בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:בברכה המשולשת כתב:כידוע דעת הר"ן שגם איסלאם הוא ע"ז
איפה הר"ן
חידושי הר"ן, סנהדרין סא ע"ב, בד"ה יכול
תודה!
חדושי הר"ן סנהדרין סא, ב:
יכול אפילו נעבד כהמן, [פירוש], שהשתחואה הותרה לאדם שכמותך, להשתחוות לפניו ולכבדו, אבל אם היא השתחות של אלהות, אע"פי שאינו עושהו אלוה ממש, אסורה היא, ולדעת אביי חייבין עליה מיתה, שהשתחויה של המן, השתחויה של אלהות היתה, וע"ז מסר מרדכי עצמו למיתה, ואף על גב דקי"ל כרבא דפטור, דאין חייבין עליה מיתה וחטאת, מ"מ מענין ע"א הוא, ואף על גב דפטור, אסור לעשות כן, דבע"א ובכל אביזרהא קי"ל בפ' בן סורר ומורה יהרג ואל יעבור. ולמדנו מכאן, שהקדשים של כותים, וגם המשוגע של הישמעאלי', אף על פי שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהו', דין ע"א יש להן לכל דבר אסור של ע"א, שלא בהדור לבד הם משתחוים פניהם, שאין הדור למתים, אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן:
רק יש להעיר מר"ן (על הרי"ף) מסכת עבודה זרה דף כו עמוד ב:
וכן דעת הרמב"ן ז"ל, ולפי דרך זה כתב בשם הגאונים, דישמעאלים הללו דלא פלחו עבודת כוכבים, מגען מותר בהנאה אבל לא סתם יינן, ויש להקל עוד ולומר, דכל עובד כוכבים דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים, יינו מותר בהנאה כגר תושב, וכי תימא והא גבי גר תושב בעינן שקבל עליו שבע מצות, ועלה קתני יינו כשמנו, דאלמא אי לא קבל עליו אף על גב דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים יינו אסור בהנאה, לא תיקשי לך, דמשום להחיותו קתני שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח דבלאו הכי אין אתה מצוה להחיותו וכדאמרי' בפרק השוכר כי תניא ההוא להחיותו, והאי דתני עלה דיינו כשמנו, לרבותא נקטיה, דאפילו גר תושב גמור יינו אסור בשתיה, אבל לעולם כל דקים לן ביה דלא פלח לעבודת כוכבים, יינו מותר בהנאה כגר תושב, וזהו דעת הרמב"ם ז"ל, שכך כתב בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות, וכן כל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים, כגון הישמעאלים (ועובדי כוכבים שאינם עובדי כוכבים), יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה, וכן הורו כל הגאונים, אבל העובדים עבודת כוכבים, [הם] וסתם יינן אסור בהנאה, ע"כ:
שם דף לא עמוד א:
[ומ"מ] לדעת הרמב"ם ז"ל, שדמה אלו הישמעאלים לגר תושב, נ"ל להלכה שמייחדין אצלן יין, ואין חוששין לספק מגען, אבל ודאי מגען מיהא אסור:
שו"ת הר"ן סימן ה:
אבל על הדב"ס הנעשה בארצכם, יכול אני ללמד זכות, ולפוטרו מן הדין, שהרי הסכימו הגאונים, שישמעאלים, אין יינן אסור אלא בשתייה, ולא בהנאה כלל, כמו שכתב הר"מ ז"ל בפרק י"א מהלכותיו, לפי שאינם עובדי ע"ז, ואין ביינן חשש נסוך, נמצא שאינו נאסר אלא משום חתנות, וכיון שאין איסורו אלא משום בנותיהן, כל שאוכל אותו בדרך שאין בו משום חתנות, אפשר שהוא מותר, והדב"ס אין ספק שאין בו משום חתנות, דלא גרע מיין מבושל, דלית ביה משום חתנות, כדאיתא בפרק אין מעמידין...
נציין גם לבית הבחירה למאירי - עבודה זרה נז, א:
ישמעאלים הללו, יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי ע"ז, ודנים אותם כגר תושב, ואין מגעם אוסר בהנאה, ואף על פי שאמרו איזהו גר תושב, כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז, וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות, ובקבלה לפני שלשה חברים, ואלו אינם מקבלים עליהם כך, כבר אמרו כי תניא ההיא להחיותו, כלומר, שלא נצטוינו להחיותו מתורת אח אלא בדרך זה, אבל לאיסור יינו בהנאה, כל שאינו עובד ע"ז, לא היה בכלל המנין, ונמצא שלא היה אלא בכלל הגזרה הראשונה, שהיתה לאיסור שתיה משום בנותיהם, שמתחלה נאסר יין נסך מן התורה, ואח"כ אסרו סתם יינם בשתיה משום חתנות, ובית דין של אחריהם הוסיפו איסור הנאה לסתם יינם משום ודאי יינם, וזו לא נגזרה אלא לעובדי ע"ז, הא ראשונה, ומשום חתנות, כל שאתה אסור בחתנות שלו, אף על פי שאינו עובד ע"ז במשמע, ויש מן הגאונים שהקלו בהם, להורידם מדרגה אחת על שאר עממין, מה שבשאר עממין אסור בהנאה, באלו מותר בהנאה ואסור בשתיה, ומה שבשאר עממין מותר בהנאה, כגון מגע גוי שלא בכונה, מותר בשתיה, ומ"מ חכמי ספרד חולקין בה, שהרי מצינו בפרק ראשון שהוא מונה בכלל עבודות זרות גישרא שבערביא...