המדבר בעת התפילה עושה ענן - מסך המבדיל שמעכב את התפילות

[נאשער]

ראיתי מובא בשם החתם סופר בדרשות שהמדבר בעת התפילה כביכול עושה כעין ענן או מסך המבדיל שזה מעכב את התפילות שלו ושל אחרים מלהתקבל, לא מצאתי את דבריו הק' בדרשות, מישהו יודע היכן כתב את דבריו, אולי באיזה ספר אחר, תודה מראש.

[בקרו טלה]

ראיתי מובא בשם החתם סופר בדרשות שהמדבר בעת התפילה כביכול עושה כעין ענן או מסך המבדיל שזה מעכב את התפילות שלו ושל אחרים מלהתקבל, לא מצאתי את דבריו הק' בדרשות, מישהו יודע היכן כתב את דבריו, אולי באיזה ספר אחר, תודה מראש.

יערות דבש - חלק ראשון - דרוש ד
וראו נא לכמה מגיע ועד היכן ענין תפלה, ועל זה נחתם גזר דין על אשר ה' לא קראו, וצריך האדם להיות חרד בתפלה, כי זה אשר נשאר לנו בגולה ואין לנו עבודה וזהו עבודה, וכמה יש לאדם להתבונן בו ולעמוד בהכנעה יתירה וכפיפת קומה ומלין לצד עלאי ימלל בנחת ובכונה, ואשרי למי שמתפלל בדמע ולב נשבר ונדכה, כי לא ישוב ריקם, ועל מה נבטח בגולה ומה יגן בעדנו, אם לא בתפלה ובקשה מקירות לב, אוי לנו אשר נאמר [איכה ג, מד] סכותה בענן לך מעבור תפלה, ומה הוא הענן, הוא אדים והבל שיש בו חטא היוצא מפי איש ואשה כל יום, וביחוד שיחה בטילה בבית הכנסת, ומכ"ש בעת תפלה, הכל הוא עולה בעב וענן ומונע לתפלה לעלות.

[עשוי לנחת]

ראיתי מובא בשם החתם סופר בדרשות שהמדבר בעת התפילה כביכול עושה כעין ענן או מסך המבדיל שזה מעכב את התפילות שלו ושל אחרים מלהתקבל, לא מצאתי את דבריו הק' בדרשות, מישהו יודע היכן כתב את דבריו, אולי באיזה ספר אחר, תודה מראש.

כמדומני החת"ס אומר רק את זה http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 05&hilite= [עמודה שמאלית]
מה שמונע תפלות גם של אחרים מלהתקבל, מופיע כמדומני רק בעבודת ישראל על אבות.

[בקרו טלה]

מה שמונע תפלות גם של אחרים מלהתקבל, מופיע כמדומני רק בעבודת ישראל על אבות.

ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. הענין הוא, כי בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, וכשהקיטור עשן עולה לבית המקדש של מעלה נתקבל ברעוא קדם קוב"ה, ומזה בא השפע לכל העולמות. אבל כשהרוח היה מפזר את העשן לא עלה למעלה וזהו הנס, וכתיב (יחזקאל יא, טז) ואהי להם למקדש מעט, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל (מגילה כט.), ובודאי שכל בית הכנסת ובית המדרש מכוון כנגד בית הכנסת ובית המדרש של מעלה והתפילות עולין למעלה לבית הכנסת ולבית המדרש של מעלה. לכן צריך להזהר שלא לדבר בבית הכנסת שום דיבור קל חוץ מן התפילה, כי כשמדבר דברים בטלים דומה כמי שמדבר עם המלך והופך פניו ממנו ואומר אדוני המלך אי אפשי לדבר עמך רק אדבר חפצי ובזה הוי דוחק רגלי השכינה ח"ו. ואף שאר העם המתפללין בכוונה תפלתן, גם כן יוכל להיות שלא תקובל ח"ו תפלתם בעון האחרים, ומכל שכן בשעת חזרת הש"ץ ובשעת קריאת התורה שצריך לשמוע דברי הש"ץ, כי הוא דוגמת משה שעמד בהר סיני והשמיע הדיבור מפי הגבורה לישראל:

[בין הזמנים]

ראיתי מובא בשם החתם סופר בדרשות שהמדבר בעת התפילה כביכול עושה כעין ענן או מסך המבדיל שזה מעכב את התפילות שלו ושל אחרים מלהתקבל, לא מצאתי את דבריו הק' בדרשות, מישהו יודע היכן כתב את דבריו, אולי באיזה ספר אחר, תודה מראש.

יערות דבש - חלק ראשון - דרוש ד
וראו נא לכמה מגיע ועד היכן ענין תפלה, ועל זה נחתם גזר דין על אשר ה' לא קראו, וצריך האדם להיות חרד בתפלה, כי זה אשר נשאר לנו בגולה ואין לנו עבודה וזהו עבודה, וכמה יש לאדם להתבונן בו ולעמוד בהכנעה יתירה וכפיפת קומה ומלין לצד עלאי ימלל בנחת ובכונה, ואשרי למי שמתפלל בדמע ולב נשבר ונדכה, כי לא ישוב ריקם, ועל מה נבטח בגולה ומה יגן בעדנו, אם לא בתפלה ובקשה מקירות לב, אוי לנו אשר נאמר [איכה ג, מד] סכותה בענן לך מעבור תפלה, ומה הוא הענן, הוא אדים והבל שיש בו חטא היוצא מפי איש ואשה כל יום, וביחוד שיחה בטילה בבית הכנסת, ומכ"ש בעת תפלה, הכל הוא עולה בעב וענן ומונע לתפלה לעלות.

אני זוכר איזה יערות דבש דדיבורי אהבה שבין אדם לחבירו הרי האדים של דיבורים אלו יוצרים את ענני הכבוד המגינים על עם ישראל מכל צרה וצוקה, ואולי גם להיפך דדיבורי שנאה מאחד על חבירו יוצרים ענן המפסיק, וזה ביאור דמשמת אהרן בטלו ענני הכבוד.

[נוטר הכרמים]

אגב גררא, ומענין לענין אציגה נא מאשר רשום עמדי בענין קבלת מצות 'ואהבת לרעך כמוך' לפני התפילה

במגן אברהם ריש סימן מו, קודם תפלת שחרית יקבל עליו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך [הכוונות]. דבר זה הועתק גם בדברי פוסקים נוספים כמו עטרת זקנים (שם סק"ב); חיי אדם כלל א סעיף ו; שו"ע הרב סקי"א; קצור שלחן ערוך (סי' יב אות ב) בן איש חי (פר' מקץ אות ה) ;כף החיים (סי' א אות כח, ובסי' כה אות כג).

ובמחצית השקל ביאר טעמא דמילתא, וז"ל, דאם יש ח"ו פירוד לבבות גורם שח"ו אין התאחדות נפשותיהן של ישראל למעלה, אך כשכל א' מאישי ישראל מקבל עליו לקיים מצות עשה של ואהבת כו', וע"י אהבתן זה לזה יתאחדו גופותיהן למטה, וגורם התאחדות ודבקות נפשותיהן למעלה, וע"י זה גם תפלותיהן מתאחדות. ואז בהיות תפלתן של כל ישראל כלולות יחד אז היא רצויה לפניו יתברך.

הסבר זה לקוח מן המקור – ספר שער הכוונות לר' חיים ויטאל (א ע"ב). שם ישנה הדגשה מיוחדת 'ובפרט אהבת חברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל א' וא' לכלול עצמו כאילו הוא אבר א' עם החברים שלו, ובפרט אם יש להאדם ידיעה והשגה להכיר לחבירו בבחינת הנשמה. ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חבירו עמו, ומאוד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו, של חברתנו'.

אזהרה זו של האר"י ז"ל נכפלה גם בספר החזיונות למהרח"ו (נג ע"א): 'גם הזהיר מורי ז"ל לי ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא שקודם תפילת שחרית נקבל עלינו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך'.

הרחבה לענין זה מצינו בהקדמת הגאון בעל קצוה"ח לספרו שב שמעתתא 'והנה לזה ראוי לכל איש קודם כל מעשה טוב וכל לימוד לכוין לשם יחוד כו' ובשם כל ישראל ולקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך, וכמו שיבואר'.

ובהמשך דבריו שם העמיק לבאר ענין אחדות הנשמות, וז"ל, צרורות וקשורות ונאחזות נפשותינו אשה באחותה כי אין התחיה כ"א ע"י התורה ואם לא יתקשרו ההמון עם הת"ח מאין יבא עזרם וממה יחיו. ובעקבתא דמשיחא (סוטה פ"ט) אמרו שרי חכימיא להוי כספריא כו' ועמא דארעא אזלי ומדלדלא ואין דורש כו' ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. וי"ל כונתם כי עיקר הבריאה אינה רק עבור התורה וכל ישראל כאיש אחד ובו אברים פנימים וחיצונים וכל חיתם הוא מהלב וכשיש אבר מדולדל מגוף אז אין לו חיות הלב וכמו כן ת"ח שבדור הם הלב ובהם משכן החיות וכשמחוברים עמא דארעא עם הלב דהיינו לת"ח ע"י שמהנים אותם מנכסיהם אז החיות מהלב וכל האברים אחד הם ירגישו איש בהרגשת רעהו אבל אם פירשו עצמם מתורה ומת"ח הם רק כאברים המדולדלים שאינם מרגישים איש ברעהו ולכל הגוף בכללו הוא חסרון כשיש אבר אחד מדולדל וכן לכלל ישראל וזהו עמא דארעא אזלא מדלדלא ואין דורש ואין מבקש בפרנסת ת"ח שיכולים להגות בתורת ה' ולכך אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, וביותר יזהר האדם מגדר האהבה והאחוה לבלתי עשות רע איש לרעהו ואמרו ז"ל (אבות דר"נ י"ז) יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך וכ"ש שלא יגזול אותו.

הדגשה זו שבחיבור העם כולו לת"ח שבדור שהם הלב, ושזוהי בעצם הסיבה לקבלת מצות ואהבת לרעך כמוך לפני התפילה, מורחבת בספר תולדות יעקב יוסף (פרשת יתרו), וז"ל, והנה הש"י ברחמיו כי חפץ חסד הוא, יעץ אותנו בתרי"ג מצות הנקראים תרי"ג עיטין (זח"ב פב ב), וגם בלאו הכי לשון תורה היא תורה דרך להולכין בה, לכך סמיך ב' מצות אלו יחד, אותו תעבוד - זו תפלה, ובו תדבק - הדבק בת"ח, שהוא כלל גדול אשר רימזה לנו התורה, כי אין חיות להגוף כי אם שהיא דבוקה לנשמה אז הנשמה מחי' את הגוף. מה שאין כן בפרידת הגוף מן הנשמה, שהיא פרידת אנשי המוני עם מן יחידי סגולה שבכל דור ודור. ולסוד זה הזהיר הרב האר"י זלה"ה לקבל עליו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח) קודם תפלה, שיאהב בלבו לכל אחד מישראל, כדי שיהי' תפלתו כלולה עם תפלות שלומי אמוני ישראל היודעין כוונת התפלה, וק"ל. (וראה עוד בספר מאור עינים אגדות הש"ס ריש ברכות).

הדרך לקבלת מצוה זו, למרות מחשבות הביקורת והשנאה שישנם בלבו על זולתו, מבוארת בספר מאור עינים (פרשת חקת), וז"ל, ולכך אומרים קודם כל תפלה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך וגו' כי הכל הוא אחדות גמור כמו התורה שנקראת תורה בהצטרף כל האותיות כולן ואף אם רואה בחבירו שום דבר רע ישנא הרע שבו אך החלק הקדוש יאהבנו מאוד כנפשו כי הבעל שם טוב נבג"מ אמר שהצדיק הגמור שאין רע בקרבו אין רואה שום רע על שום אדם אך מי שרואה שום רע בחבירו הענין הוא כמו שמסתכל במראה אם פניו מטונפין רואה גם כן במראה כך ואם פניו נקיים אינו רואה במראה שום דופי כמו שהוא כך רואה וזהו ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח) פירוש כמוך כמו שאם יודע האדם בעצמו שום רע בקרבו משום הא אינו שונא את עצמו אף ששונא הרע שבקרבו כך גם כן על חבירו כי באמת הכל אחד כי הלא גם לחבירו יש גם כן חלק אלוה כמוהו ויש לו אות בתורה ואומות העולם נפשם הוא מצד הקליפה לכך דבורם הוא גם כן קליפות כי רוב דבורם הוא ניבול פה או שאר דבורים כיוצא בו.