריך להודות בקנס דווקא והלא אינו מתחייב בו כלל ומצד הודאת בעל דין של הקרן אין כל הבדל כנל.

תיקון: הודה

או שכן הודעה בקנס משום שאין נפקא מינא לענין תשלום הקרן. וחייב עצמו בקרן.

כמובן באו עדים שגנב, והשאלה היא האם חייב בכפל או שפטור משום שהודה בקנס - כלומר בממון חבירו שתחת ידו.

נסתפק לי, גנב שהודה בממון אחרים שתחת ידו, אך אמר שלא גנבו אלא לקחו בחזקה כדין גזלן שאינו חייב בכפל, האם פטור כדין מודה במקצת משום שהודה בתשלום קרן לחבירו ושיש מממנו בידו, או חייב שלא הודה בגניבה.
האם הספק ידוע? יש מקורות?

הדבר פשוט שלא ירוויח דבר שהרי יתכן שהוא מבטל את עיקר מצוות המילה ואם ידחה יהיה רק בספק איסור שיתוקן לאחר מכן.

יתכן שכוונתו שחל עליו החיוב לנהוג כפי מעשיו, לגבי העולם אין חזקה על התוצאה אבל יש לאדם חיוב לנהוג על פי המעשה שהתחיל לעשות. ראה מה שכתב בזה הבית ישי לגבי דיבור מבטל דיבור בקידושין נט.

ברכ"ש ב"ב סי' ז כתב כמו שאמרתי. שוב ראיתי שבלא"ה קשה משום קושיית רעק"א והבית יעקב, שהקשו שהיה אפשר להעמיד ביתומים שירשו תרומה מאביהם.

כלומר כתב שנהנה הוא מלווה הכתובה בתורה

כמדומני שכתב בדיוק להפך מדבריך וכן מבואר להדיא שם בסוגיה.

הקצות החושן [סי' רמ"ו ס"ק א] ייסד שישנו חילוק בין דין מזיק ובין תשלום מצד נהנה כשעושה ברשות הבעלים. בדין מזיק, אם עושה ברשות הבעלים, אינו נחשב מזיק כלל ופטור גם בלא דין המחילה של הבעלים, מצד עצם זה שעושה ברשות. ואילו לענין תשלומי נהנה [וגם שמירה, בגמ' ב"ק צג,א עי"ש] צריך מחילה מפ...

יש מעשה שהוא השתוקק ללמוד במורה עם הברוך טעם, שמצדו היה מקפיד לנעול את הספר בארון. עד שפעם אחת ברוך טעם שכח לנעול את הספר וכשחזר, מצא את חתנו לומד בו. אז הסכים ללמוד איתו בחברותא, וכמדומני שאמר שמלבד לימוד זה, לא למדו פעם נוספת.

לעניין איסור והתר כתוב בפוסקים שבשבת גם עשיר נחשב לצורך מרובה

הדבר פשוט שמקנה עובר אינו קונה בשר אלא את צורתו ותואר (וכעין זה ברק"א שם אלא שכתב לגבי קידושין אך קיים גם במכירה).

שוב, הוא מקבל שכר שמותנה בהיות הקידושין, על כן נמצא שהוא נוגע בשעת העדות. אמנם הוא לא מקבל שכר כדי להעיד אך אם יעיד אחרת יקחו ממנו את שכרו.
מה שייך חוזר ומגיד?! וכי נחקרה עדותו?!

לגבי חולצות וסוודרים שבזמנו, שהמנהג לסוגרם, בשונה מחליפו, נראה לי פשוט שאין צורך לדון בכפתורים כמחוברים אלא די בכך שדרך לבישת הבגד היא באופן שאין בעטיפתו ד' כפפות.

מהגמרא המקבילה בקידושין

משום שאין תביעה

אם הוא יאמר שהקידושין היו פסולים, הוא יצטרך להשיב את כספו, נמצא שהוא נוגע ולא יכול להיות עד.

ובכ"מ לא קשה כל כך כי נהנית ומתכוונת להנאה זו משא"כ כשמתכוונת לקבלת הכסף. ועי' בקונטרס קנין כסף שם הסביר שאם לא התכוון לא נעשה כלל לחיוב ממוני

צ"ל שכוונתו שאם היה אפשר מדין כסף, מנין שביאה אינו מדין כסף.

אולי הוא מדבר באופן כללי על פסול נוגע בקידושין, מח' רמבם ושאר ראשונים.

עכשיו ראיתי שהמשנה הלכות דן בזה והתיר משום שדימה לנוטל שכר ללכת להעיד, אך לכאו' אינו מובן כלל כנ"ל, שהוא ממש נוגע וכנוטל להעיד ממש שעדותו בטלה.

רבים מהרבנים המסדרים קידושין לשאינם שומרי תורה ומצוות - מקום שקשה למצוא בו עדים כשרים - נוהגים לקחת עמם עד כשר ולהצטרף עמו לעדות הקידושין. חכם אחד הראני את דברי הרב מוירצבורג שכתב שאין לעשות כן. וז"ל [שו"ת יד הלוי ח"א אבן העזר סי' כ"ה]: בשם הרה"ג מו"ה אברהם בינג זלל&quo...

זו בדיוק הטענה, גם אם פורע חובו של חבירו אין זה שחבירו נתן, אלא שכל אחד יכול לתת ממון תמורת החוב, ולכן גם אם פורע את חובו של חבירו, על ממון זה גופא התחייב כפל ושאני מאם פורע הלווה.

אם יכול לפרוע חובו של חברו בעל כוחו, הרי זה מפני שחוב הוא ממון שאמנם רק הלווה חייב, בו אך שווה כל ממון שינתן בעדו (ולכן אינו מדין מחילה ואינו תלוי ברצון המלווה). על כן גם אם פורע את חוב חבירו, על ממון זה גופא הוא חייב כפל ואינו נפטר בכך כלל. (בערך כמו לשאול על טוען טענת גנב בפקדון שיפטר מכפל אחרי שי...