פורום אוצר החכמה

האם מישהו יכול להעלות לכאן את החוברת "הפעמון" צלצול ראשון, שני ושלישי.
כמובן אם זה לא מתנגד לדעתו של המו"ל.
תודה

הקפצה
אשמח למידע על כל ספר או מאמר שחוקר או כותב על הנושא הנ"ל בכללותו.

מזל טוב, שתזכה להכניסו בבריתו של אבי אומתינו אברהם אבינו עליו השלום בעיתו ובזמנו ולגדלו לתורה וחופה ומעש"ט וכו' וכו'

ראיתי אחד שכתב שעוד קודם לתקנת חכמים לקרוא בספרי הנביאים בשבת, נהגו חז"ל לקרוא בציבור בדברי הנביא למען ישובו בתשובה שלמה.
אשמח לשמוע מקור לשמועה זו, כ"כ מי שיכול להפנות אותי לספרים או מחקרים תורנים בעניין ההפטרה והמסתעף לכך אודה לו מאוד.

אשמח לקבל פרטים ליצירת קשר עם הרב אשר וייס
תודה

משפט זה כלשונו "ליצנות אחת דוחה ק' תוכחות" לכאורה אינה בכתובים
כן כתוב במסילת ישרים לשון דומה "מפסידי המידה הזאת ומרחיקיה הם שלושה... השני השחוק והלצון, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות..."
אשמח למקור כלשהוא לנוסח המצוי.

משפט שגור בפי כל לרוב שהולכים למקום מסוים ובסופו של דבר לא היה בכך עניין...
"לפחות קיימת מצוות הליכת ד' אמות חדשות בארץ ישראל"
שאלתי היא מה המקור לכך, יש מימרא בגמרא שההולך ד' אמות מתכפרים עוונותיו, אבל לא מוזכר שם דווקא ד' אמות חדשות.

לבי במערב כתב:

סגי נהור כתב:הגדה עתיקה כלשהי ובה נאמר: "יצביע על אשתו ויאמר זה: מרור זה שאנו אוכלים..."

viewtopic.php?f=27&t=26861#p274226

זה הוזכר בשולי הגליון של "הגדת פראג".
וכפי שנכתב אין לכך שום משמעות מלבד הוכחה שגם אז היו אנשים שהיה קשה להם החיים, נעבאך...

לאחר עיון במקורות שציינו כאן בפורום, המקור הכתוב היחיד לכך הוא מהרב אברהם גלאנטי וכן מעדות שכך נהג רב חרל"פ, מלבד זאת לא מצאתי מקור נוסף.
אשמח לשמוע אם יש למישהו מה להוסיף בעניין

מנהג ישראל לשורר ולומר את שירת הים בליל שביעי של פסח מתוך שמחה בקהל רב,
יש הרבה קהילות שמקפידים לומר זאת רק לאחר חצות, אשמח לשמוע מקור למנהג זה, כי הרי קריעת ים סוף לא היתה בחצות אלא באשמורת הבוקר, וכיון שכך מה טעם בחצות הלילה.

שוב אני אומר: רבי יהודה בן טבאי סבר שעד זומם נהרג גם בלי שהוזמו כל העדים, בלי קשר לנידון שבא להפקיע מהצדוקים, כלומר ה"להוציא מליבן" היה בנקודה אחרת האם עד זומם נהרג קודם רק שנהרג הנידון או רק אח"כ. ובאגב במקרה בו בא להוציא מליבן של צדוקים הורה גם כדעתו בנושא הנכתב לעיל ולא בשביל לאפוק...

אבל אכתי יל"ע לכתחילה מאי קסבר רבי יהודה בן טבאי, ולבסוף מאי קסבר. דמשמע דהרגו שלא מן הדין, כדי להוציא מליבן של צדוקים, ומאי חידושא איכא במה שא"ל רבי שמעון בן שטח. אבל מרש"י ז"ל משמע לכאורה שסבר שבדין הרגו ונתעלמה ממנו הלכה, דכתב, אלא בפני שמעון - שאם יטעה יורהו: לא הבנתי את שאל...

שמא היו עמי הארצות שטעו וסברו שרבי יהודה בן טבאי דורש אל המת, כדי לאשתעויי דינא בהדיה או כדי לפייסו, כמו שהקשה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, ולא שס"ל דהכי הווה, אלא סבר שיטעו בזה העם, ולכן הוצרך רבי יהודה בן טבאי לתת להם מופת מכריע. זה בדיוק מה ששאלתי מה יכול להיות שסברו העם, גם לדרוש אל המתים המת...

אשמח לביאור דברי הגמרא במכות דף ה: בגמרא מובא "כל ימיו של רבי יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של עד זומם כפי שמבואר בגמרא, והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג אמר קולי שלי הוא וכו'" מה סברו העם שההרוג משמיע קול, עד כדי כך שרבי יהודה בן טבאי צריך להביא להם הוכחה כפי שמובא שם שזהו ...