מלך שכעס על א' מעבדיו כו' הפקיע 'שעבודו' (פ"ה גזילה הי"ג)

[י. אברהם]

פ"ה גזילה הי"ג
וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה ולקח שדהו או חצרו, אינה גזל ומותר ליהנות בה, והלוקחה מן המלך הרי היא שלו ואין הבעלים מוציאין אותה מידו שזה דין המלכים כולם ליקח כל ממון שמשיהם כשכועסין עליהם והרי המלך הפקיע שעבודו ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה.

האם מצינו כן במקום אחר שהרמב"ם משתמש בלשון שעבוד אף שכוונתו לכאורה לבעלות?

[לבי במערב]

הל' עבדים פ"ח הי"ז?

[בברכה המשולשת]

למיטב הבנתי, כוונתו כאן לשעבוד בדווקא, כי ממון שמשי המלך הוא בעצם בבעלות המלך רק משועבד לשימוש השמשים

[י. אברהם]

למיטב הבנתי, כוונתו כאן לשעבוד בדווקא, כי ממון שמשי המלך הוא בעצם בבעלות המלך רק משועבד לשימוש השמשים

מנין?

[בברכה המשולשת]

יעויין ביד פשוטה שם

[י. אברהם]

ייש"כ עיינתי
ביד פשוטה מדייק דהרמב"ם מיירי רק בעבדיו ושמשיו ולא בשאר בני המדינה, אבל עדיין לא למדנו שממונם בבעלות המלך
ואפשר לומר להיפוך שממונם בבעלות הבעלים ולמלך יש רק שעבוד.

מה יהי' הדין כשהשמש הזקין ואינו יכול להמשיך בעבודתו, האם נאמר שיוצא נקי מנכסיו כיון שהם בבעלות המלך?

[בברכה המשולשת]

אינני זוכר היכן ראיתי, אך איתא בפוסקים שהמלך מחוייב להמשיך לטפל בו (לתת לו מעין פנסיה)

[י. אברהם]

לגופו של ענין, מסתברא בעיניך שנכסיו נשארים ביד המלך והוא רק מקבל קצבה?
הרי מל' הרמב"ם כאן אינו משמע כן. דעד שכעס עליו מיקרי "שדהו וחצירו", ואין "הבעלים" מוציאין.

[בברכה המשולשת]

עכשיו מצאתי מש"כ בזה בס"ד בספרי

[י. אברהם]

לא ראיתי שם מה שנוגע לנידון דידן

[בברכה המשולשת]

הבאתי את הכנסת הגדולה.

[י. אברהם]

הבאתי את הכנסת הגדולה.

הוא מדבר כשהמלך כעס
ולא קשור לדבריך "כי ממון שמשי המלך הוא בעצם בבעלות המלך רק משועבד לשימוש השמשים"